מעט דבש כתב:עיין מ"ב קצג, טז.
מעט דבש כתב:מקור הדין הוא בברכות (נ.) ושם פירש רש"י (ד"ה מברכינן) "ריש גלותא מאריך בסעודתו, ואנן כל שלשה ושלשה שגמרו סעודתן מזמנין בקול נמוך, ויושבין אחר הברכה עד שגמר ריש גלותא ויזמנו הוא והיושבין אצלו בקול רם".
ואין כל נידון על חוסר הדרך ארץ שבזה שמברכין לפניו, אלא רק על כך שלא מברכים עמו יחד בזימון.
ויש לדחות, שלא היתה אפשרות אחרת.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 17 אורחים