מהו המקור לסיפור עם הנודע ביהודה והארכת הפסח

[איקטורין]

רבי יחזקאל לנדא, בעל 'הנודע ביהודה', פסע לאחר תפילת ערבית לעבר ביתו. עיניו נתקלו בנער נוצרי לבוש קרעים שתעה והגיע לרחוב היהודים, בידו סלים ריקים והוא עומד וממרר בבכי. רבי יהודה ניגש בהיסוס לנער העלוב ושאל אותו: "מה מעשיך ברחוב היהודים לפנות ערב ומדוע אתה בוכה?"

הנער החל לספר בדמע: "התייתמתי מאמי, ואבי האופה התחתן עם אשה רעה וחסרת לב. כל יום השכם בבוקר היא מעמיסה על שכמי סלים מלאים בכיכרות לחם ועלי למכור הכל במשך היום ברחובות העיר. אם איני מצליח בכך, אמי החורגת מכה אותי באכזריות. היום הצלחתי אמנם למכור את כל כיכרות הלחם, אבל לאחר השקיעה, כשרציתי לחזור לבית אבי, מששתי בכיסי וראיתי כי שלושים הזהובים שהרווחתי אבדו או נגנבו. אם אחזור כך אמי תכה אותי מכות נוראות. כל היום לא אכלתי מאומה ועכשיו אני תועה ברחובות ומפחד לשוב הביתה".

רבי יחזקאל חמל על הנער הנוצרי, הביאו לביתו ונתן לו לאכול ולשתות. לאחר שהנער סיים את סעודתו הוציא הרב מכיסו שלושים זהובים ונתן לו. הנער חזר לביתו שמח וטוב לב.

חלפו מספר שנים. בליל שביעי של פסח לאחר סעודת החג, בני ביתו של הרב היו שקועים בשינה ורק הרב היה ער ועסק בתורה. לפתע שמעו אזניו צעדי חרש של אדם המתקרב לבית. נשמעה דפיקה קלה על הדלת ונכנס פנימה איש נוצרי. הרב שאלו בתמיהה:

"מדוע באת לכאן באישון ליל?!"

האיש הסתכל לצדדים בחשש, ניגש לרב ולחש באזנו:

"הרב אינו זוכר אותי?! אני הנער הנוצרי שעשית עמו טובה גדולה לפני כמה שנים. הכנסת אותי לביתך, האכלת והשקית אותי, נתת בידי את סכום הפדיון וכך הצלת את נפשי מידיה של אמי החורגת. כעת נודע לי כי פורענות גדולה עתידה לבוא על היהודים בפראג, וכאשר נזכרתי בטובה שעשית החלטתי לבוא ולהודיעך. לפני כמה ימים התכנסו בבית הוריי כל האופים הנוצרים בפראג והחליטו לאבד את כל היהודים בלילה אחד! הם יודעים כי במוצאי חג הפסח היהודים ממהרים לאכול לחם, והשנה החליטו האופים הנוצרים להטמין בסודי סודות רעל בפת הנאפית על ידם להמית את יהודי פראג".

"גיליתי לך סוד נורא", סיים את דבריו והוסיף, "מובטח אני שלא תגלה ממי שמעת את הדבר".

הרב לנדא התחלחל לשמע הדברים. הוא הודה מקרב לב לנוצרי ונפרד ממנו. לאחר מכן ישב בינו לבין עצמו שעה ארוכה וניסה לחשוב מה יוכל לעשות, איך ניתן להציל את היהודים וגם לגלות את מזימת הרשע לממשלה.

לפתע עלה רעיון במוחו.

באחרון של פסח נסגרו בפקודת הרב כל בתי הכנסיות בעיר. יצא כרוז ברחובות היהודים כי הרב ידרוש לאחר תפילת שחרית בעניין הנוגע ליסוד היהדות וכל בני העיר נדרשים להגיע לתפילה ולדרשה.

לפני תפילת מוסף עלה רבי יחזקאל על הבמה, הסתכל בקהל הרב שהצטופף בסקרנות לעומתו, והחל לשאת את דבריו:

"רבותי. יודעים אתם כי למרבה הצער התורה הולכת ומשתכחת. המוחות אטומים והלבבות סתומים, וגם גדולי הדור עלולים לפרקים לטעות. לדאבון לבי", אמר הרב בקול רועד, "מוכרח אני להודות בפניכם כי אף על פי שאנו בקיאים בקביעות הירח, בחשבון החגים ובסדרי המועדות, בכל זאת אחרי שעיינתי בחשבונה של שנה זו, נוכחתי כי אני ובית דיני טעינו טעות גדולה וכמעט שהכשלנו את הרבים באכילת חמץ בפסח. הקדמנו בשנה זו למנות את ימי הפסח יום אחד קודם זמנו. היום בו אנו עומדים אינו אחרון של פסח אלא שביעי לחג, ואיסור גמור וחמור לאכול משהו חמץ עד למחרת בערב..."

בני הקהילה נדהמו לשמע דברי הרב. בכל זאת איש לא העז להמרות את פיו, וכל היהודים בפראג חגגו באותה שנה תשעה ימים (במקום שמונה הנהוגים בחו"ל).

האופים הנוצרים נדהמו. אף יהודי לא הגיע לקנות את לחמיהם החמים כמדי שנה. הם התאגדו ותבעו את היהודים לדין על ההפסד העצום שיגרם להם כאשר יצטרכו להשליך את הכמות העצומה לאשפתות. רבי יחזקאל נקרא למשפט. לאחר שהאופים הנוצרים הציגו את טענותיהם באזני השופטים, הציע רבי יחזקאל לאופים להתכבד ממעשה ידיהם, כיוון שהמשפט עלול להתארך זמן רב והם עלולים לרעוב...

כמובן שהאופים סרבו לאכול מהכיכרות שהרעילו. הרב הפציר בהם ובכל זאת אף אחד לא נגע בפתו. השופטים תמהו. ואז הציע הרב לבדוק מה יש בכיכרות. הבדיקה העלתה שכולם הורעלו וכל האופים נמסרו למשפט.

היהודים הופתעו מתושיית רבם ולא הבינו כיצד נודע לו על מזימת האופים. הרב לא גילה לאף אחד מה אירע. ורק כעבור שנים לפני פטירתו סיפר את הסיפור לבנו רבי שמואל וסיים במילים:

"לא חכמתי עמדה לי, אלא מידת הרחמים שחמלתי על נער נוצרי בשעת צרתו".

[פרנצויז]

בני הקהילה נדהמו לשמע דברי הרב. בכל זאת איש לא העז להמרות את פיו, וכל היהודים בפראג חגגו באותה שנה תשעה ימים (במקום שמונה הנהוגים בחו"ל).

במוסף שבת קדש של יתד נאמן פ' קדושים תשע"א עמ' 13 הביאו את הסיפור בשם ס' "מעשה שהיה" עמ' 23.
https://tablet.otzar.org/pages/?&pagenum=13&book=188070
בס' אוצר המעשיות ב' (גרינבוים) עמ' צ"ח-ק"ב הביאו אותו בשינויים בשם "פנקס הקהל פראג".
https://tablet.otzar.org/pages/?&pagenum=98&book=144927

[איקטורין]

ייש"כ
פנקס הקהל זה - נגיש היכן שהוא ברשת?

[ישראליק]

גאב"ד ערלוי זצ"ל הי' רגיל לספר סיפור זה, וסיים: "כשהיד סופר הי' בעיר פראג שאל את ראש הקהל האם התקנה עדיין קיימת, ואישר שאכן עד היום הזה נוהגים שלא לאכול חמץ למחרת אחרון של פסח".
ראה "במחיצת זקיני", עמ' שיח

הסיפור מובא גם בספר מורשת אבות, גרינוולד, חלק ג', עמ' 42; וכותב כפתיחה להסיפור: "את הסיפור הבא הרבה ה'נודע ביהודה' לשנן באזני בנו רבי שמואל, בעל ה'דרישת ציון', כדי שיפיק ממנו את הלקח המוסרי הטמון בו".
כמ"כ כותב שסיפור זה אירע בתחילת רבנותו של הנודע ביהודה בפראג

[גבול ים]

גאב"ד ערלוי זצ"ל הי' רגיל לספר סיפור זה, וסיים: "כשהיד סופר הי' בעיר פראג שאל את ראש הקהל האם התקנה עדיין קיימת, ואישר שאכן עד היום הזה נוהגים שלא לאכול חמץ למחרת אחרון של פסח".
ראה "במחיצת זקיני", עמ' שיח

איזו תקנה ??? הרי לפי סיפור המעשה הכריז הנו"ב שנפלה טעות בחישוב אותה שנה, ולא שתיקן תשעה ימי פסח.

[ישראליק]

גאב"ד ערלוי זצ"ל הי' רגיל לספר סיפור זה, וסיים: "כשהיד סופר הי' בעיר פראג שאל את ראש הקהל האם התקנה עדיין קיימת, ואישר שאכן עד היום הזה נוהגים שלא לאכול חמץ למחרת אחרון של פסח".
ראה "במחיצת זקיני", עמ' שיח

איזו תקנה ??? הרי לפי סיפור המעשה הכריז הנו"ב שנפלה טעות בחישוב אותה שנה, ולא שתיקן תשעה ימי פסח.

על פי הנוסח שסיפר גאב"ד ערלוי, תיקנו בעיר פראג זכר להנס להוסיף עוד יום שלא יאכלו בו חמץ; עיי"ש

[יבנה]

ייש"כ
פנקס הקהל זה - נגיש היכן שהוא ברשת?

יש כמה פנקסים.
https://blog.nli.org.il/coffee-houses-on-shabbat/
https://web.nli.org.il/sites/nlis/he/pi ... 7%90%D7%92

[מה שנכון נכון]

לספרים שהובאו כאן כמקור יש להוסיף מקור נוסף, וכן שרי המאה ח"א פי"ג.

כנראה ה'מקור' הראשון הוא סיפורי קדושים.

[פרנצויז]

תיקנו בעיר פראג זכר להנס להוסיף עוד יום שלא יאכלו בו חמץ; עיי"ש

תמוה מאוד, אם היתה תקנה כזאת, ומנהג כזה בכל שנה ושנה, איך יתכן שאף אחד מכותבי תולדות יהודי פראג או תולדות הנודע ביהודה לא הזכיר אותה?

לדוגמה, ס' מופת הדור (קמלהר) תולדות בעל נודע ביהודה.

[אבני גזית]

ואישר שאכן עד היום הזה נוהגים שלא לאכול חמץ למחרת אחרון של פסח".

קשה לעיכול. כולם יודעים שהתקנה הייתה לשעתה ושנתה, למה להרחיב לשנה אחרת?!

[ישראליק]

תיקנו בעיר פראג זכר להנס להוסיף עוד יום שלא יאכלו בו חמץ; עיי"ש

תמוה מאוד, אם היתה תקנה כזאת, ומנהג כזה בכל שנה ושנה, איך יתכן שאף אחד מכותבי תולדות יהודי פראג או תולדות הנודע ביהודה לא הזכיר אותה?

לדוגמה, ס' מופת הדור (קמלהר) תולדות בעל נודע ביהודה.

לא נראה לי כדבר תמוה כל כך; יש לדוגמא הרבה "פורים קטן" שנחגג ע"י אחד בעיר ושנים ממשפחה; יכול להיות שבמשך השנים הדבר נשכח, ורק היו משפחות מועטות שאחזו בהמנהג

[ישראליק]

ואישר שאכן עד היום הזה נוהגים שלא לאכול חמץ למחרת אחרון של פסח".

קשה לעיכול. כולם יודעים שהתקנה הייתה לשעתה ושנתה, למה להרחיב לשנה אחרת?!

זכר להנס

[מה שנכון נכון]

וי"א שסיפור ילדותי מדומיין זה הוליד מנהג נוסף בקהילת פראג: לעלות מדי שנה באסרו חג פסח לקברו של הנוב"י, ולהודות לו על שפדאם ממות.

[סגי נהור]

כנראה ה'מקור' הראשון הוא סיפורי קדושים.

כאן כל הענין נודע להנוב"י ע"י חלום. וא"כ יש למצוא את המקור הראשון למעשה הנער הנוצרי מוכר הלחמים...

[בן ראובן]

גאב"ד ערלוי זצ"ל הי' רגיל לספר סיפור זה, וסיים: "כשהיד סופר הי' בעיר פראג שאל את ראש הקהל האם התקנה עדיין קיימת, ואישר שאכן עד היום הזה נוהגים שלא לאכול חמץ למחרת אחרון של פסח".
ראה "במחיצת זקיני", עמ' שיח

איזו תקנה ??? הרי לפי סיפור המעשה הכריז הנו"ב שנפלה טעות בחישוב אותה שנה, ולא שתיקן תשעה ימי פסח.

על פי הנוסח שסיפר גאב"ד ערלוי, תיקנו בעיר פראג זכר להנס להוסיף עוד יום שלא יאכלו בו חמץ; עיי"ש

זה הרבה יותר הגיוני מלהכריז על טעות בלוח בעיר מלאה חכמים וסופרים כמו פראג.

[גבול ים]

בכל מקרה בשנה הראשונה הכריזו שהיתה טעות בחישוב הלוח, גם לפי נוסח זה.

[אבני גזית]

וי"א שסיפור ילדותי מדומיין זה

על אף שכת"ר מוחזק כבקי נאמן מאין כמותו, יצטרך מר להוכיח מנ"ל שמדובר בסיפור לא אמיתי.

[זאב ערבות]

בני הקהילה נדהמו לשמע דברי הרב. בכל זאת איש לא העז להמרות את פיו, וכל היהודים בפראג חגגו באותה שנה תשעה ימים (במקום שמונה הנהוגים בחו"ל).

במוסף שבת קדש של יתד נאמן פ' קדושים תשע"א עמ' 13 הביאו את הסיפור בשם ס' "מעשה שהיה" עמ' 23.
https://tablet.otzar.org/pages/?&pagenum=13&book=188070
בס' אוצר המעשיות ב' (גרינבוים) עמ' צ"ח-ק"ב הביאו אותו בשינויים בשם "פנקס הקהל פראג".
https://tablet.otzar.org/pages/?&pagenum=98&book=144927

באותו אופן שמופיע באוצר המעשיות ללא שינוי וללא מקור מופיע בספר צנצנת המן ח"ב מאליעזר שטיינמן (חש"ד)