פורום אוצר החכמה

מרגלא בפומייהו דאינשי, שאם יזרקו את ה'פקלעך' של כל העולם באמצע, והיה לאדם הברירה לבחור איזה שהוא רוצה, היה כל אחד נוטל את שלו, אף שיש שם את החיים של הגביר הגדול והמוצלח, ע''כ.

האם יש מקור לאימרה זו, ומה בא ללמדינו? והאם הוא עומד במבחן המציאות [במה שאנו רואים, היינו לא בגלגולים ובחשבונות עוה''ב], האם אין אנשים שחיים חיים טובים ויש להיפך?

.

פולסברג כתב:מרגלא בפומייהו דאינשי, שאם יזרקו את ה'פקלעך' של כל העולם באמצע, והיה לאדם הברירה לבחור איזה שהוא רוצה, היה כל אחד נוטל את שלו, אף שיש שם את החיים של הגביר הגדול והמוצלח, ע''כ.

האם יש מקור לאימרה זו, ומה בא ללמדינו? והאם הוא עומד במבחן המציאות [במה שאנו רואים, היינו לא בגלגולים ובחשבונות עוה''ב], האם אין אנשים שחיים חיים טובים ויש להיפך?

זה בא ללמדינו א) שלא נקנא אנשים אחרים, כי מה אתה יודע מה עובר עליהם, ב) שנדון אחרים לכף זכות, כי מה אתה יודע מה הוא סובל.
בודאי יש אנשים שכפי הנראה הולך להם טוב בחיים, אבל לכל אחד יש משהו שהי' רוצה שהדבר/המצב וכו' יהי' שונה; עליו לדעת שלכל אחד יש דבר שמעיק לו וצריכים להמשיך עם החיים שנתן ה' (בודאי יש היכולת לשנות כל דבר עם תפלה)
אגב, מו"ר מוהרא"ש זצ"ל הי' רגיל לומר שאם הי' כזה מקום איפה שכל אחד יכול לזרוק הפעקל שלו, הי' עוזב שם את החבילה שלו וברח

הגר"י גלינסקי זצוק"ל דרש על הפסוק "לא תחמוד... וכל אשר לו", דיש פעמים דהאדם חומד את אשר לרעהו, ולא יודע שאם יקבל א"ז - יקבל את "כל אשר לו", היינו גם את החסרונות והצרות שיש לרעהו, ואפ' בתוך הדברים הנחמדים עצמם, ולדוג' שיש לו רכב גדול אבל קנה אותו לצורך הסעת ילד נכה ח"ו, או שטס לחו"ל אבל זה לצורך רפואי וכיוצ"ב.

אור עולם כתב:הגר"י גלינסקי זצוק"ל דרש על הפסוק "לא תחמוד... וכל אשר לו", דיש פעמים דהאדם חומד את אשר לרעהו, ולא יודע שאם יקבל א"ז - יקבל את "כל אשר לו", היינו גם את החסרונות והצרות שיש לרעהו, ואפ' בתוך הדברים הנחמדים עצמם, ולדוג' שיש לו רכב גדול אבל קנה אותו לצורך הסעת ילד נכה ח"ו, או שטס לחו"ל אבל זה לצורך רפואי וכיוצ"ב.

יפה לדרשנות ולחיזוק, אבל האם יש לעשירים ילדים נכים יותר מעניים? יש מקרים חריגים, אך רוב אנשים שטסים לחו''ל זה לא רפואי, וכן הלאה.


אם זה מחזק אתכם לא לקנאות, זה טוב ויפה. אבל היכן כתוב בתורה רעיון כזה בכלל, שלבעל יסורין ולאדם מוצלח יש אותו סבל?

וגם, הרי יש אנשים שבטבעם כשדבר אינו הולך טוב זה בנפשם ואינם יכולים לישן, לעומת זאת יש אנשים שבטבעם כמעט דבר אינו אוכל אותם, וממשכיכים הלאה. וכך בראם הקב''ה. האם נאמר שיש להם אותו חיים?

פולסברג כתב:

אור עולם כתב:הגר"י גלינסקי זצוק"ל דרש על הפסוק "לא תחמוד... וכל אשר לו", דיש פעמים דהאדם חומד את אשר לרעהו, ולא יודע שאם יקבל א"ז - יקבל את "כל אשר לו", היינו גם את החסרונות והצרות שיש לרעהו, ואפ' בתוך הדברים הנחמדים עצמם, ולדוג' שיש לו רכב גדול אבל קנה אותו לצורך הסעת ילד נכה ח"ו, או שטס לחו"ל אבל זה לצורך רפואי וכיוצ"ב.

יפה לדרשנות ולחיזוק, אבל האם יש לעשירים ילדים נכים יותר מעניים? יש מקרים חריגים, אך רוב אנשים שטסים לחו''ל זה לא רפואי, וכן הלאה.


אם זה מחזק אתכם לא לקנאות, זה טוב ויפה. אבל היכן כתוב בתורה רעיון כזה בכלל, שלבעל יסורין ולאדם מוצלח יש אותו סבל?

וגם, הרי יש אנשים שבטבעם כשדבר אינו הולך טוב זה בנפשם ואינם יכולים לישן, לעומת זאת יש אנשים שבטבעם כמעט דבר אינו אוכל אותם, וממשכיכים הלאה. וכך בראם הקב''ה. האם נאמר שיש להם אותו חיים?

דבריך אמת, ואין כאן הכרח, רק הערה לשים לב, שכשמקנים ב"עבדו ואמתו" צריך לשקלל גם "את כל אשר לו".

הדילמה של האשכול העסיקה אותי רבות, והגעתי למסקנה הבאה בס"ד.

המציאות הנראית לעין, שלמרות שאינך יודע בדיוק מה הפקאלע של השני, עדיין יש אנשים שמאיר להם 'מזלם',
והשמש זורחת להם, ונתברכו בכל מכל כל, באופן יחסי - כמובן,
משפחה, כישורים, עושר וכד',
ויש כאלו ש'בתר עניא אזלא עניותא' וחייהם צער ומכאובים ונסיונות,
יש ממוצע, ויש הרבה הרבה לכאן ולכאן, ולא אנקוב ח"ו בדוגמאות ידועות.

הרעיון של 'שמח בחלקו' נשאר מבחינת ההרגשה, דהיינו שבהרבה מקרים אדם שהוא שמח בחלקו מצד שעבד על מדרגה זו,
או שמטבעו הוא אופטימי, סבלן, ועליז,
חייו מבחינת ההרגשה אינם קשים יותר מאדם שהתברך בהמון נתונים טובים כמו משפחה ועשירות וכו', והוא רגזן ומקסימליסטי וכו'.
וזהו תוכן הפסוק 'השבע לעשיר אינו מניח לו לישון'.
יכול להיות לו הכל, ובעצם אין לו כלום.

במשך לדברי קודמיי, היכן חוסר השוויון האמיתי שקיים בעולם? בתכונות הנפש.
בין האדם שמצד תכונות נפשו הריהו עליז ושמח, ולוקח דברים בקלות, לעומת האדם הפסימי בעל הנטיה לעצב - אכן קיים חוסר שוויון בולט.
זה חייו נוחים ושמחים, וזה חייו עצובים וכואבים.
או אם נפשך אמור כך: החלוקה הבלתי שווה איננה בכסף ובזהב ובדומיהם, אלא ברמת הדופמין / הסרוטונין וכו' שבמוח.
דומני שמבין כל הטענות והטרוניות שיכול איוב להפנות כלפי מעלה - זו הטענה הכי נשמעת...

כמדומני שיסוד הרעיון אינו שיש לכל אחד סבל שוה, אלא שהאדם היה בוחר את הפעקאלע שלו, והיינו משום שהקב"ה נתן לכל אדם את מה שראוי לו לפי תכונות מפשו וצורך נשמתו, ולכן כשהיה לו את הכח לבחור ביםן כל הפעקעלאך היה לוקח את שלו.
אמנם יש בזה הקדמה שאם היה אדם שלא היה לו פעקאלע כלל היה כל אדם בוחר במצב כזה, וזהו יסוד הקנאה דחושב שלההוא טוב ולי לא, אבל ברגע שמבין שגם להשני יש סבל אלא שהשאלה הוא איזה, וא"כ יש כאן מצב של קב שלו וקב של חבירו, אז אדם רוצה בקב שלו יותר מוכו'.

פולסברג כתב:מרגלא בפומייהו דאינשי, שאם יזרקו את ה'פקלעך' של כל העולם באמצע, והיה לאדם הברירה לבחור איזה שהוא רוצה, היה כל אחד נוטל את שלו, אף שיש שם את החיים של הגביר הגדול והמוצלח, ע''כ.

האם יש מקור לאימרה זו, ומה בא ללמדינו? והאם הוא עומד במבחן המציאות [במה שאנו רואים, היינו לא בגלגולים ובחשבונות עוה''ב], האם אין אנשים שחיים חיים טובים ויש להיפך?

שו''ר שהגאון המופלא ר''מ פוגרמנסקי מביא את אימרה זו.

ותמיהתי במקומה עומדת.

סגי נהור כתב:במשך לדברי קודמיי, היכן חוסר השוויון האמיתי שקיים בעולם? בתכונות הנפש.
בין האדם שמצד תכונות נפשו הריהו עליז ושמח, ולוקח דברים בקלות, לעומת האדם הפסימי בעל הנטיה לעצב - אכן קיים חוסר שוויון בולט.
זה חייו נוחים ושמחים, וזה חייו עצובים וכואבים.
או אם נפשך אמור כך: החלוקה הבלתי שווה איננה בכסף ובזהב ובדומיהם, אלא ברמת הדופמין / הסרוטונין וכו' שבמוח.
דומני שמבין כל הטענות והטרוניות שיכול איוב להפנות כלפי מעלה - זו הטענה הכי נשמעת...

יעויין הרופא לשבורי לב דברים

ונתנו ידידים כתב:כמדומני שיסוד הרעיון אינו שיש לכל אחד סבל שוה, אלא שהאדם היה בוחר את הפעקאלע שלו, והיינו משום שהקב"ה נתן לכל אדם את מה שראוי לו לפי תכונות מפשו וצורך נשמתו, ולכן כשהיה לו את הכח לבחור ביםן כל הפעקעלאך היה לוקח את שלו.
אמנם יש בזה הקדמה שאם היה אדם שלא היה לו פעקאלע כלל היה כל אדם בוחר במצב כזה, וזהו יסוד הקנאה דחושב שלההוא טוב ולי לא, אבל ברגע שמבין שגם להשני יש סבל אלא שהשאלה הוא איזה, וא"כ יש כאן מצב של קב שלו וקב של חבירו, אז אדם רוצה בקב שלו יותר מוכו'.

יעויין במחנה ישראל לח"ח

גיזונטע קאפ כתב:

סגי נהור כתב:במשך לדברי קודמיי, היכן חוסר השוויון האמיתי שקיים בעולם? בתכונות הנפש.
בין האדם שמצד תכונות נפשו הריהו עליז ושמח, ולוקח דברים בקלות, לעומת האדם הפסימי בעל הנטיה לעצב - אכן קיים חוסר שוויון בולט.
זה חייו נוחים ושמחים, וזה חייו עצובים וכואבים.
או אם נפשך אמור כך: החלוקה הבלתי שווה איננה בכסף ובזהב ובדומיהם, אלא ברמת הדופמין / הסרוטונין וכו' שבמוח.
דומני שמבין כל הטענות והטרוניות שיכול איוב להפנות כלפי מעלה - זו הטענה הכי נשמעת...

יעויין הרופא לשבורי לב דברים

ומי ירפא לשבורי צוואר?

סגי נהור כתב:

גיזונטע קאפ כתב:

סגי נהור כתב:במשך לדברי קודמיי, היכן חוסר השוויון האמיתי שקיים בעולם? בתכונות הנפש.
בין האדם שמצד תכונות נפשו הריהו עליז ושמח, ולוקח דברים בקלות, לעומת האדם הפסימי בעל הנטיה לעצב - אכן קיים חוסר שוויון בולט.
זה חייו נוחים ושמחים, וזה חייו עצובים וכואבים.
או אם נפשך אמור כך: החלוקה הבלתי שווה איננה בכסף ובזהב ובדומיהם, אלא ברמת הדופמין / הסרוטונין וכו' שבמוח.
דומני שמבין כל הטענות והטרוניות שיכול איוב להפנות כלפי מעלה - זו הטענה הכי נשמעת...

יעויין הרופא לשבורי לב דברים

ומי ירפא לשבורי צוואר?

אם כוונת לתמוה על שם הספר, אזי הרופא לשבורי לב, ר"ת הלל, ואמר ע"ע ששם רמוז שורשו, ואח"כ נמצא ששמו ושם אביו נמצא שם בפסוק בגימטריה.

כוונתי לתמוה איך אני אמור לקרוא מתוך הצילומים שהעלית מבלי לשבור את הצוואר.

סגי נהור כתב:כוונתי לתמוה איך אני אמור לקרוא מתוך הצילומים שהעלית מבלי לשבור את הצוואר.

סודר

ייש"כ.

פולסברג כתב:האם יש מקור

אולי קשור

רבנו בחיי דברים כח,ב
וע"ד המדרש ועשית מעקה לגגך כי יפול הנופל ממנו, ראוי היה ליפול מששת ימי בראשית, אבל אתה לא תגרום שתהא מיתתו על ידך. וענין המדרש הזה, כי כל הנבראים כלן נבראו בחפצם ורצונם והקב"ה הודיעם בראשית הבריאה כל עניניהם כלם וכל המקרים העתידים לבא עליהם, וכן הודיעם ימי חייהם ומיתתם היאך תהיה, וכן ענין מזונותם אם בריוח אם בצער אם ע"י עצמן אם משל אחרים, וכן דרשו רז"ל כל מעשה בראשית לדעתם נבראו לצביונם נבראו שנאמר (בראשית ב) וכל צבאם, והכל רצו וקבלו, ועל זה אמרו ראוי היה ליפול מששת ימי בראשית, ואף על פי כן יש עונש גדול למי שמסבב, ולכך ועשית מעקה לגגך.