פורום אוצר החכמה

והוא בפרקי דר"א פרק נ"ב מיום שנבראו שמים וארץ לא היה אדם חולה אלא אם היה בדרך או בשוק והיה עוטש ונשמתו יוצא מנחיריו עד שבא יעקב אבינו ובקש רחמים ואמר רבון כל העולמים אל תקח נפשי ממני עד שאצוה את בני ובנותי ונעתר לו לפיכך חייב אדם לומר בעטישתו חיים שנהפך המות הזה לאור שנאמר עטישותיו תהל אור.

יאיר כתב:ולכן יש מנהג לומר אחר שמתעטש "לישועתך קויתי ה'".

ביקוש האמת כתב:כל העניין מאוד מוקשה - הרי אף אם בעבר היו מתים ע"י עיטוש- פשוט דלא כל המתעטש כיום היה אמור למות - ולכך מה מקום יש לומר חיים וכו' וצע"ג.