בגליון קולמוס האחרון (שבועות תשפ"א) המרואיין (הר' לויכטר) הביא מדברי התומים ש'בוודאי הרמב"ם לא התכוון לכל הדיוקים שעושים בלשונו, אלא שזו הלשון שמשמים קבעו שממנה אפשר לדייק'.
אולי מישהו מחו"ר הפורום יודע לציין למ"מ מדויק?
ידוע שככה אחז בדיוק הרבי מחבד, ואולי עוד אדמורי"ם...
אולי מישהו יודע לציין לעוד הסברים בנידון?(לרמב"ם ובכלל, כמובן...)
ישר כוח