כוח השמש מתגבר ביום רביעי

[שבענו מטובך]

בצרור המור פ' נח כתוב על "בעצם היום הזה בא נח" וגו' שמדובר ביום רביעי בשבת. ודרש 'בעצם' מלשון בעצומו של יום, שהשמש יותר חזק ביום רביעי שבו נתלו המאורות.

האם פרט זה ידוע ממקורות אחרים?

[ר_חיים_הקטן]

בסדר המבול ע"פ מגילת פשר בראשית שבמגילות ים המלח (4Q252) כתוב שהמבול התחיל ביום י"ז לחודש השני שהיה יום ראשון בשבת

[בחפשי כותב]

בצרור המור פ' נח כתוב על "בעצם היום הזה בא נח" וגו' שמדובר ביום רביעי בשבת. ודרש 'בעצם' מלשון בעצומו של יום, שהשמש יותר חזק ביום רביעי שבו נתלו המאורות.

האם פרט זה ידוע ממקורות אחרים?

מצינו יסוד זה בנבראים נוספים, וכדלהלן:
ראה ב'העמק דבר' להנצי"ב ז"ל (שמות יב ב) שכתב וזה לשונו: "כלל גדול הוא שבאותו יום שנברא אותו דבר מסוגל זה היום גם לדורות להתחזק יותר, ומזה הטעם טבע האש במוצאי שבת קודש רותח יותר, משום שאז נברא".
ועיין עוד בשו"ת הרשב"א (סימן תיג), שרק בערב שבת אפשר לברוא בהמה בספר יצירה, משום שבו היתה בראית הבהמה, משא"כ בשאר ימי השבוע, עיי"ש. ואולי הביאור עפ"י יסוד הנ"ל, שבערב שבת מתחזקת הכח של 'בריאת בהמה' ועי"ז יתכן לברוא בהמה בספר יצירה.

[דמשק]

בצרור המור פ' נח כתוב על "בעצם היום הזה בא נח" וגו' שמדובר ביום רביעי בשבת. ודרש 'בעצם' מלשון בעצומו של יום, שהשמש יותר חזק ביום רביעי שבו נתלו המאורות.

האם פרט זה ידוע ממקורות אחרים?

מצינו יסוד זה בנבראים נוספים, וכדלהלן:
ראה ב'העמק דבר' להנצי"ב ז"ל (שמות יב ב) שכתב וזה לשונו: "כלל גדול הוא שבאותו יום שנברא אותו דבר מסוגל זה היום גם לדורות להתחזק יותר, ומזה הטעם טבע האש במוצאי שבת קודש רותח יותר, משום שאז נברא".
ועיין עוד בשו"ת הרשב"א (סימן תיג), שרק בערב שבת אפשר לברוא בהמה בספר יצירה, משום שבו היתה בראית הבהמה, משא"כ בשאר ימי השבוע, עיי"ש. ואולי הביאור עפ"י יסוד הנ"ל, שבערב שבת מתחזקת הכח של 'בריאת בהמה' ועי"ז יתכן לברוא בהמה בספר יצירה.

ויש לציין עוד למש"כ הרד"ל בביאורו על פרדר"א (ריש פ"י) שלכן בלע הדג את יונה ביום חמישי, כי הראה הדג כחו ביום שנברא.

[בחפשי כותב]

בצרור המור פ' נח כתוב על "בעצם היום הזה בא נח" וגו' שמדובר ביום רביעי בשבת. ודרש 'בעצם' מלשון בעצומו של יום, שהשמש יותר חזק ביום רביעי שבו נתלו המאורות.

האם פרט זה ידוע ממקורות אחרים?

מצינו יסוד זה בנבראים נוספים, וכדלהלן:
ראה ב'העמק דבר' להנצי"ב ז"ל (שמות יב ב) שכתב וזה לשונו: "כלל גדול הוא שבאותו יום שנברא אותו דבר מסוגל זה היום גם לדורות להתחזק יותר, ומזה הטעם טבע האש במוצאי שבת קודש רותח יותר, משום שאז נברא".
ועיין עוד בשו"ת הרשב"א (סימן תיג), שרק בערב שבת אפשר לברוא בהמה בספר יצירה, משום שבו היתה בראית הבהמה, משא"כ בשאר ימי השבוע, עיי"ש. ואולי הביאור עפ"י יסוד הנ"ל, שבערב שבת מתחזקת הכח של 'בריאת בהמה' ועי"ז יתכן לברוא בהמה בספר יצירה.

ויש לציין עוד למש"כ הרד"ל בביאורו על פרדר"א (ריש פ"י) שלכן בלע הדג את יונה ביום חמישי, כי הראה הדג כחו ביום שנברא.

והוסיף שם ברד"ל, שכן הוא ביום הולדת של אדם, וזה לשונו: "יום גינוסיא, פי' ביום שנולד, שאז מזלו חזק ביותר".
ואף שביום גינוסיא מיירי מהיום והחודש שנולד בו, משא"כ יום תליית השמש, יום בריאת הדג, יום בריאת האש, ויום בריאת הבהמה, הכוונה על יום השבוע.

[שבענו מטובך]

נפלא ביותר. יישר כוחכם!

[מעיין]

ומצד אחר מצינו
תענית כז:
בטעם דאין מתענין באחד בשבת דהוי שלישי ליצירה וברש"י דאדם נברא ביום ששי ובכל יום שלישי הוי חלוש כדכתיב ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים, והגם שקשה להבין ענין הגמ' ע"פ טבע וכבר כתבו בזה מ"מ משמע שבריאת האדם הוי כצד חלוש שבו
ובעצם הדבר שיש שינוי בטבעיות בימי השבוע אף שכבר עברו הרבה ימים ושנים, יש להביא ראי' מענין וסת השבוע בהלכות נדה, ומ"מ צ"ע מדברי רש"י ותוס' בשם הירושלמי על ה"ה מועד לשבתות ב' מהלכים טבעיים אטעמא דהא מילתא, ועיין בהלכות נדה להרמב"ן שאכן חלק אוסת השבוע וגם אוסת החודש

[מחולת המחנים]

ראיתי פעם מובא שביום רביעי בשבוע בו נתלו המאורות, אף אם יהיה יום המעונן מאד, בכל אופן השמש תזרח בין העננים ולו לרגע אחד, וכעת אינני מוצא את מקור הדברים.

[בחפשי כותב]

ומצד אחר מצינו
תענית כז:
בטעם דאין מתענין באחד בשבת דהוי שלישי ליצירה וברש"י דאדם נברא ביום ששי ובכל יום שלישי הוי חלוש כדכתיב ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים, והגם שקשה להבין ענין הגמ' ע"פ טבע וכבר כתבו בזה מ"מ משמע שבריאת האדם הוי כצד חלוש שבו
ובעצם הדבר שיש שינוי בטבעיות בימי השבוע אף שכבר עברו הרבה ימים ושנים, יש להביא ראי' מענין וסת השבוע בהלכות נדה, ומ"מ צ"ע מדברי רש"י ותוס' בשם הירושלמי על ה"ה מועד לשבתות ב' מהלכים טבעיים אטעמא דהא מילתא, ועיין בהלכות נדה להרמב"ן שאכן חלק אוסת השבוע וגם אוסת החודש

ויתכן שמהאי טעמא מתגברת הקרירות בערב שבת, וכמו שכתב ב'עיון יעקב' מסכת יומא (דף לה ע"ב) וכתב שנתנו העולם סימן על זה מהפסוק (במדבר כד יז) "וקרקר כל בני שת", כלומר, כל יום ה'ששי' הוא 'קר', עיין שם. ולכאורה פשר הדבר הוא, מפני שביום רביעי נתלתה השמש, נמצא שערב שבת הוא יום שלישי לבריאת השמש, ובמסכת תענית (שם וברש"י) שבכל יום שלישי הוי האדם חלוש, שהוא שלישי לבריאתו. ולכן מתגברת הקרירות בערב שבת.

[בחפשי כותב]

ובעצם הדבר שיש שינוי בטבעיות בימי השבוע אף שכבר עברו הרבה ימים ושנים, יש להביא ראי' מענין וסת השבוע בהלכות נדה, ומ"מ צ"ע מדברי רש"י ותוס' בשם הירושלמי על ה"ה מועד לשבתות ב' מהלכים טבעיים אטעמא דהא מילתא, ועיין בהלכות נדה להרמב"ן שאכן חלק אוסת השבוע וגם אוסת החודש

הארה נפלאה
אך לבי חוכך, האם אפשר לדמות טבע בעלי חיים ושאר נבראים [כמו טבע הדגים שמתחזקים ביום חמישי, וכנז"ל], לענין וסתות התלוי בקידוש החודש שעל ידי בית דין (עיין ש"ך יו"ד סימן קפט, ס"ק יג), שענין זה שייך רק לבן ישראל, וכמו שכתב הגאון רבי יהונתן אייבשיץ זצ"ל בספרו 'תפארת ישראל' על יו"ד (סימן קפט, ס"ק ז) על מה שאמרינן "לאל גומר עלי" לשינוי הטבע והמציאות, שזה דוקא אצל בני ישראל, לא בנכרים. וכן כתב מרן החתם סופר זצ"ל בחידושיו על מסכת נדה (דף ח ע"ב, ד"ה דאיכא), עיין שם.
אמנם יש לעיין לפימ"ש החת"ס בספרו 'תורת משה' (פרשת וישב, ד"ה ויהי כמשלוש חדשים) שהענין של 'לאל גומר עלי' שייך גם בנכרים, היפך ממה שכתב בחידושיו על מסכת נדה שם.

[מעיין]

עצם ענין של לקל גומר עלי הוא לגבי בתולי' חוזרין שענין זה הוא טבעי בגדלות השנים היינו ג' שנים כמו שארז"ל והמשילו כנותן אצבע בעין, וע"ז אמרו שלענין הדיוק יש ענין של לקל גומר עלי
וכמו כן ענין של של לקל גומר עלי לגבי וסת החודש הוא רק לגבי ענין זה שיהא תלוי כפי ימי החודש הקבוע בבי"ד ולא כפי המולד האמתי [שלא כדעת הרא"ה], אבל עצם ענין הוסת שיהי' תלוי במהלך הלבנה יש לו מבוא בטבע אף שאין ידוע לנו כהיום, ואכן הרמב"ן חולק על כל הדבר מ"מ אין זה חידוש כ"כ, ענין וסת השבוע שיהא תלוי מחזור הדם בימי השבוע זה חידוש יתירה שעצם יהא שינוי בטבע בין יום א' למשנהו.

[במסתרים]

ראה ב'העמק דבר' להנצי"ב ז"ל (שמות יב ב) שכתב וזה לשונו: "כלל גדול הוא שבאותו יום שנברא אותו דבר מסוגל זה היום גם לדורות להתחזק יותר, ומזה הטעם טבע האש במוצאי שבת קודש רותח יותר, משום שאז נברא".

מה מקור סוף דבריו?

[אשי ישראל]

והוסיף שם ברד"ל, שכן הוא ביום הולדת של אדם, וזה לשונו: "יום גינוסיא, פי' ביום שנולד, שאז מזלו חזק ביותר".

זהו ירושלמי