פורום אוצר החכמה

מנהג ישראל, שמי שיש להם אב ואם, תודה לקל, יוצאים חוצה באמירת יזכור.
'קינדער ארוי'ס'...
מה מקור המנהג, האם רק מחשש סימן רע או הפרעה ל'נשמות'..
האם מופיע מנהג זה כהקפדה?

מחשש עין 'יפה'.
ודאי שנזכר כהקפדה, ואף בקצוש"ע.

הגרמ"מ אפשטיין [לבוש מרדכי ב"ק הקדמה] הסביר את מנהג יציאת מי שאינו אומר יזכור, בשעת אמירת יזכור באופן הבא: "דהנה קיי"ל אסור להזכיר נשמות בעת שחתן יש בבהמ"ד, כי אחרי שחתן בביהמ"ד יום טוב הוא לכל הקהל הקדוש אשר נמצאים אז בבית המדרש, ואיך יצערו נפשם בשעת חדוה, כי אחרי שחק לישראל להיות שמח בשמחת אחיו הישראלי, א"כ כשחג לאחיו גם הוא צריך לשמוח עמו בשמחתו בפניו, ואין לו להזכיר צערו אז בפניו, אשר בזה מראה הוא כי יש לו צער. ואף אם יהיו כמה אלפים בביהמ"ד, דוחה תפלת תחנון והזכרת נשמות של כל הקהל בשביל חתן אחד, כי יום טוב הוא לכל הקהל. ולפי"ז יקשה איך מזכירין נשמות ביום החג, מי גרע החג הזה של כל אחד מיו"ט של החתן.
אך פשוט כי אדרבה, עונג ונחת הוא להאיש אשר נגעו ה' בהצער הזה, עונג הוא לו להזכיר נשמת אבותיו ונעים לו הצער הזה. אך כל זה הוא להאיש אשר יש לו הצער וזוכרו, אך לא כן האיש אשר אין לו צער כזה, הוא בשמעו הזכרת הנשמות תעורר בלבבו אך רגשי צער, לא רגשי עונג, וא"כ בעת שיש אחד בביהמ"ד שאין לו הצער הזה אסור לכל הקהל להזכיר נשמות, כי הלא לא גרע האיש הזה מחתן בימי חתונתו ששבעת ימי המשתה יום טוב הוא לו, גם להאיש הזה יום טוב הוא, ואיך יזכירו הקהל נשמות. אך כדי לעשות נחת רוח לאלה שרוצים להזכיר, אשר להם הוא הרגש נעים להזכיר הנשמות, משום זה יוצאין אלה שאין להם להזכיר, כדי שיוכלו אלה הצריכים להזכיר נשמת אבותיהם".

זה לא מה שכתוב
כתוב כי ברית כרותה לשפתים ויש חשש שיאמר עמהם

האם בזמנם יזכור היה לוקח יותר משתיים שלוש דקות? אם כן, כנראה שהמנהג נוצר משום שבצורה טבעית כל מי שלא קשור לזה יצא החוצה להתאורר וכדו'.

אנשים רוצים להיות לבד כשמזכירים את יקיריהם.

ידוע איזה סיפור חסידי שאדמו"ר בירך לא' חשוך ילדים במה שאמרו קינדער ארויס....

עי' תשובה מהגרא"ד אויערבאך https://tablet.otzar.org/pages/?&pagenum=61&book=608604
אין לי יכולת להעתיקו..

-

מתיבתא כתובות

לבי במערב כתב:

'יזכור' סגולה ללידה.JPG

תודה על המקור, תמיד חשבתי שזה בדיחה מאיזה בדחן...

לא טעית ברבה
אםתקרא עוד סיפורים עליו אז תבין...

אין הכי נמי ואין זו סתירה למה שכתבתי

תוכן כתב:אנשים רוצים להיות לבד כשמזכירים את יקיריהם.

עדיין נותרים עמם עוד חצי מניין בתוך בית הכנסת.

גם אצלנו הספרדים עושים 'השכבות' כל שני וחמישי. מעולם לא הרגשנו שכדאי להותיר את מבקש האשכבה לבדו.

אבני גזית כתב:

תוכן כתב:אנשים רוצים להיות לבד כשמזכירים את יקיריהם.

עדיין נותרים עמם עוד חצי מניין בתוך בית הכנסת.

גם אצלנו הספרדים עושים 'השכבות' כל שני וחמישי. מעולם לא הרגשנו שכדאי להותיר את מבקש האשכבה לבדו.

גם לפי מנהג האשכנזים כשעושים אמ"ר זה בציבור. וגם אף אחד לא יוצא.
זה ייחודי ליזכור, כי יזכור זה לא דומה להשכבה (שזה אמ"ר)

אולי יסביר כת"ר את ההבדל

אינני יודע איך להסביר את ההבדל, רק ציינתי אותו במענה לדברי הרה"ג אבני גזית שליט"א