פורום אוצר החכמה

ניים ושכיב כתב:קשה למה הרמב"ם לא פתח את הצינור והוציא את הדברים לאוויר העולם, הרי גם הוא הבין את עצמו וידע את מה שחידש הב"י?

ניים ושכיב כתב:כנראה לא הסברתי את עצמי מספיק טוב.
הקושיה היא שכיון שהב"י כיון לכוונת הרמב"ם בעת שכתב את ההלכה, הרי שהראשון שפתח את הצינור הזה היה הרמב"ם ולא הב"י.

חשבתי על שני תירוצים, אבל שניהם לא מסתדרים עם חלק מהנוסחים (מצאתי רק את האור לישרים שהובא פה והחומת אנך והמדבר קדמות והתולדות).
תירוץ ראשון, שהצינור פתוח רק כל עוד יש מי שיודע את התירוץ, אבל אם החכם שוכח או נפטר שוב נסתם הצינור.
תירוץ שני, שהרמב"ם עצמו לא הרגיש בקושיה, ולא אמר עליה תירוץ, ונמצא שהוא עדיין לא פתח את הצינור.

ניים ושכיב כתב:כנראה לא הסברתי את עצמי מספיק טוב.
הקושיה היא שכיון שהב"י כיון לכוונת הרמב"ם בעת שכתב את ההלכה, הרי שהראשון שפתח את הצינור הזה היה הרמב"ם ולא הב"י.

איש גבעות כתב:לא הבנתי.
כשהרמב"ם כתב הלכה זו הוא לא התכוון לישובו של הבית יוסף?
אפשר להגיד פשט ברמב"ם, כשהרמב"ם עצמו לא כיון לכך?

סגי נהור כתב:בכל דור ודור מתחדשות דרכים בהבנת התורה, והראשונים לא פתחו את הצינור לדרך ההבנה וההסברה של האחרונים.
אמת שדברי האחרונים כלולים ורמוזים בדברי הראשונים, ולרוב לראשונים לא הוקשה מעיקרא מה שנתקשו בו האחרונים. ומכל מקום, דרך הלימוד והשקו"ט שבכל דור היא דבר מחודש, ולא רק גילוי מילתא בעלמא מה שהתכוונו הראשונים (ונשכח?).

סגי נהור כתב:גם אם האחרונים רק עוסקים בהבנת כוונת הרמב"ם המקורית, ודאי שאין מדובר בגילוי מילתא בעלמא, וכאילו אילו שאלנו את הרמב"ם הוא היה מסביר זאת במילים אלו. כך אולי מנסים לעשות חוקרים כשהם מפענחים דברי קדמונים, אבל זאת לא הצורה של לימוד תורה.
לכל דור יש דרכים משלו איך לבאר סברא, איך להגדיר מושגים וכו', וממילא לומדים מחדש את דברי הקדמונים לפי הכלים של אותו הדור (זה נכון באגדה כשם שזה נכון בהלכה. וכי חז"ל חשבו לפי המושגים של המהר"ל וכדומה? כל השומע יצחק לזה), וממילא מקשים ומתרצים, בונים ומפרקים, כדי להעמיד את דברי הקדמונים, האמיתיים כשלעצמם, לפי צורת ודרך הלימוד וההבנה של הדור. ובאמת כל זה דברים פשוטים.

סגי נהור כתב:משל זה מובא הן לענין ההבדל בין הבבלי לירושלמי (וכמארז"ל בסנהדרין: במחשכים הושיבני זה תלמודה של בבל) והן לענין ההבדל בין הראשונים לאחרונים.

סגי נהור כתב:

איש גבעות כתב:לא הבנתי.
כשהרמב"ם כתב הלכה זו הוא לא התכוון לישובו של הבית יוסף?
אפשר להגיד פשט ברמב"ם, כשהרמב"ם עצמו לא כיון לכך?

קודם כל, ידועים דברי התומים בענין זה (לענין לשון השו"ע), אבל אין כוונתי לכך. גם אם האחרונים רק עוסקים בהבנת כוונת הרמב"ם המקורית, ודאי שאין מדובר בגילוי מילתא בעלמא, וכאילו אילו שאלנו את הרמב"ם הוא היה מסביר זאת במילים אלו. כך אולי מנסים לעשות חוקרים כשהם מפענחים דברי קדמונים, אבל זאת לא הצורה של לימוד תורה.
לכל דור יש דרכים משלו איך לבאר סברא, איך להגדיר מושגים וכו', וממילא לומדים מחדש את דברי הקדמונים לפי הכלים של אותו הדור (זה נכון באגדה כשם שזה נכון בהלכה. וכי חז"ל חשבו לפי המושגים של המהר"ל וכדומה? כל השומע יצחק לזה), וממילא מקשים ומתרצים, בונים ומפרקים, כדי להעמיד את דברי הקדמונים, האמיתיים כשלעצמם, לפי צורת ודרך הלימוד וההבנה של הדור. ובאמת כל זה דברים פשוטים.

איש גבעות כתב:אף שנראים דבריך באופן עקרוני, קשה עד מאד להבינם ביחס לבית יוסף והרמב"ם.
כמי שצבר אלפי שעות לימוד של בית יוסף חושבני שאין הוא מחדש דרך חדשה. נהפוך הוא, הוא דורך בדרך בה דרכו הראשונים ומבארם מתוך מגמה להכריע ביניהם. כך שקשה מאד לומר שתירוץ הבית יוסף בדברי הרמב"ם היו בדרך מחודשת שלא הכיר הרמב"ם.

סגי נהור כתב:כוונתי היא לדרך שלישית שנמצאת בין שני הדרכים שהזכרת, ונקל להבינה באמצעות המשל הבא שאיננו משלי: אדם נמצא בחדר חשוך ומחפש את הדלת. לשם כך הוא ממשש כאן ושם, וכשהוא מגיע לידית החלון הריהו בודקה מכל צדדיה עד שבא לידי מסקנא שאינה ידית של דלת, וסוף סוף לאחר שנשללות כל האפשרויות האחרות הוא מוצא את הדלת. לעומתו, המצוי בחדר מואר ניגש כמובן מיד אל הדלת. וכעת לשאלה: האם האיש שבחדר המואר מכיר את כל הסברות וחילוקי החילוקים שהביאו את האיש שבחדר החשוך להבדיל בין הדלת לשאר החפצים שבחדר?

סגי נהור כתב:משל זה מובא הן לענין ההבדל בין הבבלי לירושלמי (וכמארז"ל בסנהדרין: במחשכים הושיבני זה תלמודה של בבל) והן לענין ההבדל בין הראשונים לאחרונים. אשתדל אי"ה בהמשך להעתיקו הנה ממקורו.

ניים ושכיב כתב: . . הרמב"ם עצמו לא הרגיש בקושיה, ולא אמר עליה תירוץ, ונמצא שהוא עדיין לא פתח את הצינור.

ראה עד"ז אג"ק (ליובאוויטש) ח"כ ע' שלט (טקסט):

וכידוע פתגם כ"ק מו"ח אדמו"ר בזה, בשם אבותיו רבותינו נשיאנו, בחילוק סגנונם של ראשונים, אשר בשורות ספורות מבארים דבר הקשה, פוסקי דין להלכה למעשה וכו', והדברים מאירים. משא"כ סגנונם של אחרונים, המאריכים בפלפולא דאורייתא שקו"ט ומו"מ במלחמתה של תורה עד שבאים לידי מסקנא ופס"ד, וגם אז - אינה באותה הפשיטות והאור כמו בספרי הראשונים.

ואמרו דוגמא לזה - איש הנמצא בהיכל גדול ומלא ההיכל כולו אורה, הנה תומ"י מוצא את הדרוש לו, באם זהו דלת, חלון וכיו"ב; משא"כ בדורות האחרונים, אשר נתגבר החשך עד אשר ימש חשך ונתמעטו הלבבות וכו' - הרי האיש הנמצא בהיכל ורוצה למצוא פתח, מגשש עד שמוצא חלל, מתחיל לחפש ראיות האם זהו הפתח המוליך חוצה או אינו אלא חלון פתוח ואולי גם חלון אטום, ראיות מן הצד ומסביב, ואינה דומה שמיעה הבנה והשגה, לראי'; אשר גם בהשכלה נמצאות דרגות אלו, מסקנא ע"י שקו"ט ושלילת ענינים סותרים וכו', או ראי' בעין השכל, שרואה את הענין ברור, עד שכל קושיות ופירכות לא יוכלו לסתור המסקנא ואפילו לא להחלישה.

ובכ"מ

איש גבעות כתב:אף שנראים דבריך באופן עקרוני, קשה עד מאד להבינם ביחס לבית יוסף והרמב"ם.
כמי שצבר אלפי שעות לימוד של בית יוסף חושבני שאין הוא מחדש דרך חדשה. נהפוך הוא, הוא דורך בדרך בה דרכו הראשונים ומבארם מתוך מגמה להכריע ביניהם. כך שקשה מאד לומר שתירוץ הבית יוסף בדברי הרמב"ם היו בדרך מחודשת שלא הכיר הרמב"ם.

לענין כתב:שו"ת בית יוסף - שיטת קדושין.