פורום אוצר החכמה

מה המקור הראשון לאמירת שמע ישראל ברגעי החיים האחרונים.

ובקדושתא של שחרית של יום הכיפורים מסתיים הפיוט שקודם שמע ישראל בשורות אלה.

לכן בכל לב ובכל מאוד ובכל נפש איחד זכרך תמיד נשף ושחר עד אשלים לך את הנפש

האם כוונתו לאמירת שמע ישראל שקודם המיתה?

האם יש מקור קדום לכך בחז"ל?

למדוהו מיעקב אבינו ע"ה.

לבי במערב כתב:למדוהו מיעקב אבינו ע"ה.

ייש"כ.

האם נזכר במפורש שהמקור הוא מיעקב אבינו או שהוא מסברת מר (המסתברת מאוד).

ועדיין צ"ע מתי התחילו לנהוג כן, לכאו' לא התחיל המנהג מיד מיעקב אבינו בלי הפסק.

לבי במערב כתב:למדוהו מיעקב אבינו ע"ה.

שלא אמר "שמע ישראל"?

הבאר ההיא כתב:

לבי במערב כתב:למדוהו מיעקב אבינו ע"ה.

ייש"כ.

האם נזכר במפורש שהמקור הוא מיעקב אבינו או שהוא מסברת מר (המסתברת מאוד).

ועדיין צ"ע מתי התחילו לנהוג כן, לכאו' לא התחיל המנהג מיד מיעקב אבינו בלי הפסק.

אם אינני טועה בחז"ל נזכר שלא הוא אמר את זה אלא בניו, והוא השיב להם בשכמל"ו.
ואם כנים הדברים, הרי שהמקור לא משם.

הבאר ההיא כתב:מה המקור הראשון לאמירת שמע ישראל ברגעי החיים האחרונים.

האם יש מקור קדום לכך בחז"ל?

אולי מהמשנה בברכות ט,ה
"ובכל נפשך, אפילו הוא נוטל את נפשך"
לא באופן תיאורטי, שאם היה נוטל וכו', אלא כפשוטו ממש.
כלו' שאפי' בשעת נטילת נשמה יקבל עומ"ש באהבה.
וזה ודאי שייך בנפטר, ובבחינה מסויימת גם בעומדים אצלו.

כמבו' במעשה דרבי עקיבא, ברכות סא,ב

"בשעה שהוציאו את רבי עקיבא להריגה זמן קריאת שמע היה, והיו סורקים את בשרו במסרקות של ברזל,
והיה מקבל עליו עול מלכות שמים.
אמרו לו תלמידיו: רבינו, עד כאן?
אמר להם:
כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה
בכל נפשך - אפילו נוטל את נשמתך,
אמרתי: מתי יבא לידי ואקיימנו,
ועכשיו שבא לידי לא אקיימנו?
היה מאריך באחד עד שיצתה נשמתו באחד.
יצתה בת קול ואמרה: אשריך רבי עקיבא שיצאה נשמתך באחד. "

אולי כאן המקום להביא עדות מענינת ששמעתי מידידי בכולל ששמע מהרב בייפוס שליט"א מרכסים בעל 'לקח טוב',
שפעם ב'ועד' מהמשגיח דכפר חסידים, ר' אלה' זצוק"ל דיבר אודות יום המוות, ואמר בפשטות מדהימה,
כאשר מלאך המוות מגיע לקחת את הנשמה בעת פקודה, יש לבקש ממנו רק לומר 'שמע ישראל', "והוא נותן".