מחפש מקור המוזכר בכ"י שמדבר במצב ש"תוכחה" נהיה ל"דבר שאינו נשמע"
פורסם: ד' יוני 26, 2024 4:19 am
בדרשה (כתב יד) שנכתבה לראש השנה שנת תרס"ה על ידי זקני, מובא פירוש המציע פתרון לכשמצוות "הוכח תוכיח" מתנגשת עם הצורך להימנע מאמירת "דבר שאינו נשמע" (תוכחה שלא תתקבל).
הנה הקטע (שימו לב למילים שציינתי באדום):
איפה העתקתי:
כלומר שיש לנסות את השומע בתוכחה על שתים או שלש מצוות (שבמצוות אלו, אין מה לחסום מלחזור על התוכחה הרבה פעמים אם המקבל מסרב להקשיב), ואם האדם אינו מקבל את התוכחה בכל אחת מן המצוות האלו, אז אנו עומדים בפני מצב של "דבר שאינו נשמע" שגורם מניעה מלתת תוכחה לגבי עוד מצוות נוספות מעבר לראשונות.
האם מישהו מכיר: 1) שיטת הפירוש הזה; 2) באיזה אותיות מופיעות בראשי תיבות שבשם הפירוש; 3) למי זה מתייחס; 4) באיזה ספר (ובאיזה דף\עמוד\סימן) אפשר למצוא את זה?
חשוב להדגיש שהראשי תיבות הראשונים בתעתיק שלי הע"(?) ז"ל הם רק ניחוש ועשויים להיות שגויים, ואפשר שהאות המופיעה אחרי "ה" באמת לא "ע". כמו כן, אני לא בטוח אם הדרשה מצטטת הפירוש בדיוק או רק מציג את סיכום הפירוש.
לרקע הסוגיא, ראה הגמרות בערכין טז: וב"מ לא. המצביעות על הצורך לחזור על תוכחה פעמים רבות אם השומע מסרב להקשיב, בניגוד לגמרא יבמות סה: האומרת:
חיפשתי במקומות רבים כמו מפרשי ש"ס בסוגיות ובנושא כלים לרמב"ם בפרק ו' להלכות דעות ובספר המצוות שלו ובספר החינוך (והרבה משאבים מקוונים) ולא הצלחתי למצוא השיטה המוזכרת. יש מפרשים שמציעים תירוצים אחרים לפתור הנגישות בין "הוכח תוכיח" ל"דבר שאינו נשמע".
הנה הקטע (שימו לב למילים שציינתי באדום):
איפה העתקתי:
ופירוש הע"(?) ז"ל כי צריך המוכיח לעשות הבחנה בשנים או שלשה מצוות או עבירות. היינו שמפעם ראשונה עד שלישית. אז אף אם אינו ידוע לו להמוכיח שישמעו לו בכ"ז מצוה עליו להוכי[ח] אולי ישמעו לו, ואם יראה שבכל השלשה פעמים אינם שמים על לב ולא ישמעו. אז להבא מצוה עליו שלא לומר.
כלומר שיש לנסות את השומע בתוכחה על שתים או שלש מצוות (שבמצוות אלו, אין מה לחסום מלחזור על התוכחה הרבה פעמים אם המקבל מסרב להקשיב), ואם האדם אינו מקבל את התוכחה בכל אחת מן המצוות האלו, אז אנו עומדים בפני מצב של "דבר שאינו נשמע" שגורם מניעה מלתת תוכחה לגבי עוד מצוות נוספות מעבר לראשונות.
האם מישהו מכיר: 1) שיטת הפירוש הזה; 2) באיזה אותיות מופיעות בראשי תיבות שבשם הפירוש; 3) למי זה מתייחס; 4) באיזה ספר (ובאיזה דף\עמוד\סימן) אפשר למצוא את זה?
חשוב להדגיש שהראשי תיבות הראשונים בתעתיק שלי הע"(?) ז"ל הם רק ניחוש ועשויים להיות שגויים, ואפשר שהאות המופיעה אחרי "ה" באמת לא "ע". כמו כן, אני לא בטוח אם הדרשה מצטטת הפירוש בדיוק או רק מציג את סיכום הפירוש.
לרקע הסוגיא, ראה הגמרות בערכין טז: וב"מ לא. המצביעות על הצורך לחזור על תוכחה פעמים רבות אם השומע מסרב להקשיב, בניגוד לגמרא יבמות סה: האומרת:
וְאָמַר רַבִּי אִילְעָא מִשּׁוּם רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן: כְּשֵׁם שֶׁמִּצְוָה עַל אָדָם לוֹמַר דָּבָר הַנִּשְׁמָע — כָּךְ מִצְוָה עַל אָדָם שֶׁלֹּא לוֹמַר דָּבָר שֶׁאֵינוֹ נִשְׁמָע.
חיפשתי במקומות רבים כמו מפרשי ש"ס בסוגיות ובנושא כלים לרמב"ם בפרק ו' להלכות דעות ובספר המצוות שלו ובספר החינוך (והרבה משאבים מקוונים) ולא הצלחתי למצוא השיטה המוזכרת. יש מפרשים שמציעים תירוצים אחרים לפתור הנגישות בין "הוכח תוכיח" ל"דבר שאינו נשמע".