פורום אוצר החכמה

כתב חד מקמאי:

וכן נאמ'ר להם בשעת הברכה: "ויברך אותם אלהים, ויאמ'ר להם אלהים: פרו ורבו" (בראשית א כח). ומה שלא נצטוותה גם היא בשעת הצווי כמו האיש, לפי שאשה אין בידה לפרות, כי האיש הוא הזורע. וכן אמרו: כל זרע שאינו יורה כחץ, אין מוליד. והאשה אינה אלא קרקע עולם; מוכנת לקבלת הזרע מן האיש הזורע. ולכן נצטוה האי'ש לבדו, כי עליו מוטל לבקש לו אשה להפרות ולהרבות ממנה, כדרך האכר שמבקש לו שדה לזרוע בו, על האד'מה...

כלומר, האשה לא נצטווה במצות פריה ורביה מפני ש"אין בידה לפרות, כי האיש הוא הזורע".
האם הסבר זה מוכר?

איני יודע אם זה מוכר, אבל לביאור הדברים עיין רמבן ריש פרשת תזריע

לא מצאתי שם דבר הנוגע לשאלתי.

ז"ל הרמב"ן שם: ובמשמעותו אמרו (שם לא) אשה כי תזריע אשה מזרעת תחילה יולדת זכר ואין כוונתם שיעשה הולד מזרע האשה כי האשה אע"פ שיש לה ביצים כביצי זכר או שלא יעשה בהן זרע כלל או שאין הזרע ההוא נקפא ולא עושה דבר בעובר

לפי פשט זו (יש לרמב"ן עוד דרך שם) הולד נוצר נזרע האב, אבל זרע האשה לא פועל בעובר ולא כלום. ועכ"פ נראה שלזה התכוון בעל המימרא.

זה לשון הרלב"ג ז"ל בפרשת בראשית: "ונאמר כי השרש הראשון מזאת המצוה הוא שהוא לאיש ולא לאשה. וזה שהאשה אין ספק בידה לעשות, והמצוה אמנם תצוה למי שאפשר לו שיעשה. ואמנם שאין ספק ביד האשה לעשות זאת המצוה הוא מבואר, לפי שאין לאשה התחלה בזה הפועל אבל היא מקבלת הפועל. ואין בבחירתה גם כן עשית זה הפועל פריו, כי כבר אפשר שתכין עצמה לקבל זה הפועל ולא ישלם ממנה פרי, להיות הזכר דש מבפנים וזורה מבחוץ".

רוב תודות וברכות!!!