פורום אוצר החכמה

גל של אגוזים כתב:כמדומני שראיתי פעם דבר זה ברדב"ז

שאלת ממני: אודיעך דעתי, מה נשתנה חמץ בפסח מכל איסורין שבתורה - שהחמירה עליו תורה להצריכו בדיקה ושרוף וכלה וגם ביטול, והוסיפו חכמים להצריכו בדיקה בחורין ובסדקין ולחפש אחריו ולשרש אותו מכל גבוליו, ועבר עליו בבל יראה ובל ימצא, ואסרוהו בכל שהוא, ואינו מתבטל כלל. וחומרות כאלו לא נמצאו בכל האיסורין שבתורה, דאי משום דאית בי' כרת - הרי חלב ודם; ואי משום דאסור בהנאה - הרי כלאי הכרם, ושור הנסקל וכמה איסורי הנאה שלא החמירה תורה בהם כ"כ; ואי משום דלא בדילי מיני' כולי שתא - הרי יין לנזיר דלא בדיל מיני', והחדש דלא בדילי מן התבואה כולה שתא, ולא חמירא כולי האי:
תשובה. שני דברים נאמרו בתשובת דבר זה: אחת, שלא נמצאו בכל האיסורין שבתורה שיצטרפו בו כל ג' תנאים הללו - שהוא איסורי הנאה, והוא בכרת ולא בדילי אינשי מיני' כולה שתא - אלא חמץ בלבד; וכיון שיש בו החומרות הללו, החמירה עליו תורה חומרות אחרות, ובאו חכמים והוסיפו חומרות על חומרות כמו שעשתה התורה. ותו, דחמץ בפסח הוי כדבר שיש לו מתירין, שהרי איסורו תלוי בזמן ואחר ימי הפסח יהי' החמץ מותר; ואע"פ שזה החמץ שהוא מבער אי אפשר שיהיה לו היתר, אלא א"כ יעבור בבל יראה ובל ימצא, סוף סוף הא איכא חמץ שיהי' מותר לו, דהיינו אותו שלא עבר עליו.
וקשה ל'ן עלי' דהאי טעמא - נהי דסגי האי טעמא לענין דאפילו באלף לא בטל, כדבר שיש מתירין, דאמרינן דאפילו באלף לא בטיל; אבל לחפש אחריו ולשרפו ולשרשו ולהוציא מרשותו - לא ידענו למה. גם על הטעם הראשון יש לי קצת גמגום, ומי עדיף מע"ז - דאמרה תורה "ולא ידבק בידך מאומה מן החרם", וכל המודה בו ככופר בכל התורה כולה - ולא מצינו שהצריכה תורה בה בדיקה וביטול, אלא שבארץ ישראל מצוה לרדוף אחרי' עד שנאבד אותה מארצנו; אבל בח"ל אין אנו מצווין לרדוף אחרי', אלא כל מקום שנכבוש אותו - נאבד את כל ע"ז שבו. עכ"ל הרמב"ם ז"ל [הל' ע"ז רפ"ז]. מ"מ, הרי אתה רואה - שלא החמירה תורה בע"ז כמו בחמץ; הילכך עדיין צריך טעם.
ועל כן אני סומך על מה שאמרו רז"ל במדרשות, כי חמץ בפסח רמז ליצה"ר, והוא שאור שבעיסה; ולכן כלה גרש יגרש אותו האדם מעליו, ויחפש עליו בכל מחבואות מחשבותיו, ואפילו כל שהוא לא בטיל. והרי זה אמת ונכון. והנלע"ד כתבתי: