פורום אוצר החכמה

מישהו מכיר מקור/לשון מהגרש"ז מלאדי בענין השגת גבול או ליתר דיוק הנאה מחפץ חבירו שלא מדעתו אך ודאי שדעתו היתה שיהנה ואעפ"כ הדבר חמור?

זו מ"ח בין תו"ס לש"ך?

כנראה כוונתכם לשועה"ר הל' מציאה ופקדון סעיף ד' ובקונטרס אחרון שם [אכן מח' תוס' וש"ך].
אין זה שייך להסגת גבול כלל

חלא בר חמרא כתב:כנראה כוונתכם לשועה"ר הל' מציאה ופקדון סעיף ד' ובקונטרס אחרון שם [אכן מח' תוס' וש"ך].
אין זה שייך להסגת גבול כלל

אמת!
שולחן ערוך הרב חושן משפט הלכות מציאה ופקדון סעי' ד', וז"ל: "ואפילו ברור לו שכשיודע לבעליו שהוא נטלה אזי ישמחו ויגילו מפני אהבתם אותו אסור לו ליהנות בה בלא דעת הבעלים. לפיכך הנכנס לפרדס או לגינת חבירו אסור לו ללקוט פירות שלא מדעת הבעלים אף על פי שבעל הפרדס והגינה הוא אוהבו וריעו אשר כנפשו ובודאי ישמח ויגיל כשיודע לו שנהנה זה מפירותיו מכל מקום כיון שעכשיו אינו יודע מזה הרי הוא נהנה באיסור וכן כל כיוצא בזה וצריך להזהיר לרבים שנכשלין בזה מחמת חסרון ידיעה".
אני שואל לענין הסגת גבול, מאחר ונניח ש חניה גדולה פרטית של בנין וכעת אם אחנה שם לא אקח מקום של אף דייר. האם יש כאן איסור הסגת גבול או שמא בכה"ג אמרינן זה נהנה וזה לא חסר.
לכך הראוני המקור הנ"ל ואף הגדיל הרב בזה (אולי כסייעתא) לומר יתירה מכך, שאף בכה"ג שיודע שבעל הפרדס וכדו' ישמח אעפ"כ כל עוד לא קיבל רשות מפורשת לכך אסור לו להשתמש. כ"ש בנידו"ד של חניה. אני לא מכיר אלו דיירים כ"כ נדיבי עמים המוכנים לעשות חסד עם כל עובר ושב, וממילא יתכן שהסגת גבול הוא אף אם זה לא חסר (כ"ש לגרש"ז הנ"ל)

יצויין כי השועה"ר מדבר על כילוי הממון [אכילת פירות]
לגבי שימוש שאינו מחסר את הממון היה נראה לכאורה להתיר עפי"ד השועה"ר עצמו שם בסעיף כ"ח וקו"א סק"ד
אבל נא אל תסמכו עליי לדינא, אני עצמי מסופק בזה שנים רבות, והדבר מצוי מאוד
אשמח אם מישהו יביא מקורות נוספים לזה

חלא בר חמרא כתב:יצויין כי השועה"ר מדבר על כילוי הממון [אכילת פירות]
לגבי שימוש שאינו מחסר את הממון יש אולי צד להתיר, עפי"ד השועה"ר עצמו שם בסעיף כ"ח וקו"א סק"ד
אבל נא אל תסמכו עליי לדינא, אני עצמי מסופק בזה שנים רבות, והדבר מצוי מאוד
אשמח אם מישהו יביא מקורות נוספים לזה

הרב שפיץ מדבר בעניין במשפטי התורה (טרם ראיתי המקור בפנים) בדיני שאלה/גזלה כך שמעתי.
אשמח למקור מדוייק.