הודעהעל ידי יוסף חיים אוהב ציון » ב' יולי 12, 2021 4:31 pm
חתם סופר על בראשית פרק טז פסוק יב
התהלך לפני והיה תמים. בס' מעשי ה' לעיל בפסוק כתנות עור וילבישם, וגם כאן כ' והאריך כי כתנות עור היינו שהמשיך ערלה על האבר וגם בנשים נמצא ככה והערביים מלים נשותיהם אך התורה ציותה המול לכם כל זכר דוקא עיי' עליו ודבריו לא נהירין ולא צהירין, אבל עכ"פ נ"ל דאחר שהלבישם הקב"ה כתנות עור על כל גופם, ובניהם אחריהם נולדו בלי מלבוש כתנות עור ההוא, אבל השאיר הקב"ה בכל גוף ערלת הגיד שהוא שיור מכתנות עור שהי' על כל הגוף והשאיר בהם שריד הזה לעולם לזכר חטאם נגד פניהם לבושה וכלימה וחרפת עולם - אמנם מי שרוצה לתקן חטא עץ הדעת ולהסיר זוהמת נחש, יסיר חרפתו וימול בשר ערלתו לאות ברית בינו לבין אלקיו, וזהו מצות מילה בבני אאע"ה, אמנם הנקבות בין שיהי' אמת שיש להם ערלה או שאינו כן מ"מ הואיל והחטא הזה והטומאה הלז גרמה חוה ע"כ נשאר בהם זוהמא וחרפת עולם הוא דם נדה וזבה לא יסור ממנה כמ"ש פ' במה מדליקין [ל"ב.], ומשו"ה נקרא אאע"ה תמים בהסר הערלה וגילוי העטרה. [תקפ"ט]