אמונה וביטחון ברוחניות

[מחשב מסלול]

מה המקור והביאור שאמונה ובטחון - זה מידות גם בענייני הרוחניות?

[הארי החי]

עי' בחת"ס עה"ת פ' כי תצא שכתב להיפך,
וז"ל איתא בגמרא דהאי דנחית קמי' דרבה ואמר על קן צפור יגיעו רחמיך וגו' ושבחו רבה והקשה אביי הא משתקין אותו תנן ורבה לחדודי' דאביי הוא עביד וצריך ביאור וי"ל דהבטחון שייך רק בעניני עוה"ז ולכאורה הוה אמינא דאם בצרכי עוה"ז יש לבטוח ק"ו בעניני תורה ומצות אלא שהקב"ה רוצה שהאדם עצמו יתאמץ וישתדל בכל מה דאפשר בידו לעשות לצורך מצוה כי זה תכלית הבריאה ועד"ז יש לפרש הקרא בטחו בה' עדי עד בכל עניני עוה"ז כי ביה ה' צור עולמים ב' עולמים וע"ז אמר אידך קרא ויבטחו בך יודעי שמך היינו כקו' הנ"ל דגם לענין ידיעות ה' ותורה יבטחו כי לא עזבת דורשיך וע"ז מתרץ ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה והיינו כנ"ל שהשי"ת רוצה שיגדילו התורה והנה הציפור רמז על הדיבור כפירש"י לעיל בפ' מצורע וכח הדיבור בא מחלק הנשמה והיא נמשלת לציפור וקן ציפור הוא הגוף וא"כ י"ל האי מאן דאמר על קן ציפור יגיעו רחמיך דהיינו על צרכי הגוף ק"ו אתה חוס ורחם עלינו על נשמתינו וצרכי המצוה וע"ז משתקין אותו כדלעיל ולכך כשאמר רבה כמה ידע האי גברא לרצויי הקשה אביי הא משתקין תנן והשיב דרבה לחדודי לאביי הוא דבעי להראות ולהעיר אותו שהאדם בעצמו צריך להגדיל תורה ולא לסמוך על רבי' ולא על השי"ת בתורה וזה טעם דמשתקין. עכ"ל

[מקדש מלך]

מה המקור והביאור שאמונה ובטחון - זה מידות גם בענייני הרוחניות?

המקור הוא בחובת הלבבות שער הבטחון פרק ד, עיין שם ואני מצטט חלק (וכמובן שאינו סתירה לדברי החתם סופר שהועתקו לעיל, שכן יש חלק שלא שייך עליו אמונה ובטחון ויש חלק שכן שייך, כפי שמבואר להלן).

ופרוש החלק הרביעי בעניני חובות הלבבות והאברים, שהאדם מתיחד בתועלותם ונזקם, וזה כצום וכתפלה וכסוכה וכלולב וכציצית ושמירת השבת והמועדים והמנע מן העברות וכל חובות הלבבות, אשר לא תעברנה אל זולתו ותועלותם ונזקם, מיוחדים בו מבלי שאר ב"א, אופני יושר הבטחון בכולם על האלהים יתברך מה שאני מבאר אותו, ומאלהים אשאל להורות אותי האמת ברחמיו. והוא, כי מעשי העבודה והעברה לא יתכנו לאדם, כי אם בהקבץ שלשה דברים: האחד הבחירה בלבו ומצפונו, והשני הכוונה וההסכמה לעשות מה שבחר בו, והשלישי שישתדל לגמר המעשה באבריו הנראים ויוציאהו אל גדר המעשה. ומה שאינו נעלם ממנו בהם, כבחירת העבודה והעברה והכוונה וההסכמה על המעשה, הבטחון על האלהים בזה טעות וסכלות, כי הבורא יתברך הניח ברשותנו בחירת עבודתו והמרותו כמ"ש: ובחרת בחיים, ולא הניח ברשותנו השלמת המעשה בעבודה ובעברה, אלא בסבות שהם חוץ לנו, מזדמנות בקצת העתים ונמנעות בקצתם, ואם יבטח על האלהים בבחירת עבודתו, ויאמר: לא אבחר ולא אכוין לעשות כלום מעבודת הבורא, עד שיבחר לי הטוב ממנה, כבר תעה מדרך הישרה ומעדו רגליו מאופני הנכונה, כי הבורא יתברך כבר צונו לבחר במעשה העבודה ולכוין אליה בהשתדלות והסכמה ובלב שלם לשמו הגדול. והודיענו, שהוא אופני הנכונה לנו בעוה"ז ובעוה"ב. ואם יזדמנו הסבות ויתכן גמר המעשה בעבודתו, אשר קדמה בחירתנו בה, יהיה לנו השכר הגדול על הבחירה בעבודה ועל הכוונה לעשותה ועל השלמת מעשיה באברים הנראים. ואם ימנע מן האברים גמר המעשה, יהיה לנו שכר הבחירה והכוונה, כאשר זכרנו במה שקדם, וכן העונש על העבירה. וההפרש שבין עבודת הבורא ושאר מעשי העולם בענין הבטחון באלהים יתברך, ששאר עניני העולם לא נגלו לנו אופני הטוב והרע בסבה מן הסבות מבלעדי שאריתם, ולא אופני ההפסד והרע בקצתם בלתי קצתם, כי לא עמדנו על איזו מלאכה מן המלאכות, שטובה לנו ויותר ראויה לבקשת הטרף והבריאות והטוב, ולא באיזו סחורה ובאיזו דרך ובאיזה מעשה מן המעשים העולמיים נצליח כשנתגלגל בהם. ומן הדין עלינו שנבטח באלהים בבחירתה והשלמתה לעזרנו על מה שיש בו טובתנו, אחר שנתגלגל עליהם ונתחנן אליו להעיר לבבנו לבחירת הטובה והראויה לנו מהם. אבל עבודת הבורא יתברך איננה כן, מפני שכבר הודיענו אופני הנכונה בה וצונו לבחר בה ונתן לנו היכולת עליה. ואם נתחנן אליו בבחירתה ונבטח עליו בהראותנו אופני הטוב לנו, נהיה תועים בדברינו וסכלים בבטחוננו, מפני שכבר קדמה הודעתו אותנו דרכי העבודה, אשר יועילנו בעולם הזה ובבא, כמו שאמר ויצונו ה' לעשות את כל החקים האלה וגו' לטוב לנו כל הימים, ואמר בגמול העולם הבא: וצדקה תהיה לנו כי נשמר לעשות. ועוד, כי עניני העולם יש שתשוב הסבה המשובחת מגונה והמגונה משובחת, אך העבודה והעברה אינם כן, כי המגונה והמשובח מהם לא יעתק מענינו ולא יתחלף לעולם. אבל מה שראוי לבטח עליו הוא גמר מעשה העבודה, אחר בחירתה בלב שלם ונאמן והסכמה והשתדלות בבר לבב וכוונה לשמו הגדול, ובזה אנחנו חייבין להתחנן אליו לעזר אותנו בו ולהורות אותנו עליו, כמו שכתוב: הדריכני באמתך ולמדני, ואמר: הדריכני בנתיב מצותיך וגו', ואמר: דרך אמונה בחרתי וגו', ואמר: דבקתי בעדותיך ה' אל תבישני, ואמר: ואל תצל מפי דבר אמת עד מאד וגו'. וכל זה ראיה, שבחירתו היתה במעשה העבודה, אך התפלל אל האלהים על שני דברים: אחד מהם ליחד לבבו ולחזק בחירתו בעבודתו בהרחקת טרדות העולם מלבו ועיניו, כמו שאמר: יחד לבבי ליראה שמך, גל עיני ואביטה וגו' העבר עיני וגו' הט לבי אל עדותיך וגו' והדומה להם. והשני לחזק אבריו על השלמת המעשים בעבודתו, והא מה שאמר: הדריכני בנתיב מצותיך סעדני ואושעה, והרבה כמוהו. ואני עתיד לבאר אופני מפסידי החלק הזה ואופני השלמתו והדרך הנכונה בו בעזרת השם.
אבל פרוש החלק החמישי והוא חובות האברים, אשר תועלתם ונזקם מתעברים אל זולתו, כצדקה והמעשר ולמוד החכמה וצוות והזהר מהרע ולהשיב האמנות ולהסתיר הסוד ולדבר טוב ולעשות הטוב וכבוד אבות והשבת הרשעים אל האלהים והורות בני אדם דרכי טובתם ולחמל ענייהם ולרחם עליהם ולסבול חרפתם, כשמעיר אותם אל העבודה, ומיחל אותם ומיראם בגמול ובעונש, אופני יושר הבטחון בזה, שיהיה האדם צופן בלבבו כל המעשים האלה והדומה להם: ויבחר עשותם ויסבב אליהם, כפי מה שהקדמנו בחלק הרביעי מחיוב הבחירה עלינו להתקרב אל האלהים בלבד, לא לקנות שם וכבוד ביניהם, ולא לקוות הגמול מהם ולא להשתרר עליהם. ואח"כ יבטח על האלהים בהשלמת המעשה, שכוון לעשותו מהם, כפי מה שהוא רוצה בו ממנו, אחרי שיתפלל אליו על זה ויזהר כפי יכלתו בכל זה להסתירו ממי שאין צריך לו להודיע, כי בהיותו נסתר, יהיה שכרו יותר גדול ממה שיהיה אם יהיה נודע. ומה שלא יוכל להסתירו, יזכר בו השורש אשר הקדמנו, כי התועלת והנזק לא יהיה מן הברואים, כי אם ברשות הבורא ית'. וכאשר יגלגל הבורא על ידו מצוה, יחשב בלבו, כי הוא טובה מאת הבורא יתעלה, שהטיב בה אליו, ואל ישמח בשבח אותו בני אדם עליה, ואל יחפץ בכבודם בעבורה, ויביאהו זה להתגאות במעשהו, ויפסיד לבו וכוונתו לאלהים ויפסיד מעשהו ויאבד שכרו. ואני עתיד לבאר זה בשערו בעז"ה.