מלא אתם חכמת לב לעשות כל מלאכת חרש וחשב ורקם
הגאון ר' חיים מוואלוז'ין זצ"ל היטיב להסביר פסוק זה אחר מהנדיבים הקבועים של הישיבה הקדושה דוואלוזין כי מעשה היה והמשולח דישיבת וואלוז'ין בא לר' חיים וטענתו בפיו שצריך הוא לקנות סוס ועגלה כדי שיהא תמיד מוכן לצאת לדרך ולא יהא תלוי בעגלון שפעמים שצריך להמתין זמן רב ונזק גדול הוא להישיבה בבטלתו מחוסר עגלוז ועוד תבע מר' חיים שיוכל לקנות בגדים נאים מכספי ישיבה מאחר שכשלבוש הוא בגדים קרועים מתבזה בעיני הבריות וכשיתנאה בבגדים מכובדים יפתחו לבות הנדיבים להרבות נתינתם עבור הישיבה וכן מהראוי שיתלווה אליו נער שיהא מוכן לשמשו תמיד שאף זה לעזר הוא להרבות הכנסות הישיבה והגר"ח הסכים לכל הנ"ל ובבוא המשולח לכפרי הנ"ל שהיה מתנדב קבוע מאה וחמישים רו"כ מידי שנה לא אבה לתת מאומה ולא עוד אלא שמתחרט אף על מה שנתן כבר המשולח סיפר דבר זה להגר"ח שחרה לו מאד על הדבר עד שנדבר עם המשולח כי בהיותו עובר שוב דרך כפרי זה ברצותו להתלוות אליו כדי להודע פשר דבר ועל מה ולמה הפסיק להתנדב להישיבה ויהי היום ור' חיים נוסע יחד עם המשולח והגיע עד כפרי זה ובראות כפרי זה את ר' חיים חרד מאד לקראתו וכבדו ככל יכלתו ולשאלת ר' חיים מדוע נמנע מלהרים נדבתו השיב כי בראותו שמתהדר המשולח בבגדים נאים ובעגלה וסוס ונער לשרתו התחרט מהתחייבותו כי לא נדב אדעתא דהכי כי אם בחשבו שבזה מחזיק ידי העוסקים בתורת ה' שזקוקים לקמח בכדי לעסוק בתורה הגר"ח בשמעו את הדבר שאלו אם בקי הוא קצת בגמ' והשיבו כי לא למד מעולם גמ' כי אם חומש למד בנערותו וישאלהו הגר"ח הגע בעצמך גאון עולם שמתמצא גם במלאכת החייטות האם נאה הדבר לכנותו ולתארו בשם "הגאון החייט" ודאי בזיון גדול הוא וא"כ על בצלאל שנאמר עליו וימלא אותו רוח אלקים והיינו שידע לצרף אותיות שנבראו בהם שמים וארץ וכמבואר בברכות גה ואיך ממשיך הכתוב מלא אתם חכמת לב לעשות כל מלאכת חרש וכו' והביאור הוא השיב לו הגר"ח כי כשנדבו ישראל כסף וזהב לבניית המשכן ודאי כל אחד חפץ שמכספו יבנו את בית קדשי הקדשים שהוא המקודש ביותר אמנם הרי צריך גם ממון הרבה בכדי להכשיר את בניית מלאכת המשכן והיה בצלאל שיודע לצרף אותיות ברוח קדשו חושב מחשבות וידע לעשות בכסף ובזהב של כל אחד כפי נדבת לבו והאדם שכוונתו באמת לשם שמים להרבות כבודו ית' בנו מכספו מקום מקודש יותר אמנם זה האדם אשר נדב ולכבוד עצמו הוא דואג שמש כספו לדברים צדדיים שאינם קודש גופא וכן המשיך הגר"ח המרכבה ובגדי ההדר של המשולח אף הם צרכי הישיבה וצריך ממון אף לזה אמנם האדם אשר ביושר לבו תורם מהונו להישיבה הק' למען אשר יתקדש שמו יתברך בעסק ת"ח בתורתו הק' לזכותו נזקף האוכל שנקנה עבור צרכי בני הישיבה כדי שיהגו בתורה ואין לו לחשוש כלל
האם ידוע מקור ראשון ומוסמך לסיפור ופירוש זה המובא בכמה ספרים [קטע הנ"ל הוא מספר טעם ודעת להגר"מ שטרנבוך שליט"א]