האומר את השם של ישו ימ"ש - נטמא כולו וצריך לטבול

[מחשב מסלול]

היכן דבריו הקדושים של הרה"ק רבי פנחס מקוריץ זיע"א שאדם שאומר את השם של ישו ימ"ש - נטמא כולו וצריך לטבול, כי נטמאים כל האברים והגידים.

[עקביה]

וכן מי שמקליד אותו במחשב צריך להטביל את המחשב, כי נטמא המסך וכל המקשים.

[יוסף חיים אוהב ציון]

שמעתי כן מהרב ש"י בארי בשם ספרי חסידות.

[אראל]

וכן מי שמקליד אותו במחשב צריך להטביל את המחשב, כי נטמא המסך וכל המקשים.

מלגלג על דברי חכמים?

[פי האתון]

אגב יש עוד ליזהר מלהגות שמו של הפגר בצרוף הכינוי 'הנוצרי', שנמצא מחרף ומגדף, אלא י"ל: 'הנצרי'...
יעויין כאן...

נצרי.jpg (51.51 KiB) נצפה 3049 פעמים

[הוגה]

לפי חיפוש בנוסחאות כ"י של הגמרא באתר 'הכי גרסינן', קודם הצנזור 'ישו הנוצרי' נזכר בגמרא כנראה בששה מקומות (ברכות יז, ב; סנהדרין מג, א; קג, א; קז, ב; עבודה זרה יז, א; סוטה מז, א). ולא מסתבר שכל פעם שלמדו הגמרות הנ"ל טבלו.

מאידך הראוני דבר נפלא בספר 'תקט"ו תפילות' להרמח"ל (תפילה תלג), על מעלתו של ספר הלכות הרי"ף שלא הזכיר את שמו של אותו רשע:

תלמוד בבלי עומד בקדושה נגד מגדל בבל שבס"א ומכניעו, ולכן כשנתחזקה הס"א בקטרוגה ליטול תלמוד בבלי מישראל, הקדים ה' רפואה למכתם והאיר להם בדרך נסתר והתקין להם האלפסי במקום הגמרא הבבלית. ובדרך זו מסתתר אור הקדושה מעיני הס"א, תדע שהרי לא הוזכר באלפסי שמו של אותו רשע.

[אשי ישראל]

לזכרוני באחד מכרכי 'ירושתנו' יש את 'קונטרס ישו הנוצרי' [או משהו כזה] של החת"ס, ושם בהקדמה מובא לזכרוני על כך שרבים לא חששו מלהזכיר את שמו בלשון הרגילה "ישוע" או "ישו" בלי ר"ת . אבל אולי הזכרון שלי מטעה אותי.

[לכשיבקע]

לזכרוני באחד מכרכי 'ירושתנו' יש את 'קונטרס ישו הנוצרי' [או משהו כזה] של החת"ס, ושם בהקדמה מובא לזכרוני על כך שרבים לא חששו מלהזכיר את שמו בלשון הרגילה "ישוע" או "ישו" בלי ר"ת . אבל אולי הזכרון שלי מטעה אותי.

עכ”פ ברמב”ם כתב ישוע.

[א מבקש]

אולי תמצא עניין בספר הבא

Jesus in the Talmud by Peter Schafer (z-lib.org).pdf

(1.21 MiB) הורד 216 פעמים

[בקרו טלה]

-

[באמונתו]

היכן דבריו הקדושים של הרה"ק רבי פנחס מקוריץ זיע"א שאדם שאומר את השם של ישו ימ"ש - נטמא כולו וצריך לטבול, כי נטמאים כל האברים והגידים.

ראה המצורף. באמת, אבותינו ורבותינו ז"ל הקפידו בזה הרבה, והיו מכנים: "יָשקה" (או "יָשקה - פַּנדְריק", ראה הגמרא סנהדרין סז, א: וכן עשו לבן סטדא בלוד, ותלאוהו בערב הפסח. - בן סטדא? בן פנדירא הוא! - אמר רב חסדא: בעל - סטדא, בועל - פנדירא...). לא היה אחד מהיראים אשר בפיו זכר שמו הטמא ח"ו.
ועוד מכנים אותו: "התלוי", או "הצלוב", וכפי המקובל בא"י היום: "אותו האיש" ימ"ש!

[תורת המן]

אם כבר, דברי החוות יאיר סי' א' ברורים:

ומ"ש בחתימתו בהשגה זו מעין פתיחה בקנטור שהזכרתי שם פלונית בשם שמכניס אותה אחרים והוכיח מזה שאיני יודע בהוויות עולם. כתבתי קונטרס גדול על שגיונותיו ושגעונו בזה רק מטעם לא רציתי להעתיקו פה. ותמצית דברי כי אם הי' בזה איזה חשש חלילה דלא ישמע על פיך ונודה לו שהוא שם ע"ז ושאסור להזכיר...עליו הי' ראוי להתלונן שהוא נכתב בשמה העצם, ואני כתבתי וזכרתי שם המשובש ומוטעה בפיהם, ואין בפיהם שמה האמיתי כלל.

ואף כי המון עם מחזיקים לעון וחירוף הזכרת שם הנעבד כמו שקורין עובדיו וכן שם אמו וראוי להניחם על מנהגם, מ"מ לפי האמת אין איסור כלל,כמו שבכה"ג נזהרים מלהזכיר מטבע פלונית בלונה, מ"מ אין בו איסור וגמגום אפילו בפה כ"ש בכתב.

ועוד דאפילו אם נקרא שם לע"ז ממש כשם אדם, אין איסור להזכיר שמה, מאחר דגם שמות בני אדם הם כך, דומה למ"ש ר"י על לא מחינן בשמייהו.

ועוד נ"ל פשוט דוקא אם נקרא שם ע"ז אחר שנעשית ע"ז, משא"כ אם הי' שם לאיזה בית או אילן, ואח"כ עשאוהו ע"ז, שכבר נקרא בשמו לפני שהי' ע"ז, וזכר לדבר מ"ש היא באת בגבולי, וראי' משמות ז' כוכבי לכת שהיו עובדים, ואין מונע מלהזכיר שמם, שם סטורני' הוא שבתי, ויוב"ש צדק, ולוציפור שם נוגה, אף שהם שמות של ע"ז לעע"ז...

כל זה כתבתי באגב כי חרה לי ששם עלי ח"ו דיבור רע לתא דע"ז ופוק חזי מאי עמא דבר דאין מונע מלקרות ערלות ששמם כך וכך וכן מטבע זו בעצמה קורין כך רק קצת המתחסדים בזה ובכה"ג המטילים עלינו שנאה ותחרות מא"ה חנם:

[מה שנכון נכון]

כמדומני שברבנו אפרים עה"ת כתוב שהמנהג לשנות שמו מישוע ליש"ו הוא כדי לא להזכיר את הע"ז בשמה (אלא בשינוי, או בבזיון במובן הר"ת).

[באמונתו]

כמדומני שברבנו אפרים עה"ת כתוב שהמנהג לשנות שמו מישוע ליש"ו הוא כדי לא להזכיר את הע"ז בשמה (אלא בשינוי, או בבזיון במובן הר"ת).

דברי רבינו אפרים, הם בסוף פרשת וילך, עמ' רכג, הערה ז (מתוך כתי"ב):
"וישו על שם ימח שמו וזכרו. כי בתחילה קרא לו שמו 'ישוע', ומחסרין לו העי"ן".
הנה נמצא מפורש בראשונים, אשר "מחסרים" ומכנים לגנאי, כמנהג ישראל שהיא תורה!

וע"ע במצורף מספר אגודה, וגם רבינו מחברו ז"ל, מן הראשונים, וכיו"ב ר"ח פלטיאל.

אף צירפנו מלשון רב שמעיה, התלמיד המובהק של רש"י. מסתבר א"כ, כי כבר רש"י גופו ז"ל, שהוא רבו הגדול, נהג כן!

גם חידוש מיוחד מצאנו בפסקי רבינו אביגדור ז"ל, מגדולי הראשונים, אשר כל המזכיר אותו (בכינויו) ואינו מקללו - עובר בעשה, עיין המצורף.

נפלא להיווכח, כי אפילו החוות יאיר ז"ל, נזהר שלא להזכיר שמו, ומשם ראיה: ואף כי המון עם מחזיקים לעון וחירוף הזכרת שם הנעבד, כמו שקורין עובדיו, וכן שם אמו, וראוי להניחם על מנהגם, מ"מ, לפי האמת, אין איסור כלל...
מתברר אפוא, שאין על המנהג ישראל שום פקפוק ח"ו, רק שאלה היא מה העיקר דין.

[מה שנכון נכון]

כמדומני שברבנו אפרים עה"ת כתוב שהמנהג לשנות שמו מישוע ליש"ו הוא כדי לא להזכיר את הע"ז בשמה (אלא בשינוי, או בבזיון במובן הר"ת).

דברי רבינו אפרים, הם בסוף פרשת וילך, עמ' רכג, הערה ז (מתוך כתי"ב):
"וישו על שם ימח שמו וזכרו. כי בתחילה קרא לו שמו 'ישוע', ומחסרין לו העי"ן".
הנה נמצא מפורש בראשונים, אשר "מחסרים" ומכנים לגנאי, כמנהג ישראל שהיא תורה!

ומפורש כאן שאין כל בעיה להזכירו בשם ישו, ואי"צ לכנותו אותו האיש.

כ"א סלד מהקרוב אליו. הרמב"ם (וכנר' גם שאר החכמים/ היהודים מארצות האסלאם) לא נמנע מ'ישוע', אך מחמד היה 'משוגע'. מאידך אצל היושבים בארצות אדום מזכירים את מוחמד/ט. [בלי להכנס לשאלה איזו משתי הדתות היא ע"ז].
מדינא לכאו' אין בעיה אפי' בשם ישוע היות ואין הגויים מכנים אותו בדיוק כך. ועכ"פ הסלידה היא לא בגלל האיש עצמו, אלא בגלל שעשאוהו ע"ז (ויל"ע אם היו עושים המצרים ליעקב ע"ז או נ"נ לדניאל, אם היינו צריכים להיתרים להזכרת שמם, כגון שנזכרו בתורה), ואף אם לא היה ולא נברא. ואין לזה קשר לאיזו טומאה מיוחדת הקשורה אליו מתחילת הוייתו ולניטל וכו' (ובזה עלינו גם להאמין לאגדותיהם המאוחרות שנולד אז), פוק חזי האידנא בשוקא כמה ממזרים בני הנדה ואפיקורוסים יש, ומהם גם מסיתים ומדיחים. ואם היה בוחר בטוב היה קודם לכה"ג ע"ה. וכל המכשולות שגרם (שהזכיר הר"מ סוף מלכים), או שגרמו הבאים אחריו מיוזמתם, אינם מעידים שהיה בשורשו טומאה מיוחדת (יותר מירבעם בן נבט ומלכים נוספים), אלא שבחר ברע מרצונו.

[באמונתו]

כמדומני שברבנו אפרים עה"ת כתוב שהמנהג לשנות שמו מישוע ליש"ו הוא כדי לא להזכיר את הע"ז בשמה (אלא בשינוי, או בבזיון במובן הר"ת).

דברי רבינו אפרים, הם בסוף פרשת וילך, עמ' רכג, הערה ז (מתוך כתי"ב):
"וישו על שם ימח שמו וזכרו. כי בתחילה קרא לו שמו 'ישוע', ומחסרין לו העי"ן".
הנה נמצא מפורש בראשונים, אשר "מחסרים" ומכנים לגנאי, כמנהג ישראל שהיא תורה!

ומפורש כאן שאין כל בעיה להזכירו בשם ישו, ואי"צ לכנותו אותו האיש.

לענ"ד, זאת טעות מוחלטת, כי אם בימיהם "ישו" בעיניהם נחשב כינוי קללה, היום נתפס ונחשב כבר שם עצם, וממילא יש צורך לשנות מזה, והלא סברה ודאי היא, אשר בכינויים, יש להלך אחר לשון בני אדם, פוק חזי - מאי עמא דבר!

כ"א סלד מהקרוב אליו. הרמב"ם (וכנר' גם שאר החכמים/ היהודים מארצות האסלאם) לא נמנע מ'ישוע', אך מחמד היה 'משוגע'. מאידך אצל היושבים בארצות אדום מזכירים את מוחמד/ט. [בלי להכנס לשאלה איזו משתי הדתות היא ע"ז].
מדינא לכאו' אין בעיה אפי' בשם ישוע היות ואין הגויים מכנים אותו בדיוק כך. ועכ"פ הסלידה היא לא בגלל האיש עצמו, אלא בגלל שעשאוהו ע"ז (ויל"ע אם היו עושים המצרים ליעקב ע"ז או נ"נ לדניאל, אם היינו צריכים להיתרים להזכרת שמם, כגון שנזכרו בתורה), ואף אם לא היה ולא נברא. ואין לזה קשר לאיזו טומאה מיוחדת הקשורה אליו מתחילת הוייתו ולניטל וכו' (ובזה עלינו גם להאמין לאגדותיהם המאוחרות שנולד אז), פוק חזי האידנא בשוקא כמה ממזרים בני הנדה ואפיקורוסים יש, ומהם גם מסיתים ומדיחים. ואם היה בוחר בטוב היה קודם לכה"ג ע"ה. וכל המכשולות שגרם (שהזכיר הר"מ סוף מלכים), או שגרמו הבאים אחריו מיוזמתם, אינם מעידים שהיה בשורשו טומאה מיוחדת (יותר מירבעם בן נבט ומלכים נוספים), אלא שבחר ברע מרצונו.

הנה המדובר כאן, לא ב"סלידה", אלא בגישה הלכתית, ועכ"פ, מנהג ישראל מקודש.
ברור שע"ז רחוקה, ושהגויים בארצות אסלאם בעצמם מבזים, מחרימים ו"מבטלים", א"צ לחיזוק יהודי המקום.
אין מקום להבדיל בין האיש עצמו, ובין ע"ז שעשו ממנו. מדובר ב"גברא" שהוא "חפצא" של אבי אבות הטומאה!

[מה שנכון נכון]

לענ"ד, זאת טעות מוחלטת, כי אם בימיהם "ישו" בעיניהם נחשב כינוי קללה, היום נחשב כבר שם עצם, וממילא יש צורך לשנות מזה, והלא סברה ודאי היא, אשר בכינויים, יש להלך אחר לשון בני אדם, פוק חזי - מאי עמא דבר!

מהו ימיהם? מזמן חז"ל ועד רבנו אפרים לא הספיק להיהפך לשם עצם?
ואם כן צריך לשנות מהכינוי 'אותו האיש' שנהפך לשם עצם (ואומרים זאת בשגרת לשון מבלי משים לב לגנאי בדוקא) לכינוי אחר, ומאחר לאחר וכך הלאה.

הנה המדובר כאן, לא ב"סלידה", אלא בגישה הלכתית, ועכ"פ, מנהג ישראל מקודש.

עובדיו לא קוראים לו יש"ו ולא ישוע. וע"כ אין שום בעיה הלכתית, וכנ"ל. המנהג הוא תולדה של הסלידה.

לא ראיתי שום הסבר ומקור קדום לכך שהגברא הוא חפצא וכו'.

[אשי ישראל]

לזכרוני באחד מכרכי 'ירושתנו' יש את 'קונטרס ישו הנוצרי' [או משהו כזה] של החת"ס, ושם בהקדמה מובא לזכרוני על כך שרבים לא חששו מלהזכיר את שמו בלשון הרגילה "ישוע" או "ישו" בלי ר"ת . אבל אולי הזכרון שלי מטעה אותי.

מישהו מצא וקרא, ויכול לסכם?

[באמונתו]

לענ"ד, זאת טעות מוחלטת, כי אם בימיהם "ישו" בעיניהם נחשב כינוי קללה, היום נחשב כבר שם עצם, וממילא יש צורך לשנות מזה, והלא סברה ודאי היא, אשר בכינויים, יש להלך אחר לשון בני אדם, פוק חזי - מאי עמא דבר!

מהו ימיהם? מזמן חז"ל ועד רבנו אפרים לא הספיק להיהפך לשם עצם?
ואם כן צריך לשנות מהכינוי 'אותו האיש' שנהפך לשם עצם (ואומרים זאת בשגרת לשון מבלי משים לב לגנאי בדוקא) לכינוי אחר, ומאחר לאחר וכך הלאה.

אין נ"מ מתי השתנה. הנוגע למעשה הוא, אשר בימינו, ודאי "ישו" מקובל כשמו העצמי. אף אחד לא חושב ששמו "אותו האיש"! אין לך גנאי גדול, מעצם סתימת שמו.

הנה המדובר כאן, לא ב"סלידה", אלא בגישה הלכתית, ועכ"פ, מנהג ישראל מקודש.

עובדיו לא קוראים לו יש"ו ולא ישוע. וע"כ אין שום בעיה הלכתית, וכנ"ל. המנהג הוא תולדה של הסלידה.

הכלל שמנהגי ישראל קדושים, מכוונים ומדויקים בתכלית!

לא ראיתי שום הסבר ומקור קדום לכך שהגברא הוא חפצא וכו'.

"יימח שמו וזכרו" היא קללת אותו האיש גופו בעצמו!

[מה שנכון נכון]

הכלל שמנהגי ישראל קדושים, מכוונים ומדויקים בתכלית!

כולל מנהגם של אלו שקראהו בשמו המלא ישוע!

לא ראיתי שום הסבר ומקור קדום לכך שהגברא הוא חפצא של אבי אבות הטומאה.

"יימח שמו וזכרו" היא קללת אותו האיש גופו בעצמו!

'איחול' הלקוח מתהלים ומהיוצרות, ומשמש בכל הדורות לכל רשעי עולם. וא"כ אכן אין מקור ואין הסבר!

נ.ב.
א. ע"פ הפשט כנר' שהזכרת שמו ישו בלא הע' במקורות קדומים היא קיצור לשון בעלמא, ומצויה לפעמים גם בשמות אחרים.
ב. תחושת הסלידה והתיעוב מהזכרת שמו רצויה ומבורכת ככל הרחקה מע"ז, ובכלל ואבדתם את שמם, אבל אי"ז נובע מהמציאות האמיתית שלו אלא ממה שהוא בעיני עובדיו, ואין בינו לבין אלי יון למשל.

[באמונתו]

הכלל שמנהגי ישראל קדושים, מכוונים ומדויקים בתכלית!

כולל מנהגם של אלו שקראהו בשמו המלא ישוע!

לעיל כבר ביארתי ההבדל.

לא ראיתי שום הסבר ומקור קדום לכך שהגברא הוא חפצא של אבי אבות הטומאה.

"יימח שמו וזכרו" היא קללת אותו האיש גופו בעצמו!

'איחול' הלקוח מתהלים ומהיוצרות, ומשמש בכל הדורות לכל רשעי עולם. וא"כ אכן אין מקור ואין הסבר!

אך לא מוכר אף אחד! מדוֹר כל שהוא, ש"ימח שמו וזכרו", הפך לכינויו הרשמי. יש"ו בלבד קיבל קללה הזאת (כי קללת א-לוהים "תלוי"), כדברי רבי' אפרים, וכיו"ב בפסקי רבינו אביגדור, מבעלי התוספות, פרשת כי תצא:

טעם אחר, כי קללת אלקים תלוי, מוסב על לא תלין נבלתו על העץ, וסמיך ליה כי קללת אלקים - תלוי, פי', כדאי הוא לקלל אותו התלוי שעשה עצמו אלוה... וזהו התלוי יש"ו... צוה הקדוש ברוך הוא במ"ע לקללו בכל שעה שמזכירין אותו, ולקיים מ"ע, ונקרא יש"ו - ימח שמו וזכרו, וכל המזכיר רשע ואינו מקללו, עובר בעשה, שנ' ושם רשעים ירקב.

וכן נמצא בשאר ראשונים. אף במחקר מ"כ:

לעומתם, יחזקאל קוטשר, כתב כי אף-על-פי שלא ביטאו דוברי העברית בגליל את ה"ע", עדיין תמיד כתבו אותה, וגם ביטאו את הפתח הגנובה שבאה לפניה, ולכן אף אחד לא היה מבטא את "ישוע" כמו "ישו". זאת ועוד, לדעתו אפילו במחוזות הגליל, ברוב האזורים כן ביטאו את ה"ע". יתר על כן, לדבריו ייתכן שלא רק שהביטוי התלמודי "ישו" איננו צורה של השם "ישוע", אלא שהוא גם איננו שם בכלל, אלא ראשי התיבות של הביטוי "ימח שמו וזכרו", ביטוי המשמש לגינוי אויבי העם היהודי, אחרי מותם. כך מסביר הספר מימי הביניים "תולדות ישו" את השם "ישו"...

נ.ב. א. ע"פ הפשט כנר' שהזכרת שמו ישו בלא הע' במקורות קדומים היא קיצור לשון בעלמא, ומצויה לפעמים גם בשמות אחרים.

דבר זה צריך בדיקה ובירור. מ"מ, לעניינינו, פחות מעניין ההסבר מבחינה היסטורית של כינוי הזה. המציאות שרבים במשך דורות תפסוהו בגדר קללה נמרצת, מלמדת ומגלה היטב, כיצד האיש בעיניהם נתפס, כאדם יחיד המוכר, שכינוי הרשמי הוא "יימח שמו וזכרו". מכאן לאופן ההתייחסות אליו בעצמו, מדורות ראשונים ועד היום.
אגב, מצ"ב מקור מעניין, המכנה אותו "אבי אבות הטומאה".

ב. תחושת הסלידה והתיעוב מהזכרת שמו רצויה ומבורכת ככל הרחקה מע"ז, ובכלל ואבדתם את שמם, אבל אי"ז נובע מהמציאות האמיתית שלו אלא ממה שהוא בעיני עובדיו, ואין בינו לבין אלי יון למשל.

לא הבנתי. יש צדיקים אשר קדושים טהורים בעצם מהותם, מדרגות, מדרגות. כך להבדיל, קיימים רשעים, ארורים טמאים בעצם מהותם, מדרגות, מדרגות. מה לא מובן?

[מה שנכון נכון]

אך לא מוכר אף אחד! מדוֹר כל שהוא, ש"ימח שמו וזכרו", הפך לכינויו הרשמי. יש"ו בלבד קיבל קללה הזאת: כי קללת א-לוהים "תלוי", כדברי רבי' אפרים.

עיין נ.ב אות א. וק"ל.
ויש כאן גם את ענין כינוי שם כמו לכל ע"ז, וכנ"ל. [היינו גם אם שינו שמו בכוונה, לא ברור שהתכוונו בדוקא לר"ת].
וגם רבנו אפרים לא אמר כלום על גברא שהוא מצד מציאותו האמיתית חפצא וכו' וכו', הכל כנת'.
[אגב בנוגע לסמכות הספר ההוא ע"ש בענין בנימין אדם-זאב. (נכללו בס' ההוא כמה מקורות. לא בדקתי כרגע אם שני הדברים מאותו מקור ממש)].

לענין מנהג רש"י עצמו, ידוע שמזכיר שמו בהרבה מקומות (שצונזרו) "מינים - תלמידי ישו הנצרי". אם כיון לר"ת - צריך ראיה.

ובכלל, כיום באה"ק שהמאמינים בו הם מיעוט קטן מאד, [וגם בחלק גדול מארצות אדום רבים הכופרים בו על המאמינים], אין הכרח להקפיד לשמר את הסלידה מע"ז שרחוקה מאתנו, רק בגלל שכך נהגו בעבר אלו שע"ז זו היתה קרובה ומוחשית להם, ולא גרע ממנהג יהודי ארצות ערב.
[החזית עברה מזמן למקומות אחרים לגמרי. וצ"ע לענין התחושה באמירת פיוטים שנראים כיום כלא כ"כ רלוונטים. ועכ"פ נראה שמאחרי הגדופים שבפיוטים מהדהדים הצרות שהמיטו הנוצרים על ישראל, ועיקרם לא בשביל הע"ז עצמה באו].

ב. תחושת הסלידה והתיעוב מהזכרת שמו רצויה ומבורכת ככל הרחקה מע"ז, ובכלל ואבדתם את שמם, אבל אי"ז נובע מהמציאות האמיתית שלו אלא ממה שהוא בעיני עובדיו, ואין בינו לבין אלי יון למשל.

לא הבנתי. יש צדיקים אשר קדושים טהורים בעצם מהותם, מדרגות, מדרגות. כך להבדיל, קיימים רשעים, ארורים טמאים בעצם מהותם, מדרגות, מדרגות. מה לא מובן?

אתה הצהרת את שלך ואני הצהרתי את שלי. מה לא מובן?
מקור קדום ו/או נימוק לדחיית מה שכתבתי איני רואה בדבריך. ואוסיף כאן דחז"ל, לעולם תהיה שמאל דוחה וימין מקרבת, לא כיהושע בן פרחיה שדחפו לישו בשתי ידיו.
כמובן, אפשר לקבוע באופן שרירותי כל מה שרוצים, ולחזקהו במסמרות [= !!!] בל ימוט.



---
יל"ע בד' הר"מ שישוע הנצרי "גרם להטעות רוב העולם לעבוד אלוה מבלעדי ה'", ולא משמע ולא נראה שמיירי בישראל, אלא באומ"ה, והם היו עע"ז גם לפניו. ולא מיבעיא לסוברים דגויים המאמינים בו בשיתוף אינם עוברים באיסור ע"ז, אלא אפי' נאמר שהוו מי גרע ממה שהיה. ולכל היותר לא תיקן ולא נתקיים בו האמור במשיח, אך למה נחשב שגרם. ובדוחק י"ל שהיו מכירים בהמשך הזמן את דת האמת של ישראל ומעמד הר סיני וכו', והוא גרם להם שגם כשיאמינו בכ"ז עדיין ישארו עובדי ע"ז (משא"כ הישמעאלים שנביאם הושפע מהיהודים, והועיל בזה לבני עמו). ועוד יל"ע דכל ענין הע"ז דידיה התפשט (והתחדש?) כמה מאות שנים אחר מותו, (ואפי' בענין אם רצה לבטל המצוות יש סתירות). וצע"ק. ומסתמא עמדו בזה.

[באמונתו]

לזכרוני באחד מכרכי 'ירושתנו' יש את 'קונטרס ישו הנוצרי' [או משהו כזה] של החת"ס, ושם בהקדמה מובא לזכרוני על כך שרבים לא חששו מלהזכיר את שמו בלשון הרגילה "ישוע" או "ישו" בלי ר"ת . אבל אולי הזכרון שלי מטעה אותי.

ראה המצורף משם, בו מפורש להיפך!
לדעתי, מן האפשר, שהקפיד החתם סופר זצ"ל, לא להזכיר שם "ישו", יותר משלא להזכיר שם "ישוע", ע"ד הנ"ל. כמדומני שגם בימינו נוהגים מניעה העיקרית, מהשם "ישו" דווקא.

[בן מיכאל]

משנ"נ, ידוע שרבים באותם דורות ביקשו לעבוד את אלהי ישראל, והנוצרים רכבו על הגל הזה, ראה למשל כאן.

[לבי במערב]

לזכרוני באחד מכרכי 'ירושתנו' יש את 'קונטרס ישו הנוצרי' [או משהו כזה] של החת"ס

מוסג"פ במלואו:

ירושתנו ב.pdf

(864.72 KiB) הורד 106 פעמים

[אשי ישראל]

לזכרוני באחד מכרכי 'ירושתנו' יש את 'קונטרס ישו הנוצרי' [או משהו כזה] של החת"ס

מוסג"פ במלואו:

ירושתנו ב.pdf

תודה. אינני רואה כאן אריכות דברים על הנושא, אז נראה שזכרוני בגד בי, והמקור בו זכרתי שדובר בנושא הוא אחר.

[הוגה]

היכן דבריו הקדושים של הרה"ק רבי פנחס מקוריץ זיע"א שאדם שאומר את השם של ישו ימ"ש - נטמא כולו וצריך לטבול, כי נטמאים כל האברים והגידים.

ספר אמרי פנחס - שער ו - דרכי עבודת השי"ת
(נד) בהצטרך לבטל איזה קליפה ואיזה רשע צריכין אזהרה למנוע מלדבר ממנו אפילו לרע דהיינו לקללו וכיוצא, כי לפעמים זהו חיות הקליפה והרשע מה ששמו עובר דרך פה ולשון של ישראל, ולכך הס כי לא להזכיר שמו ותתבטל חיותו עכד"ק. (אגרא דפרקא):

(נה) כשמספרין ומדברין מעניני אדם רשע אזי מסתלקין מלאכי שמירה מן האדם המספר, וביאור מלאכי שמירה הם המחשבות הקדושות. (נופת צופים):

ספר אמרי פנחס - שער ז - ענינים שונים
(קטו) אמר, אל יסתכלו בבית ע"ז שלהם, והוה מאמינים לי שאם לא היה שום יהודי מסתכל בו בשעה שבונים אותו לא היה נבנה, כי אינו נבנה אלא במה שישראל מסתכלין בו נותן חיות, וסיפר כמה מעשיות שע"י שלא היה מסתכל לא ניתן לבנותה:

(רי) בשם מוהר"ר ז"ל שאמר בשם הרב שאין להזכיר ב' שמות הטמאים של השבתי וכו' יחד רק אחד, כי כשמזכיר אותם הוא כ"כ טומאה עד שמסתלקין מלאכי שמירה מהאדם ר"ל:

ספר אמרי פנחס - שער ב - לקוטי ש"ס ומדרשים
(פה) ריש לקיש שבק קבא דמוריקא וכו' קרא אנפשיה ועזבו לאחרים חילם כו' (מ"ז ע"א), כי פרשת נחלות הוא דבר גדול כמ"ש ברות ולא יכרת שם המת מעל נחלתו כי ע"י שמזכירין שמו ע"י אותם האותיות מתעורר הנפש ויש לו עלי', והראיה אם יצעק האדם על איש א' ששמו רפאל הישן בקול גדול אברהם כמה פעמים לא יתעורר כלל משנתו וכשמזכירין שמו תיכף מתעורר, והרוח מתעלה ע"י שאומרים דבר הלכה משמו, וזה הרשעים לא מסקי בשמייהו וכו' שעל ידי שאין מזכירין אותן אין להם עליה, וזה קרא לנפשיה דהיינו לבחינתו וכו' ע"י ששבק קבא וכו' יזכירו שמו ואין כוונתו להתאונן על מה ששבק רק וכו':

ספר אמרי פנחס - שער ט, 'אגרת ששלח הרב הקדוש זצוק"ל להרב הר' ישעיה זלה"ה מדינאוויץ'
ומפני תוקף גדולת אהבתו דמר הנשרש בלבי מיום דעתי אותו, שמתי הדברים בפי הרב מוכ"ז להגיד לו ענינו פא"פ אחר שיזדכך חומרו בטהרות וטבילות כידוע ליודעי חן, ויהי בזה שלו' מאדון השלום מנאי אוהבו הדורש שלומו כל הימים, נאום פנחס מאוסטרהא

[באמונתו]

היכן דבריו הקדושים של הרה"ק רבי פנחס מקוריץ זיע"א שאדם שאומר את השם של ישו ימ"ש - נטמא כולו וצריך לטבול, כי נטמאים כל האברים והגידים.

ראה המצורף עוד, ממין העניין:
https://bit.ly/3owYEzC