'כלה' על שם שכלולה בעטרת

[חד ברנש]

חד מקמאי מסביר על שום מה נקראת 'כלה' בשם זה:

נקראת כלה על שהיא מוכללת בכללים של עטרת.

מישהו מכיר מקור או מקבילה לדברים?

[במסתרים]

גם רד"ק בשרשיו כְלָלָם כולם - כליל, כל, כַלה - בענין אחד

kalla.jpg (38.08 KiB) נצפה 337 פעמים

[חד ברנש]

תודה רבה וגדולה!
ה'חד מקמאי' שהבאתי, קדם לרד"ק, אבל מהפנייתך נזכרתי שיש לבדוק ב'מחברת הערוך' לר"ש אבן פרחון, ואכן גם הוא הכניס את 'כלה' בערך 'כלל' (וגם הסביר שזו הסיבה שהלמ"ד ב'כלה' דגושה, לכפל האות).
ייש"כ!

[אור עולם]

הגרב"מ אזרחי רצה לקרוא לבתו 'עטרת', ומפני שחשש שיתלוצצו על הקשר בין השם לישיבה קראה 'כלילה'.

[צופה_ומביט]

חד מקמאי מסביר על שום מה נקראת 'כלה' בשם זה:

נקראת כלה על שהיא מוכללת בכללים של עטרת.

מישהו מכיר מקור או מקבילה לדברים?

עצם זה שכלה נקראת כלה ע"ש קישוטיה [ולא כשם עצם לאשה בזמן נישואיה] מבואר בתנחומא וירא סימן א', שקישטה ככלה שנאמר ויבן וכו' שבכרכי הים קוראים לכלה בונה. ע"כ, ולפי"ז אם נחזור ללשון הפסוק, הרי שהמילה "ויבן" מתפרשת "כלה" [כי כלה = בונה], וכלומר שהפסוק רק אמר שהקב"ה עשה את חוה כלה, וא"כ היכן כתב הפסוק שהקב"ה קישט אותה ככלה? אלא כנ"ל, שכלה נקראת כלה ע"ש קישוטיה, ובלא"ה אין טעם לשם זה. ודוק.
[אמנם עצם הגרסה הזו בתנחומא צ"ב, שבכל המקבילות נאמר שלשון "בניה" בכרכי הים מתייחס לקליעת השערות, ובתנחומא ישן על אתר כתב הר"ש בובר שצריך לשנות משו"כ את הגרסה בתנחומא הנדפס ולגרוס כשאר מקומות. ולקיים גרסת הנדפס (אם כי צ"ע לומר שזהו מקור יחידאי ומחודש נגד כל שאר המקבילות) אולי היה מקום לומר שלשון אותם כרכי הים המוזכרים כאן הוא על יסוד מה שנמצא בלטינית וסעיפיה שבהם "טוב" אומרים "בונום, בֶנֶה" וכיו"ב, ואולי מזה היה נגזר באותם כרכי הים שם לכלה בכלל, ע"ש שהיא טובה במראיתה במיוחד].

ואולי נרמז גם בפסוק ישעיה סא, י:
כַכַּלָּה תַּעְדֶּה כֵלֶיהָ.
ואולי נוכל אף לפרש בפסוק ש"כליה" היינו "כליליה", עטרותיה. ויהיה אז מקביל ל"כחתן יכהן פאר" שהוא כובע, כמש"כ "פארי מגבעות", "פארך חבוש עליך".

[בחפשי כותב]

נקראת כלה על שהיא מוכללת בכללים של עטרת.

אגב, יש לעיין מסוטה (דף מט) 'עטרות חתנים', הרי שגם החתן היה כלול בעטרת.

ואולי מפני שעטרת הכלה היתה מהודרת ויקרה יותר מעטרת החתן, וכמבואר בגמ' שם, שעטרות החתנים היו עשויות מאבן של מלח וגפרית (עיי' רש"י ד"ה של מלח), ועטרות כלות היו עשויות מזהב, עיי"ש. על כן רק היא נקראת כלה, על שם שכלולה בעטרת זהב גדולה ויקרה, משא"כ החתן.