פורום אוצר החכמה

יש סיפור שפעם בא מישהו להגיד פשט במשנה ריש דמאי להג"ר זלמל'ה מוואלאזין. הגר"ז לא התפעל מהווארט, והגיב, "פירושך פירוש דמאי." לאחר שיצאו נתחרט הגר"ז על שדיבר בלשון קשה וביטול, והשתדל למצוא את האיש לרצותו ולפייסו. לא הצליח, ובדאגתו על המעשה נפל למשכב, עד ששלח לו הגר"א ז"ל כי אם האדם מתחרט באמת ומשתדל בכל יכלתו לתקן, הקב"ה יסבב שהאיש ימחול לו.
האם מישהו מחברי הפורום מכיר את הסיפור, ויודע מקורו?

את הסיפור אני מכיר מילדות
מחנכי בת"ת היו אוהבים להשתמש בסיפור זה כדי להראות עד כמה יש להקפיד שלא לדבר רע אל אדם אחר.
אינייודע מה מקורו אבל יש ספר "תולדות אדם" עלרבי זלמן מוואלאז'יןו מסתמא זה שם
אנילא זוכר שסיפרו שהגר"א הרגיע אותו אלא שזה אכל אותו עד שנפטר בצעירותו מחמת זה אבל איי יודע איזה מהסיפוריםנכון.

אכן נמצא בתולדות אדם (כולל מש"א הגר"א).

יושב בשער כתב:יש סיפור שפעם בא מישהו להגיד פשט במשנה ריש דמאי להג"ר זלמל'ה מוואלאזין. הגר"ז לא התפעל מהווארט, והגיב, "פירושך פירוש דמאי." לאחר שיצאו נתחרט הגר"ז על שדיבר בלשון קשה וביטול, והשתדל למצוא את האיש לרצותו ולפייסו. לא הצליח, ובדאגתו על המעשה נפל למשכב, עד ששלח לו הגר"א ז"ל כי אם האדם מתחרט באמת ומשתדל בכל יכלתו לתקן, הקב"ה יסבב שהאיש ימחול לו.
האם מישהו מחברי הפורום מכיר את הסיפור, ויודע מקורו?

כעין היסוד הזה זכור לי גם מהחובת הלבבות.

יש שם גם לשון נופל על לשון שפירותך ופירושך נשמע אותו דבר (בהגיה של רבים מבני ליטא)