פורום אוצר החכמה

כתב במשנה ברורה סי' קנז ס"ק ד: "טוב שישים אכילתו ביום קלה מבלילה".
ומקורו מהבאר היטב בשם האר"י [סולת בלולה, אור צדיקים].
וכן מצטטים כל האחרונים.
לעו"ז בקיצור שולחן ערוך סי' עא ס"ב כתב: "ראוי לאדם בינוני הבריא למעט בסעודת הלילה, ותהא קלה מסעודת היום, וירויח בזה ארבעה דברים: (א) ישמור בריאותו. (ב) יהא נשמר בדבר רע שלא יבא לידי מקרה לילה, שבא מחמת אכילה גסה ודברים המחממים. (ג) שיהיו חלומותיו נוחים ומיושבים, כי מרוב אכילה ושתיה הרבה פעמים באים חלומות קשים וזרים. (ד) שלא תכבד שנתו עליו, ויקיץ בזמן הראוי".
הקיצש"ע חולק מסברא או ממקור?

ראה ברמב"ם הל' דעות פ"ד ה"ה.

ב"ה מצאתי חבר לבעל הקיצש"ע - הרש"ש בכתובות י:

בגמ' שם נכתב: "תמרים, שחרית וערבית - יפות, במנחה - רעות, בצהרים - אין כמותן".
וכתב רש"י: שחרית וערבית יפות - כללא דמילתא לאחר אכילה יפות. שחרית, דרכן של בני אדם בפת שחרית כדאמר בהמקבל (ב"מ קז:) ערבית לאחר אכילה.
במנחה רעות - שהן קודם אכילה לאחר שינת הצהרים.
בצהרים - לאחר הסעודה שאכל ושבע.
אין כמותם - וטובות יותר מערבית לפי שאינו מעוכב ביום מלילך לשדות לבית הכסא בכל עת שירצה אבל בלילה טורח הוא לו.
וכתב עליו הרש"ש: ד"ה אין כמותם. לפי שאינו מעוכב ביום מלילך לשדות כו'. ק"ל דאדרבה דהא אמרינן בברכות (סב) לעולם ינהיג אדם א"ע שחרית וערבית כדי שלא יהא צריך להרחיק. ולפמש"כ המפרש בתמיד (כז ב) בד"ה חשיך דהיינו בתחלת הלילה (ועי' כ"מ בפ"ה מהל' דעות ה"ו) יל"ק. ולולי פירושו הנל"פ לפי שבערבית אין דרך לאכול הרבה וכפי אזהרת הרופאים.

סוף דבר משמע מהרש"ש שכך היא המלצת הרופאים - וצל"ע הלא מדובר כאן פחות או יותר על אותה תקופת זמן!