פורום אוצר החכמה

לכאורה אין מקור קדום למנהג זה, למרות שמנהגים אחרים נזכרו, כגון עשר הדברות וכדומה. עם כל זה, החזיקו במנהג זה (כמעט) כל ישראל.

בספר משנה הלכות להגה"ק זצ"ל, הביא השערה שהדבר התחיל כתוצאה מן הדין להוסיף נר למי ששגגה ושכחה הדלקת נרות. ומכיון שהרבה פעמים קרה שיולדת החסירה שבת מלהדליק, שוב נעשה כמנהג להדליק נר על כל ילד שנוסף למשפחה. אמנם יש להבין הסבר זה, שהרי זה אונס, ובאונס לא נפסק להוסיף נר. גם קשה להניח שכל יולדת החסירה בכל לידה מלהדליק, עד שנהיה פשוט לנהוג כן.

כמדומה שראיתי שבעבר היה מנהג שיולדת אינה מדליקה נרות בשבת ראשונה שלאחר הלידה.
בפשטות טעם הדבר משום שבעבר היולדות לא היו זזות ממטתן.
מישהו מכיר דבר כזה?
אולם עדיין הדבר אינו מספיק, שהרי הבעל היה מדליק במקומה.

על המנהגים השונים בנוגע למספר הנרות לשבת, עי' בספרו של הרב יחיאל גולדהבר, מנהגי הקהילות, בפרק על שבת ובהערות שם.

מה שכתבתם גבי יולדת מביא המשנ"ב בשם אחרונים בסי' רס"ג ס"ק י"א (שעל בעלה להדליק ולברך בשבילה). והטעם אינו משום שאינה זזה ממיטתה אלא משום שמדממת או שאר היעדר נקיות (עי' בערוה"ש שם סעיף ז'). וראיתי מהגר"א נבנצל בשם רבו הגרשז"א שסובר שגם כשהבעל מדליק בשביל האשה הריהי בכלל זו שלא הדליקה וצריכה להוסיף נר ושאכן זהו מקור המנהג להדליק נר כנגד כל ילד (והוסיף שלפ"ז גם אם נפטר ילד ל"ע צריכה להמשיך להדליק). אלא שבפשוטו צ"ע ונוגד למובא במשנ"ב שם ס"ק ז' (דלא גרע מנאנסה, כמו שכבר נכתב כאן. וע"ע בביה"ל שם ד"ה ששכחה, שבכללות העניין אמרינן הבו דלא לוסיף עלה).

תוך כדי דיבור כתב:והטעם אינו משום שאינה זזה ממיטתה אלא משום שמדממת או שאר היעדר נקיות (עי' בערוה"ש שם סעיף ז').

הסבר זה הוא מחודש, ובפשטות הטעם כמש"כ משום שאינה יורדת מן המטה, וכן משמע מדברי האחרונים (שכנה"ג הובא בכף החיים) שדנו אם מותר להביא את הנרות למטתה; הרחיב בענין בתורת היולדת פרק לח ס"ק ז, וכן כתב באז נדברו חלק יא סימן ב (עמ' 9 מעמודי האוצר), שדברי הערוך השולחן אינם מובנים.

אפשר לדון אם טעם זה מובן פחות מהטעם דאידך (האמנם יולדת בימים עברו לא זזה ממשכבה כפשוטו חמישה או שישה ימים) אבל כך או כך אין זה מותיר מקום למנהג בימינו אלא כחיקויא בעלמא. ולי הקטן נראה שכשם שמצינו (בשל"ה וכו') הדלקת שבעה או עשרה נרות לסימן המורה על רמזים כאלה ואחרים, כך גם הכא הדלקת הנרות כמספר הילדים הריהי סימנא טבא העומד בפני עצמו, ואין לו קשר למנהג היולדות באיזה מן הזמנים.

לענ"ד הייתי אומר בפשיטות שהטעם הוא על פי הגמ' שהרגיל בנר הווין לו בנים ת"ח ולדברי רש"י שם היינו נר שבת כמדומני
ואולי מכאן הגיע נר לכל ילד (אמנם צ"ע לגבי בנות לטעם זה).

כהוספה בעלמא, שמעתי מזקנתי תליט"א, שהיא אפשר לומר שייכת קצת לירושלים של מעלה, שמאז ומתמיד היה אסור בשום אופן ליולדת לרדת ממיטתה כלל, לפחות שבוע ואולי יותר (ודלא כנהוג היום שתיכף יורדים וכמדו' שגם ברפואה היום אוחזים שצריך לרדת).

בשו"ת "שארית יהודה" מאת הרב יהודה צבי בלוהם זצ"ל סימן כ"ג כותב: אבל לפענ״ד מה שנהגו הנשים להרבות בנרות אינו כלל
משום כבוד היום השבת רק שתורה חלשה מאתם תצא שבשעה שנולד להם תינוק או בשעה שחולה להם תינוק מוסיפין נרות,
ואני לא ראיתי עוד בשום מקום אפי׳ רמז מצוה מזה כי מ״ש רמ״א באו״ח סי׳ תר״י ונוהגין שכל איש גדול או קטן עושין לו נר
היינו ביוה״כ וגם העיד המג״א שם שעכשיו אין עושין אלא לנשוי ע״ש וגם שכתב רשב״א שיש לחוש למה שאמרו הנשים הזקנות
ודאי לא נאמר על נשי הזמן הזה אשר כל מגמותם וכל צדקתם שיזכו שהבן והבת כשעירים ירקדו הרבה על החתונות.

אמנם ראה כאן מצולם מה שכתב ה"ליקוטי מהרי"ח" (סדר התנהגות ערב שבת) הטעם למה נהגו הנשים להדליק כמספר הילדים.

בחושךאור1 כתב:לענ"ד הייתי אומר בפשיטות שהטעם הוא על פי הגמ' שהרגיל בנר הווין לו בנים ת"ח ולדברי רש"י שם היינו נר שבת כמדומני
ואולי מכאן הגיע נר לכל ילד (אמנם צ"ע לגבי בנות לטעם זה).

בדברי ליקוטי מהרי"ח המובאים בהודעה הקודמת מיושבים הדברים היטב, שכן גם בלידת בנות נוהגים להוסיף נר, כדי לזכות בחתנין דרבנן.

חיים כתב:

בחושךאור1 כתב:לענ"ד הייתי אומר בפשיטות שהטעם הוא על פי הגמ' שהרגיל בנר הווין לו בנים ת"ח ולדברי רש"י שם היינו נר שבת כמדומני
ואולי מכאן הגיע נר לכל ילד (אמנם צ"ע לגבי בנות לטעם זה).

בדברי ליקוטי מהרי"ח המובאים בהודעה הקודמת מיושבים הדברים היטב, שכן גם בלידת בנות נוהגים להוסיף נר, כדי לזכות בחתנין דרבנן.

אכן מחושך לאור גדול! (ת"מ).

פשוט

עי' בראבי"ה המובא כאן - viewtopic.php?f=24&t=24701#p248681

חפץ_ללמוד כתב:לכאורה אין מקור קדום למנהג זה.

מקורו שבת כג ב תד"ה ה"ג. ובגי' הראש אצל ר' אבין שרגי "טובא" ואצל בי נשא דרב שיזבי לא!
ועיין עוד בחכמת מנוח

דכאן אמר תרי משום דראהו רגיל בב' נרות ..ובי נשא דרב שיזבי לא היה רגיל אלא בחד.

אביא בזה באיזה ספרים המזכירים המנהג להרבות בנרות עבור כאו"א מבני המשפחה (במקרה רגיל, ולא כזה של חולי או של שכחה), ורק אלו שמביאים לחיובא [שכן - כבר הובא כאן באשכול, אלו שקראו תגר - שארית יהודא ועוד]. לא אתיימר שיש בזה רשימה מלאה - ואדרבה מי שיש בידו להוסיף בזה - אדרבה. (גם לא אביא בזה אלו המדברים בדבר "ריבוי אור" או ג' וד' נרות - אלא ממש לכל בני המשפחה).

אין בזה סדר כלשהו, אלא רשימה:

* 'צוואת ברכת אפרים' המוזכר בהמצורף מ'ירושתנו', ה"ה צוואת הגאון מוה"ר ר' אפרים סג"ל זצ"ל [נפ' בשנת תקצ"א], אב"ד בקויל [שע"י ליסא] במדינת פולין, ובו הוראות לצאצאיו אחריו. ישנו באוצר, ואין שם 'קונטקסט' שמדובר במקרים חריגים כאלו שפרטתי לפנ"ז.

* לקוטי מהרי"ח (בסדר התנהגות ערב שבת) - ומביא סמוכין מהגמ' בשבת שם (הובא כאן לפניי).

* וכן הורה האדמו"ר הרמ"מ מליובאוויטש זצוק"ל: "להאיר מזלם של כאו"א". וכן הנהגותיהם של אדמו"רי קלויזענבורג, סקאליע, סאדיגורא וקאפישטניץ, זצוק"ל - כולם תועדו ב"אור ישראל" המצורף (גל' מז. וכן מנהגו של הרה"ק ממאניסטריטשע המובא בעמוד השני שמצורף מ"אור ישראל").

אמנם המראי-מקום האחרון (מפרופ' תא שמע) שבהמצורף מ'ירושתנו' - אינו תח"י, ואולי יש שם עוד דברים בזה?
[הוספה לאח"ז: שוב הראוני המאמר הנז' - אך אינו נוגע ישירות לעניין הודעתנו כפי ההגדרות שהבאנו בתחילתה]

נראה מכאן שהמקור למנהג זה הוא ליקוטי מהרי"ח.
סתם מעניין מה מקורותיו של ליקוטי מהרי"ח. הוא מביא הרבה מנהגים שמופיעים אצלו פעם ראשונה. האם זה חידושים שלו? מנהג רבותיו? מנהג העולם בזמנו?

(בעניין הדלקת יולדת נפסק במשנ"ב בשם האחרונים (רסג סקיא) שבשבת ראשונה אחרי הלידה אינה מדליקה אלא בעלה מדליק במקומה ומברך, האם מקובל היום?)

[לגבי המנהג של שתי נרות שבמאמר הנ"ל הובאו לו כמה טעמים - טעם נוסף נמצא בפירוש ר' יעקב ב"ר שבתי על התורה, שהטעם הוא משום מה שנזכר במדרש שכל מילי דשבת כפולים. הנה זה בכת"י (עמוד שמאלי, שורות 4-5 מהסוף) - http://digi.vatlib.it/view/MSS_Urb.ebr.22/0026 ]

עדיאל ברויאר כתב:[לגבי המנהג של שתי נרות שבמאמר הנ"ל הובאו לו כמה טעמים - טעם נוסף נמצא בפירוש ר' יעקב ב"ר שבתי על התורה, שהטעם הוא משום מה שנזכר במדרש שכל מילי דשבת כפולים. הנה זה בכת"י (עמוד שמאלי, שורות 4-5 מהסוף) - http://digi.vatlib.it/view/MSS_Urb.ebr.22/0026 ]

ז"ל ארחו"ח - כלבו וכתוב בתנחומא כל מילי דשבת כפול, שני כבשים, מזמור שיר, לחם משנה, זכור ושמור, ונראה שהמנהג ע"ז להדליק שתי נרות כך כתב הר' אשר ז"ל בס' המנהגות
והובא ביתה יוסף סי' רסג.

ועי' היטב בד' הראבי"ה שציינתי לעיל (סי' קצט), וע"ע ספר המנהגים (טירנא) הגהות המנהגים מנהג של שבת,

בענין מספר נרות שבת שמדליקים, מובאים בשו"ע (או"ח רסג) ובנו"כ כמה מנהגים. המנהג הנפוץ כיום - שמדליקים כנגד מספר בני הבית - לא מובא שם. האם ידוע למישהו מקור המנהג, או ספרים חשובים שמביאים אותו?

יפה מאד, ישר כח.

אמנם לא קשור למספר כנרות הילדים (לכאו' - אך ראה להלן), אך העירוני ע"ד תפלה המאויירת (מצו"פ) מוונצי'ה של מאה ה19. המראה אשה המדליקה נרות שבת במנין שמונה. (שאמנם אינו מספר מסויים, לכאו', שמצינו בספרים).
וזה ששלחוני, גם העירני שרי"א מודינה ב"שלחן ערוך" שלו - גם איטלקי [ממאה ה16] - מביא ע"ד המנהג [שלכאו' הונהג בקהילות איטלקיות באזור מגורו?] ע"ד להדליק של ארבע או של שש פתילות. כך שלכאו' זה מנהג המקום בערך. ושוב, ייתכן שמספר מדוייק זה אכן קשור למספר הילדים (אך יש לעי' באם נוהג זה הי' באיטלי' בשנים ההם).

עוד לא השוויתי עם יתר המקומות באם המספר שמונה - שלא לשם מנין הילדים - אכן הובא בעבר. רק עברתי כעת על ס' "מנהג אבותינו בידינו" - שבת (אוברלנדר. שבא בתוספת מרובה על מה שהעליתי כאן באשכול ממאמרו ב'אור ישראל' שקדם לספר) - ואין שם המספר שמונה בין המספרים השונים.

עוד דבר מעניין רואים באיור שגם באיטליה הדליקו נרות ב''לאמפא'' התלויה מעל השולחן. כמנהג הישן באשכנז ובאושטרייך. (המובא גם ברמ"א סי' תרע"א).

משולש כתב:עוד דבר מעניין רואים באיור שגם באיטליה הדליקו נרות ב''לאמפא'' התלויה מעל השולחן. כמנהג הישן באשכנז ובאושטרייך. (המובא גם ברמ"א סי' תרע"א).

אפשר שמדובר במקור מצפון איטליה, שהיתה מיושבת בעיקר באשכנזים.

על מספר הנרות, ראה גם: ס' נשמן-פריימן, נר שבת: התפתחות הכלי והמנהג להדלקת נרות אצל יהודי אשכנז, ע''ד, א, ירושלים 2013, עמ' 29-36.

האם יש משמעות לעובדה שבציור האיטלקי הנ"ל האשה מדליקה נרות בעוד שהבעל מקדש על היין?

משולש כתב:האם יש משמעות לעובדה שבציור האיטלקי הנ"ל האשה מדליקה נרות בעוד שהבעל מקדש על היין?

איזו משמעות יכולה להיות לכך?
וכנראה שמת לב שהגביע בשמאל. ושהילדים אינם מקשיבים, ושצניעות הלבוש וכיסוי הראשו...
האם באמת נראה לך שאפשר ללמוד כל דבר מציור שאפילו לא ידוע מי ציירו?

והנה מנהג מעניין:
מנהג אצל מי מקרובי משפחתי יחיו שביו"ט מדליקין נר נוסף על מניין הנרות המדליקין בשבת

ואמר לי אחד מלוקחי בנות אותה משפחה, שציווה על רעייתו שלא תלך כרחלא בתר אמא בדבר זה, ואף על פי שהמנהג הוא שבדיני הנשים עוברת המורשה מאשה לבתה ולא מאיש לבנו

מכיוון שהוא יודע כיצד נשתרש השיבוש:
ביו"ט הרי צריך להשאיר נר ארוך ('נר נשמה') נוסף בכדי להדליק ממנו לצרכי הבית ביו"ט, ואחת האמהות ראתה אצל אמה דבר זה והשתבשה, ומאז נוהגין שמוסיפין נר על נרות היו"ט ועוד נר נשמה שידליקו ממנו...

מישהו שמע על מנהג כזה ועל פירכא כזו?

עוד דבר מעניין מאיור האיטלקי - שנוסח הברכה שבו ה"ה ".. של שבת קודש", וכנוסח חב"ד ודעימי'.