פורום אוצר החכמה

עקביה כתב:וכן מי שמקליד אותו במחשב צריך להטביל את המחשב, כי נטמא המסך וכל המקשים.

תלמוד בבלי עומד בקדושה נגד מגדל בבל שבס"א ומכניעו, ולכן כשנתחזקה הס"א בקטרוגה ליטול תלמוד בבלי מישראל, הקדים ה' רפואה למכתם והאיר להם בדרך נסתר והתקין להם האלפסי במקום הגמרא הבבלית. ובדרך זו מסתתר אור הקדושה מעיני הס"א, תדע שהרי לא הוזכר באלפסי שמו של אותו רשע.

אשי ישראל כתב:לזכרוני באחד מכרכי 'ירושתנו' יש את 'קונטרס ישו הנוצרי' [או משהו כזה] של החת"ס, ושם בהקדמה מובא לזכרוני על כך שרבים לא חששו מלהזכיר את שמו בלשון הרגילה "ישוע" או "ישו" בלי ר"ת . אבל אולי הזכרון שלי מטעה אותי.

מחשב מסלול כתב:היכן דבריו הקדושים של הרה"ק רבי פנחס מקוריץ זיע"א שאדם שאומר את השם של ישו ימ"ש - נטמא כולו וצריך לטבול, כי נטמאים כל האברים והגידים.

ומ"ש בחתימתו בהשגה זו מעין פתיחה בקנטור שהזכרתי שם פלונית בשם שמכניס אותה אחרים והוכיח מזה שאיני יודע בהוויות עולם. כתבתי קונטרס גדול על שגיונותיו ושגעונו בזה רק מטעם לא רציתי להעתיקו פה. ותמצית דברי כי אם הי' בזה איזה חשש חלילה דלא ישמע על פיך ונודה לו שהוא שם ע"ז ושאסור להזכיר...עליו הי' ראוי להתלונן שהוא נכתב בשמה העצם, ואני כתבתי וזכרתי שם המשובש ומוטעה בפיהם, ואין בפיהם שמה האמיתי כלל.

ואף כי המון עם מחזיקים לעון וחירוף הזכרת שם הנעבד כמו שקורין עובדיו וכן שם אמו וראוי להניחם על מנהגם, מ"מ לפי האמת אין איסור כלל,כמו שבכה"ג נזהרים מלהזכיר מטבע פלונית בלונה, מ"מ אין בו איסור וגמגום אפילו בפה כ"ש בכתב.

ועוד דאפילו אם נקרא שם לע"ז ממש כשם אדם, אין איסור להזכיר שמה, מאחר דגם שמות בני אדם הם כך, דומה למ"ש ר"י על לא מחינן בשמייהו.

ועוד נ"ל פשוט דוקא אם נקרא שם ע"ז אחר שנעשית ע"ז, משא"כ אם הי' שם לאיזה בית או אילן, ואח"כ עשאוהו ע"ז, שכבר נקרא בשמו לפני שהי' ע"ז, וזכר לדבר מ"ש היא באת בגבולי, וראי' משמות ז' כוכבי לכת שהיו עובדים, ואין מונע מלהזכיר שמם, שם סטורני' הוא שבתי, ויוב"ש צדק, ולוציפור שם נוגה, אף שהם שמות של ע"ז לעע"ז...

כל זה כתבתי באגב כי חרה לי ששם עלי ח"ו דיבור רע לתא דע"ז ופוק חזי מאי עמא דבר דאין מונע מלקרות ערלות ששמם כך וכך וכן מטבע זו בעצמה קורין כך רק קצת המתחסדים בזה ובכה"ג המטילים עלינו שנאה ותחרות מא"ה חנם:

מה שנכון נכון כתב:כמדומני שברבנו אפרים עה"ת כתוב שהמנהג לשנות שמו מישוע ליש"ו הוא כדי לא להזכיר את הע"ז בשמה (אלא בשינוי, או בבזיון במובן הר"ת).

באמונתו כתב:

מה שנכון נכון כתב:כמדומני שברבנו אפרים עה"ת כתוב שהמנהג לשנות שמו מישוע ליש"ו הוא כדי לא להזכיר את הע"ז בשמה (אלא בשינוי, או בבזיון במובן הר"ת).

דברי רבינו אפרים, הם בסוף פרשת וילך, עמ' רכג, הערה ז (מתוך כתי"ב):
"וישו על שם ימח שמו וזכרו. כי בתחילה קרא לו שמו 'ישוע', ומחסרין לו העי"ן".
הנה נמצא מפורש בראשונים, אשר "מחסרים" ומכנים לגנאי, כמנהג ישראל שהיא תורה!

מה שנכון נכון כתב:

באמונתו כתב:

מה שנכון נכון כתב:כמדומני שברבנו אפרים עה"ת כתוב שהמנהג לשנות שמו מישוע ליש"ו הוא כדי לא להזכיר את הע"ז בשמה (אלא בשינוי, או בבזיון במובן הר"ת).

דברי רבינו אפרים, הם בסוף פרשת וילך, עמ' רכג, הערה ז (מתוך כתי"ב):
"וישו על שם ימח שמו וזכרו. כי בתחילה קרא לו שמו 'ישוע', ומחסרין לו העי"ן".
הנה נמצא מפורש בראשונים, אשר "מחסרים" ומכנים לגנאי, כמנהג ישראל שהיא תורה!

ומפורש כאן שאין כל בעיה להזכירו בשם ישו, ואי"צ לכנותו אותו האיש.

כ"א סלד מהקרוב אליו. הרמב"ם (וכנר' גם שאר החכמים/ היהודים מארצות האסלאם) לא נמנע מ'ישוע', אך מחמד היה 'משוגע'. מאידך אצל היושבים בארצות אדום מזכירים את מוחמד/ט. [בלי להכנס לשאלה איזו משתי הדתות היא ע"ז].
מדינא לכאו' אין בעיה אפי' בשם ישוע היות ואין הגויים מכנים אותו בדיוק כך. ועכ"פ הסלידה היא לא בגלל האיש עצמו, אלא בגלל שעשאוהו ע"ז (ויל"ע אם היו עושים המצרים ליעקב ע"ז או נ"נ לדניאל, אם היינו צריכים להיתרים להזכרת שמם, כגון שנזכרו בתורה), ואף אם לא היה ולא נברא. ואין לזה קשר לאיזו טומאה מיוחדת הקשורה אליו מתחילת הוייתו ולניטל וכו' (ובזה עלינו גם להאמין לאגדותיהם המאוחרות שנולד אז), פוק חזי האידנא בשוקא כמה ממזרים בני הנדה ואפיקורוסים יש, ומהם גם מסיתים ומדיחים. ואם היה בוחר בטוב היה קודם לכה"ג ע"ה. וכל המכשולות שגרם (שהזכיר הר"מ סוף מלכים), או שגרמו הבאים אחריו מיוזמתם, אינם מעידים שהיה בשורשו טומאה מיוחדת (יותר מירבעם בן נבט ומלכים נוספים), אלא שבחר ברע מרצונו.

באמונתו כתב:לענ"ד, זאת טעות מוחלטת, כי אם בימיהם "ישו" בעיניהם נחשב כינוי קללה, היום נחשב כבר שם עצם, וממילא יש צורך לשנות מזה, והלא סברה ודאי היא, אשר בכינויים, יש להלך אחר לשון בני אדם, פוק חזי - מאי עמא דבר!

הנה המדובר כאן, לא ב"סלידה", אלא בגישה הלכתית, ועכ"פ, מנהג ישראל מקודש.

אשי ישראל כתב:לזכרוני באחד מכרכי 'ירושתנו' יש את 'קונטרס ישו הנוצרי' [או משהו כזה] של החת"ס, ושם בהקדמה מובא לזכרוני על כך שרבים לא חששו מלהזכיר את שמו בלשון הרגילה "ישוע" או "ישו" בלי ר"ת . אבל אולי הזכרון שלי מטעה אותי.

מה שנכון נכון כתב:

באמונתו כתב:לענ"ד, זאת טעות מוחלטת, כי אם בימיהם "ישו" בעיניהם נחשב כינוי קללה, היום נחשב כבר שם עצם, וממילא יש צורך לשנות מזה, והלא סברה ודאי היא, אשר בכינויים, יש להלך אחר לשון בני אדם, פוק חזי - מאי עמא דבר!

מהו ימיהם? מזמן חז"ל ועד רבנו אפרים לא הספיק להיהפך לשם עצם?
ואם כן צריך לשנות מהכינוי 'אותו האיש' שנהפך לשם עצם (ואומרים זאת בשגרת לשון מבלי משים לב לגנאי בדוקא) לכינוי אחר, ומאחר לאחר וכך הלאה.

הנה המדובר כאן, לא ב"סלידה", אלא בגישה הלכתית, ועכ"פ, מנהג ישראל מקודש.

עובדיו לא קוראים לו יש"ו ולא ישוע. וע"כ אין שום בעיה הלכתית, וכנ"ל. המנהג הוא תולדה של הסלידה.

לא ראיתי שום הסבר ומקור קדום לכך שהגברא הוא חפצא וכו'.

מה שנכון נכון כתב:

באמונתו כתב:הכלל שמנהגי ישראל קדושים, מכוונים ומדויקים בתכלית!

כולל מנהגם של אלו שקראהו בשמו המלא ישוע!

לא ראיתי שום הסבר ומקור קדום לכך שהגברא הוא חפצא של אבי אבות הטומאה.

"יימח שמו וזכרו" היא קללת אותו האיש גופו בעצמו!

'איחול' הלקוח מתהלים ומהיוצרות, ומשמש בכל הדורות לכל רשעי עולם. וא"כ אכן אין מקור ואין הסבר!

טעם אחר, כי קללת אלקים תלוי, מוסב על לא תלין נבלתו על העץ, וסמיך ליה כי קללת אלקים - תלוי, פי', כדאי הוא לקלל אותו התלוי שעשה עצמו אלוה... וזהו התלוי יש"ו... צוה הקדוש ברוך הוא במ"ע לקללו בכל שעה שמזכירין אותו, ולקיים מ"ע, ונקרא יש"ו - ימח שמו וזכרו, וכל המזכיר רשע ואינו מקללו, עובר בעשה, שנ' ושם רשעים ירקב.

לעומתם, יחזקאל קוטשר, כתב כי אף-על-פי שלא ביטאו דוברי העברית בגליל את ה"ע", עדיין תמיד כתבו אותה, וגם ביטאו את הפתח הגנובה שבאה לפניה, ולכן אף אחד לא היה מבטא את "ישוע" כמו "ישו". זאת ועוד, לדעתו אפילו במחוזות הגליל, ברוב האזורים כן ביטאו את ה"ע". יתר על כן, לדבריו ייתכן שלא רק שהביטוי התלמודי "ישו" איננו צורה של השם "ישוע", אלא שהוא גם איננו שם בכלל, אלא ראשי התיבות של הביטוי "ימח שמו וזכרו", ביטוי המשמש לגינוי אויבי העם היהודי, אחרי מותם. כך מסביר הספר מימי הביניים "תולדות ישו" את השם "ישו"...

נ.ב. א. ע"פ הפשט כנר' שהזכרת שמו ישו בלא הע' במקורות קדומים היא קיצור לשון בעלמא, ומצויה לפעמים גם בשמות אחרים.

ב. תחושת הסלידה והתיעוב מהזכרת שמו רצויה ומבורכת ככל הרחקה מע"ז, ובכלל ואבדתם את שמם, אבל אי"ז נובע מהמציאות האמיתית שלו אלא ממה שהוא בעיני עובדיו, ואין בינו לבין אלי יון למשל.

אשי ישראל כתב:לזכרוני באחד מכרכי 'ירושתנו' יש את 'קונטרס ישו הנוצרי' [או משהו כזה] של החת"ס, ושם בהקדמה מובא לזכרוני על כך שרבים לא חששו מלהזכיר את שמו בלשון הרגילה "ישוע" או "ישו" בלי ר"ת . אבל אולי הזכרון שלי מטעה אותי.

אשי ישראל כתב:לזכרוני באחד מכרכי 'ירושתנו' יש את 'קונטרס ישו הנוצרי' [או משהו כזה] של החת"ס

לבי במערב כתב:

אשי ישראל כתב:לזכרוני באחד מכרכי 'ירושתנו' יש את 'קונטרס ישו הנוצרי' [או משהו כזה] של החת"ס

מוסג"פ במלואו:

ירושתנו ב.pdf

מחשב מסלול כתב:היכן דבריו הקדושים של הרה"ק רבי פנחס מקוריץ זיע"א שאדם שאומר את השם של ישו ימ"ש - נטמא כולו וצריך לטבול, כי נטמאים כל האברים והגידים.

ספר אמרי פנחס - שער ו - דרכי עבודת השי"ת
(נד) בהצטרך לבטל איזה קליפה ואיזה רשע צריכין אזהרה למנוע מלדבר ממנו אפילו לרע דהיינו לקללו וכיוצא, כי לפעמים זהו חיות הקליפה והרשע מה ששמו עובר דרך פה ולשון של ישראל, ולכך הס כי לא להזכיר שמו ותתבטל חיותו עכד"ק. (אגרא דפרקא):

(נה) כשמספרין ומדברין מעניני אדם רשע אזי מסתלקין מלאכי שמירה מן האדם המספר, וביאור מלאכי שמירה הם המחשבות הקדושות. (נופת צופים):

ספר אמרי פנחס - שער ז - ענינים שונים
(קטו) אמר, אל יסתכלו בבית ע"ז שלהם, והוה מאמינים לי שאם לא היה שום יהודי מסתכל בו בשעה שבונים אותו לא היה נבנה, כי אינו נבנה אלא במה שישראל מסתכלין בו נותן חיות, וסיפר כמה מעשיות שע"י שלא היה מסתכל לא ניתן לבנותה:

(רי) בשם מוהר"ר ז"ל שאמר בשם הרב שאין להזכיר ב' שמות הטמאים של השבתי וכו' יחד רק אחד, כי כשמזכיר אותם הוא כ"כ טומאה עד שמסתלקין מלאכי שמירה מהאדם ר"ל:

ספר אמרי פנחס - שער ב - לקוטי ש"ס ומדרשים
(פה) ריש לקיש שבק קבא דמוריקא וכו' קרא אנפשיה ועזבו לאחרים חילם כו' (מ"ז ע"א), כי פרשת נחלות הוא דבר גדול כמ"ש ברות ולא יכרת שם המת מעל נחלתו כי ע"י שמזכירין שמו ע"י אותם האותיות מתעורר הנפש ויש לו עלי', והראיה אם יצעק האדם על איש א' ששמו רפאל הישן בקול גדול אברהם כמה פעמים לא יתעורר כלל משנתו וכשמזכירין שמו תיכף מתעורר, והרוח מתעלה ע"י שאומרים דבר הלכה משמו, וזה הרשעים לא מסקי בשמייהו וכו' שעל ידי שאין מזכירין אותן אין להם עליה, וזה קרא לנפשיה דהיינו לבחינתו וכו' ע"י ששבק קבא וכו' יזכירו שמו ואין כוונתו להתאונן על מה ששבק רק וכו':

ספר אמרי פנחס - שער ט, 'אגרת ששלח הרב הקדוש זצוק"ל להרב הר' ישעיה זלה"ה מדינאוויץ'
ומפני תוקף גדולת אהבתו דמר הנשרש בלבי מיום דעתי אותו, שמתי הדברים בפי הרב מוכ"ז להגיד לו ענינו פא"פ אחר שיזדכך חומרו בטהרות וטבילות כידוע ליודעי חן, ויהי בזה שלו' מאדון השלום מנאי אוהבו הדורש שלומו כל הימים, נאום פנחס מאוסטרהא

מחשב מסלול כתב:היכן דבריו הקדושים של הרה"ק רבי פנחס מקוריץ זיע"א שאדם שאומר את השם של ישו ימ"ש - נטמא כולו וצריך לטבול, כי נטמאים כל האברים והגידים.