פורום אוצר החכמה

בתשובת מוהר"י מברונא (סי' כ"ה) מבואר, שהשאלה היתה: אם יש למנות לכתחלה לש"ץ את מי "שבתו הרתה לזנונים תחת בעלה". על זה השיב: "נראה לי, דבעי למיהדר אש"ץ אוחרן בכל צדדין דאפשר, כדאמרינן בריש פ' "ד' מיתות' (סנהדרין נב.): "את אביה היא מחללת", שאם היו נוהגין בו קדש, נוהגין בו חול: ואין לך קדש כמו תפלה - משמע שאם היה ש"ץ, מורידין אותו. וכן משמע בפירש"י (*): לפתוח ראשון "ולברך ראשון"; אע"ג שהתוספות (*) מקשים עליו ומוכיחים, דר"ל: אם ירצו, אבל רשאי הוא לברך ראשון, הכי נמי כן בתפלתנו. אכן אם אי אפשר באחר, חשיב דיעבד, כמו שכתוב האשר"י וכו'. ומזה אני לומד: היכא שאין שם אלא הוא, שממנים אותו לכתחלה, דחשיב דיעבד".

היכן דברי רש"י ותוס' הללו?

אולי הכוונה לרש"י ותוס' מגילה כח רע"א.

שבענו מטובך כתב:אולי הכוונה לרש"י ותוס' מגילה כח רע"א.

מה התוס' מקשים שם עליו?