פורום אוצר החכמה

בקשתי משכן [יהודי ת"ח חשוב] ללוות כמה ביצים, והוא ענה לי: 'שיתן לי כל דבר אחר בשמחה, אבל לא ביצים', וטענתו בפיו, 'שכך מנהג יהודי בבל', אך לא ידע לומר לי מה טעם המנהג הזה.
שאלתי היא, האם מנהג זה כתוב באיזה ספר, ומה טעם יש בו?

למוהרא"ש היקר, אני מאחלת לכם רפואה שלמה ובריאות איתנה ושה' ישלח לכם את כל הטוב שבעולם.
האם יש עניין לא להשאיל אחד מהשני ביצים? יש כאלו שאומרים שביצה זו נשמה וחלק אומרים שביצה זה מזל, ולכן אסור להשאיל ביצים אחד מהשני. האם זה נכון?
תודה רבה לכבוד הצדיק ואני מברכת אתכם שתזכו לגור ביבניאל בקביעות, ואני אוהבת אתכם מאוד.

בעזה"י יום ב' לסדר וארא כ"ה טבת התשע"ג


שלום רב אל טובה תחי'

לנכון קבלתי את מכתבך.
תשואת חן על הברכות והאיחולים, והמברך מתברך מפי אל עליון.
לא ראינו ולא שמענו מנהג כזה וכו', ואין לחשוש על זה כלל וכו', ואדרבה זו גמילות חסד גדולה ששכינות משאילות אחת מהשניה ביצים, סוכר, מלח או קמח ושאר דברים, כי בדיוק עכשיו אזל מהבית של השכנה והיא באה לשאול אצל חברתה או אצל שכנה, וזה דבר גדול מאד, שאשה עוזרת לשכנותיה, כי כל העולם כולו עומד על מדת החסד, כמאמרם ז"ל כמאמרם ז"ל (ילקוט תהלים רמז תתל"ד) אמר רבי סימון בשעה שבא הקדוש ברוך הוא לברוא אדם הראשון, נעשו המלאכים כתות כתות, מהם אומרים יברא ומהם אומרים אל יברא, חסד אומר יברא שהוא גומל חסדים; כי זה עיקר היופי של כלל ישראל שהם גומלי חסדים, ועוזרים אחד להשני, ואמרו חכמינו הקדושים (ילקוט הושע רמז תקכ"ב) אמר הקדוש ברוך הוא חביב עלי חסד שאתם גומלים זה עם זה יותר מאלף עולות שהקריב לפני שלמה, היינו שלמה המלך הקריב אלף עולות בכל יום, ואף על פי כן חסד אחד שיהודי עושה עם השני, זה יותר שווה מהכל, כי אצלו יתברך מאד מאד חשוב חסד, כי (תהלים פ"ט ג') "כי אמרתי עולם חסד יבנה" כל העולם לא נברא רק על חסד, ולכן אין לחשוש על זה כלל, רק להמשיך לעשות חסד אחד עם השניה, והקדוש ברוך הוא יעזור שבזכות החסד שיש בין עם ישראל נזכה להגאל גאולת עולם.

הקדוש ברוך הוא השומע תפילות ישראל ישמע בתפילתי שאני מבקש ומתפלל בעדך שיהיה לך הצלחה מרובה ובכל אשר תפני תשכילי ותצליחי.
המאחל לך ברכה והצלחה מן השמים

דימיונות של ערבים.

שמא חששו לריבית?
אם אני זוכר נכון, קראתי על ר' מרדכי פוגרמנסקי שלא היה אוכל ביצים שנתקבלו בהלוואה או שהיו פירעון של הלוואה, שמא ביצת הפירעון גדולה מביצת ההלוואה.

עקביה כתב:שמא חששו לריבית?
אם אני זוכר נכון, קראתי על ר' מרדכי פוגרמנסקי שלא היה אוכל ביצים שנתקבלו בהלוואה או שהיו פירעון של הלוואה, שמא ביצת הפירעון גדולה מביצת ההלוואה.

אז למה דוקא ביצים ולא מלפפונות?

לא יודע. אולי אה"נ, ואולי כיון שלביצים יש מחיר שונה לפי גודלם.
עכ"פ לא שמעתי על עוד מישהו שהקפיד על כך.

עקביה כתב:שמא חששו לריבית?
אם אני זוכר נכון, קראתי על ר' מרדכי פוגרמנסקי שלא היה אוכל ביצים שנתקבלו בהלוואה או שהיו פירעון של הלוואה, שמא ביצת הפירעון גדולה מביצת ההלוואה.

גם אני סברתי כך, ושאלתי את השכן הנ"ל, ואמר שלא זו הסיבה.

שוב הראוני בספר זכור לאברהם [לר' תומר אברהם ונונו] פסח - עמוד קנז'. שהזכיר מנהג זה.

מעניין.
אם יורשה לי אעיר שאין שום אפשרות להשאיל ביצים איש מרעהו.
אפשר להשאיל ביצים איש לרעהו, או לשאול ביצים איש מרעהו.
ומ"מ כיון שהמבקש ביצה מחברו בדר"כ הוא ע"מ להשתמש בה ולהחזיר אחרת תחתיה, מדובר בהלוואה ולא בהשאלה.
על כן אפשר להלוות ביצים איש לרעהו או ללוות ביצים איש מרעהו.

כף החיים פלאגי - סימן לו
ומכל מקום בליל מוצאי שבת, אפילו משיורי שבת אינו טוב לאכול ביצה, כי לא מסמנא מילתא, ואפילו אם התינוק שואל לו, יתן לו דבר אחר תמורתו ולא ביצה, כי הזמן למבעי סימנא דחיי ושמחה וששון ליהודים:

עקביה כתב:מעניין.
אם יורשה לי אעיר שאין שום אפשרות להשאיל ביצים איש מרעהו.
אפשר להשאיל ביצים איש לרעהו, או לשאול ביצים איש מרעהו.
ומ"מ כיון שהמבקש ביצה מחברו בדר"כ הוא ע"מ להשתמש בה ולהחזיר אחרת תחתיה, מדובר בהלוואה ולא בהשאלה.
על כן אפשר להלוות ביצים איש לרעהו או ללוות ביצים איש מרעהו.

בשני הדברים יש מקום לבעל דין לחלוק:
א. לשאול במקום להלוות - כך היא ההלכה בשבת שצריכים לומר לשון השאלה ולא לשון הלוואה, למרות שהכוונה היא להלוואה. ומזה משמע שנוהגים לפעמים לומר השאלה גם כשמתכוונים להלוואה (עכ"פ בענינים כאלו).
ב. להשאיל במקום לשאול ולהיפך וכל כיו"ב - הרמב"ם כותב כך בכ"מ. המקום הראשון הוא בסוף הלכות דעות שכתב "שכור לי" במשמעות של "השכר לי", ובילקוט שינויי נוסחאות שברמב"ם מהדורת פרנקל ציינו: "עי' בילקוט שנו"ס ערובין פ"ב הי"ד ופ"ד הי"ד ומעילה פ"ו ה"ד ושכנים פ"א ה"ב ושכירות פ"ו ה"ט וטוען פ"א ה"א ופט"ז ה"ח".

יוסף חיים אוהב ציון כתב:כף החיים פלאגי - סימן לו
ומכל מקום בליל מוצאי שבת, אפילו משיורי שבת אינו טוב לאכול ביצה, כי לא מסמנא מילתא, ואפילו אם התינוק שואל לו, יתן לו דבר אחר תמורתו ולא ביצה, כי הזמן למבעי סימנא דחיי ושמחה וששון ליהודים:

ראשית יש לציין למקור המדוייק סימן לו' אות נד'.

אמנם כבר העירו על זה כמה וכמה, שכתוב מפורש בספר חסידים שלא לחוש לזה, ושיש בזה משום ניחוש ודרכי האמורי.

וזה לשון ספר חסידים - סימן נט'.
כי לא נחש ביעקב וכו' (במדבר כג כג), צונו צורינו לא תנחשו (ויקרא יט כו), ובעונותינו שרבו כיום הזה מנחשים בישראל, בודקים בעונות, אומרים להזכיר במוצאי שבת שלא לאכול בצים, או שלא לקחת אש שתי פעמים כשיש חולה בבית, או יולדת תוך תשעה ימים, וכמה דברים שאין הפה יכול לדברם ועוברים על מצות מלכנו. ועוד יש ניחוש ורב הוא ונוהג בין בני אדם, רואין אש וגחלות בוערות מעומד, אומרים יהי' לנו אורח, אם תכבהו במים האורח יפול במים, ואין לך ניחוש גדול מזה, ואמת ויציב הדבר כמה בני אדם ניסוהו, אך הוא השטן הוא המתעה אותם. כשרואה השטן שזה מנחש ואומר יפול האורח במים, אז אומר השטן אלך ואפיל האורח במים להטעות זה, להיות לסימן זה בידו לנחש לעולם, ואוי להם לעושים כך, כי עוברים על כמה לאוין לא תנחשו (ויקרא יט כו) לא ימצא בך וגו' ומנחש (דברים יח י) ובחקותיהם לא תלכו (ויקרא יח ג), ועוד שעושים עדות התורה שקר כי לא נחש ביעקב (במדבר כג כג):

וכאשר העיר בנו ביפה ללב (ח"ב או"ח רצ"א אות ד') על אביו דאשתמיטתיה בעת ההיא דברי ספר חסידים הנ"ל.
וכן העיר הדמשק אליעזר (פאפו, מערכת ד' אות ט'), וציין ששוב ראה את דברי היפה ללב הנ"ל, שג"כ העיר כנ"ל.

אמנם מיניה דהיפה ללב והדמשק אליעזר אשתמיט, שאביו הרגיש בזה, וציין לספר חסידים הנ"ל, בהשמטות לכה"ח שבסוף ספרו לב חיים ח"ב, [ואין הקב"ה מביא תקלה לצדיקים וכו', ויתכן שלכך דייק היפה ללב לכתוב 'דאשתמיטיה בעת ההיא', שבאמת אח"כ זכרו הרב החבי"ף, כנ"ל].

ואע"פ שכמה מן האחרונים ניסו לתרץ את דברי הכה"ח פאלג'י, ושאין סתירה בינו לבין הספר חסידים, מאחר ונתגלה שהרב החבי"ף עצמו ציין לספר חסידים על דבריו הנ"ל, לא נראה לקבל בזה חילוקים שונים ומשונים שאין בהם כדי שביעה, מה גם שזה חשש לאו דאורייתא של ניחוש.

ומינה לנידון תחילת האשכול, מאחר ויש חשש לאו דאורייתא של ניחוש, ומאידך מצוה דאורייתא של חסד, ודאי שאין להמנע מלהלוות ביצים, מפני חששות ודמיונות.

הרב תורה יהדיר. ראיתי כבר כל מה שכתבת בעת שכתבתי הודעתי, אמנם לא היה עיתותי בידי להאריך. רק אציין שהגר"ח פלאג'י כתב על זה גם בספרו חיים ומזון על הזוה"ק.

עזריאל ברגר כתב:בשני הדברים יש מקום לבעל דין לחלוק:

אין כמוך סנגורם של ישראל..

יוסף חיים אוהב ציון כתב:הרב תורה יהדיר. ראיתי כבר כל מה שכתבת בעת שכתבתי הודעתי, אמנם לא היה עיתותי בידי להאריך. רק אציין שהגר"ח פלאג'י כתב על זה גם בספרו חיים ומזון על הזוה"ק.

הרב רי"ח הטוב, אשריך שאתה מעמידנו על דיוקין של דברים, אכן בדברי הגרח"ף בחיים ומזון, מבואר להדיא לא כאשר חשבתי, וכותב שם מפורש שיש לישב את דבריו בספרו כף החיים עם דברי הספר חסידים.

ואלו דבריו בחיים ומזון הנזכרים.
חיים ומזון דף רפה ע"א אות קנו [והם הגהות על זהר חדש].
'ואל תשיבני למה שכתבתי בקונטרס כף החיים סימן ל"ו אות ד"ן לעניין ביצה במוצאי שבת, ממה שכתב בספר החסידים סימן נ"ט, דהתירוץ פשוט, ועיין טוב עין דף נ"ט ע"ב וחיים לראש דכ"ח ע"ב'.
ואלו דבריו בספר לב חיים ח"ב דף קנה ע"ד הנזכרים לעיל.
'(שם) [סימן לו] אות ד"ן, ועיין בספר החסידים סימן ט"ן, וטוב עין דף נ"ט ע"ב, ובקונטריס חיים לראש דף כ"ח ע"ב, ובספר חיים שנים הנדפס מחדש דף סט ע"ב'.

ואלו הן רמיזותיו, טוב עין דף נט ע"ב - כוונתו לטוב עין לרא"ם הורויץ זצ"ל, ומדבר שם על ידעוני אם חייב ע"י מעשה או לא.
חיים לראש דף כח ע"ב - כוונתו למה שכתב הוא עצמו שם, שאין נוהגים לאכול ביצה בליל ב' של פסח, וכ"ש כשזה יוצא במוצאי שבת, שיש להממנע.
ספר חיים שנים דף סט' סוף טור ב' - כתב שם וז"ל, 'א"ה ר"י, עיין בספר כף החיים הנדפס מחדש להרב מופת הדור כמהר"ח פאלאג'י נר"ו, דבא לידי דרך שאלה, ושם [סי' לו אות נד] ראיתי שכתב שאינו נכון לאכול ביצה במוצאי שבת עד כאן, ועיין ביוסף לחק במוסר של יום ראשון מסדר נשא, [ששם מובא הספר חסידים אות נט' הנ"ל], ויש לישב ודוק'.