ההתבוננות שה' חפץ במעשה התחתונים מביא אהבת ה'

[תורה מפוארת]

אני מחפש לנשוא הכותרת מספרי רבותינו הקדמונים ובספרי דרוש וחסידות.

[לבי במערב]

ראה תניא פמ"ג ואילך.

[מחשב מסלול]

רמב"ם הלכות יסודי התורה פרק ב הלכה ב

והיאך היא הדרך לאהבתו ויראתו, בשעה שיתבונן האדם במעשיו וברואיו הנפלאים הגדולים ויראה מהן חכמתו שאין לה ערך ולא קץ מיד הוא אוהב ומשבח ומפאר ומתאוה תאוה גדולה לידע השם הגדול כמו שאמר דוד צמאה נפשי לאלהים לאל חי, וכשמחשב בדברים האלו עצמן מיד הוא נרתע לאחוריו ויפחד ויודע שהוא בריה קטנה שפלה אפלה עומדת בדעת קלה מעוטה לפני תמים דעות, כמו שאמר דוד כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך מה אנוש כי תזכרנו, ולפי הדברים האלו אני מבאר כללים גדולים ממעשה רבון העולמים כדי שיהיו פתח למבין לאהוב את השם, כמו שאמרו חכמים בענין אהבה שמתוך כך אתה מכיר את מי שאמר והיה העולם.

דברי ירמיהו שם

ולשון הספרי בפרשת ואתחנן, ואהבת את ד' אלקיך בכל לבבך, איני יודע באיזה צד אוהבים את הקדוש ברוך הוא ת"ל והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך והיו הדברים האלה על לבבך, שמתוך כך אתה מכיר את הקדוש ברוך הוא ומדבק בדרכיו וכו' עכ"ל. הנה נאמר שם ע"י הסתכלות במצותיו נבוא לידי אהבה, וכנראה דברי הרמב"ם פה אינם נובעים משם, ומצאתי בשו"ת פאר הדור להרמב"ם ז"ל בסי' נ"ג על מאמרם ז"ל היודע לחשוב תקופות וכו' וז"ל אמנם מה ששאלתם מה תועלת יש ממנו בידיעתו כבר אמר ר' מאיר בברייתא הסתכל במעשיו שמתוך כך אתה מכיר את מי שאמר והיה העולם ומחיבורינו יפורש לכם כל אלו הדברים וכו' עכ"ל ואנכי לא ידעתי ברייתא זאת היכן היא, ובילקוט הנוסחא כמו בספרי הנ"ל בשנוי מעט עיין שם. ובהגהות מיימוני הביא ברייתא דר' פנחס תוכו כדברים אלה ואולי גם לשון הרמב"ם הנ"ל ימצא שם, ובמזרחי ואתחנן פ"ו ה' עמד על דברי הרמב"ם כי אינם לפי הספרי עיין שם אבל למ"ש מקורו מברייתא אחרת.

יד המלך (לנדא) על הרמב"ם שם

הנה כוונת רבינו בזה, דהנפש הבהמי אשר באדם וכל כחותיו הגופניות שבו לא היה ביכולתם לעולם להגיע אל מעלת אהבת ה', כי הוא יתברך ויתעלה לאין סוף הוא מרוחק בתכלית הריחוק מכל חומר וגשם, ואין לו שום ערך ודמיון עמהם כלל, וכמ"ש לעיל בסמוך דאין אהבה נקיה וזכה רק בדומים. אך ע"י הדביקות בה' וההליכה בדרכיו יזדכך הנפש המשכלת שהוא חלק אלהי ממעל לבוא אל מעלת אהבתו. וזאת הורה לנו רבינו כאן [את] הדרך הנכון לבוא לאהבתו יתברך, [והוא] כשיתבונן האדם במעשי ה' וברואיו הנפלאים והנוראים. ובכח ההבנה הזו אשר אין להנפש הבהמי שום חלק ונחלה בו, אזי יעורר [את] נפשו המשכלת לעלות בעליונים ותתלהב ותשתוקק ותדבק בהשם ב"ה ותאהב את מקור חוצבה.
וכן הוא כוונת הפסוק [דברים ו, ד] שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד ואהבת כו'. דעל אהבה לחוד לא היה שייך ציוי ואזהרה, ולפיכך הקדימה התורה לאזהרה של אהבה לשמוע באחדות השם. וכוונת שמיעה זו הוא לשון הבנה, והזהירנו התורה הקדושה להבין באחדות השם. וכאשר יעורר נפשו היקרה להבין באחדותו יתברך, אז תצליח ואז תשכיל לאהבה את ה' בכל לבבך ובכל נפשך. ולזה הביא רבינו מאמר דהע"ה כשהתלהב בנעימות תהילותיו לאהבת השם ב"ה אמר [תהלים מב, ג], צמאה נפשי לאלהי' לאל חי. דרמז בזה אל הנפש המשכלת, ודימה ההשתוקקות לצמאון. וכח ההשתוקקות ואהבה זו היא רחבה ונשגבה לאין תכלית, ואין הפה יכול לדבר בו, ולא תושג רק בכח ורעיון כל אחד לפי השגתו אשר חלק לו אלהים בבינה. ובהשגה זו היו מחולקים הדרגות [של] נביאי עליון זה למעלה מזה כפי דרגת נבואתם.

הגרח"ק בקרית מלך על הרמב"ם שם

עי' ברכות י' א' יצא לאויר העולם ונסתכל בכוכבים ומזלות ואמר שירה כו' (מהרא"י) ובפדר"א פ"ג ויש לנו לדרוש במה שעשה כו' למען יתרומם וכו' (ס' לקט) ועי' משנת ר"א רפט"ו השמים וכו' כשהבריות רואין אותן חייבין להכיר ולידע שיש להן יוצר ובתדא"ר פי"ח וישא עיניו לשמים ויאמר מי ברא את אלה חמה ולבנה כוכבים ומזלות וארבע רוחות השמים וכל מעשה בראשית שברא אותן הקדוש ברוך הוא בחכמתו ובתבונתו ושם פכ"א ישא אדם את עיניו ויסתכל אל השמים ויאמר מי ברא את הכוכבים והמזלות ברקיע ונתן מקום ודרך ומסילה לכל א' וא' וכן יסתכל לארץ כו' ושם פכ"ז ישא עיניו כו' מי ברא את אלה חמה כו' שכולם משכימין ומעריבין לעשות רצון בוראם ובתדא"ז פי"ג ישא את עיניו ויסתכל כו' ובתרגום תהלים רפי"ט דמסתכלין בשמיא משתעין יקרא דה' כו'.

[אחרית ותקוה]

ראה קדושת לוי, קדושות לפורים, קדושה שלישית.

[רוח ממללא]

ראה תניא פמ"ג ואילך.

גם פרקים ל"ג ל"ד