פורום אוצר החכמה

נוטר הכרמים כתב:

נחומצ'ה כתב:הרב הנוטר. שים לב.
דייק במה שכתבתי. שים על מאזני ההגיון.
לי גם נדפק הסדר יום של חוה"מ.
בבוקר אומר מי יתן לי שיעורי הלכה.
ובערב עד מתי תנח ילדיך בביתך.

אך שוב פעם זה חשבונות 'שלי'.
אך כלפי שמיא, זה שאלפי בני ישראל, לא מחללים את קדושת חול המועד, הוא קל בעיניך?

[שאל זקניך ויאמרו לך, האם גם לפני רק עשרים שנה, כך היו נראים לילות חוה"מ?
איך העברנו יפה אז. היה גם היה שמחות בית השואבה, אך לא כל 'חניכי' או קהילה הרגישה,
שחייבים לעשות שמחת בית השואבה..

אפי' בפן הגשמי. נכון קשה, שאין מעברים בין הערים, וקשה לקיים מצוות כבוד אב בביקורי הנכדים
אך פעם ניסינו לחשוב על עודף ההוצאות שיש לכל הורה בגיל העמידה, להאכיל את כל צאצאיו.
הנה רק לפני חצי שנה, גילינו שאפשר לעשות 'סדר' לבד עם 3-4-5 ילדים כן ירבו, ולהורים היתה מעט רווחה].

אני יגיד לך את האמת,
כל ימי גדלתי בין החכמים ולא הורגלתי לחשבן רווחים והפסדים לרבש"ע,
הרי יש כאן כל מיני היבטים,
זה לא 'שוק' של מצוות ועבירות,
ומי אמר שמעבר ל'פרהסיא' ישנו ענין שאנשים יאלצו לא לחלל שבת?

אני הורגלתי וחונכתי על חשיבה כסדר, מהו המצב הטוב ביותר עבור עבודת ד' שלנו,
מה אני יכול לעשות כדי שלימוד התורה, התפילה, קיום המצוות שלי ושל זולתי, יהיו בשלימות יותר.
הענין של שמחת בית השואבה הוא עתיק יומין,
וכמו שחנות המכולת נהפכה לשכונת מזון,
כך גם אירועי הקודש פשטו ולבשו צורה,
ומה בכך,
יש בזה מעלות וחסרונות, תלוי איפה ובאיזה מתכונת,
ועל מה שמים את הדגש.
הבעיה היא שכאן בבני ברק אין אפילו זכר ל'זכר'...

גם ענין ההוצאות, לענ"ד, זה לא הסיפור,
כאשר מדובר על התארחויות נדירות, וגם לא בהכרח - יקרות.
לא כולם מגיעים לארוחת צהרים...

שתי השורות המודגשות מסתדרות לך?
ובכלל, אין ענין שהשני לא יוכל לחלל שבת? (סוכ"ס לא מדובר כאן על להכעיס׳ניקים)
צער השכינה לא איכפת? האחריות לכלל ישראל? הערבות?
אם הגשמיות של השני היא הרוחניות שלי - כ"ש שהרוחניות שלו היא הרוחניות שלי

רק לפני מספר ימים היינו ביום הכיפורים, יום מחילת עוונות. יום שניסינו פילננו וייחלנו שהקב"ה מוחל עוונותינו.
כל 'לא תעשה' זה פגם בכתר המלך. כל 'איסור לאו' פורם את אחד מחוטי תרי"ג המקשרות אותנו עם הבורא.
[להמחשה: תשאל כל אם בישראל, אם כתם דיו-שמן- וכדו' יורד בכביסה.. ].

נו, אז הראשון לחשבון עוונות, התחיל אך לפני יומיים, אני לא מתנגד שזה יהיו העבירות הראשונות שלי
שלראשונה בתשפ"א לא הלכתי לבית השואבה.

[בלי קשר ב'ועשה טוב', כבן ירושלים הסואנת, מעולם לא הרגשתי חול המועד אמיתי כמו השנה.
אין אוטובוסים עד לתוך הלילה, אין צעקות ממיני בחורים. אפשר לישן רגוע בסוכה. ולקום בזמן למנין הראשון...
אז אולי בבני ברק עיר 'התורה' והישיבות, יש הוראה מפרנסי העיר לסגור שערי ציון,
אך אתמול שמעתי, שב"ה השוטרים ה'ציונים' דאגו לשמחת בית השואבה ברחובות העיר
היה גם 'ניסוך המים' ו'רגמוהו כל העם' באתרוגיהם......
כאן בירושלים, בכל בית כנסת לא אמר אדם צר לי המקום. ובחוה"מ תמיד הבתי מדרשות ריקים יותר ללימוד
גם בישיבות בין הזמנים, בכל 'חניכי' ו'יוצאי' למיניהם. רק בשעות ה'שיעורים' הבית כנסת מתמלאים ולאו דוקא מצורבי דרבנן.].

זכור. בשו"ע נפסק 'אוכל שותה ישן ומטייל בסוכה'. זהו הכעין תדורו של החג.
מה זה 'מטייל'? כנראה זה על דרך הטיילים של סימן ר"מ. א"כ גם שמשתעממים בתוך הסוכה זה גם מצוה
וכבר ידוע מנהג יקירי דשופריא שלא היו יוצאים מהסוכה כל שבעת הימים.

מישהו עשה חשבון כמה אלפי קריאת שמע בזמנה כלל ישראל הרויח בזכות ביטול השמחות בית השואבה למיניהן?
[שחלקן מעדיפות באופן זדוני ביותר, להתחיל דוקא ב-12 בלילה].

צריך גם לקחת את העניין בפורפורציות.
כל עניני שמחת בית השואבה המתקיימות היום הם בסך הכל זכר לשמחת בית השואבה שהתקיימה במקדש.
אין זו הלכה בשולחן ערוך. המשנ"ב מביא בסוף הסימן שיש שנהגו להרבות בנרות ויש שנהגו לשורר.
זה לחלוטין לא מיסודות הדת, כפי שניסו כמה כותבים לצייר.

והיסוד ושורש העבודה, שהמשנ"ב מצטט חלק מדבריו, כותב שאפשר לחגוג אפילו ביחידות, כל משפחה בסוכתה, ומסיים: ויהי חלקי עימו.

אצלנו בשכונה עורכים השבוע חגיגה זו דרך המרפסות והבעלי מנגנים עומדים ברחבת הרחוב, באישור המשטרה המקומית. בארגון של כמה שכנים נחמדים.

כל הדיבורים לא יעזרו עד שנתייצב כולנו כאיש אחד ונעצור את המגיפה הזאת בדרך פשוטה: להישאר בבית. להתפלל במרפסות או באויר הפתוח. בכל מקרה הרי יש כעת סגר.
אחרי זה עוד נדוש בנושא גם עוד שנתיים. עם עוד הרבה נפטרים. לא חבל?
וכמובן: פשפוש המעשים, חזרה בתשובה, תורה תפילה וצדקה.

פלא יועץ, ערך סוכה:
"ויותר מהמה יש ויש מקום לשמח כאשר יתן אל לבו מה נעשה בשמים ממעל על ידו, אשרי ילוד אשה שזכה לכך להיות בונה בשמים עליותיו, מה אנוש כי תזכרנו תמשילהו במעשי ידיך כל שתה תחת רגליו. כזאת וכזאת החי יתן אל לבו ויתעורר ויאמר בפה אי אפשר שלא לשמח, ויתן את קולו לשורר ולזמר התפלות וההלל ושירות ותשבחות בקול רנה ותודה המון חוגג, וזכור יזכר כי בזמן שבית המקדש קים צדיקים וחסידים היו מרבים בשמחת בית השואבה, לא ראה שמחה מימיו. ועל ידי זה היו שואבים רוח הקדש, ובודאי כי גדול צער השמים על כי בחטאינו חרבה עירנו וכו'. וה' ממרום ישאג (ירמיהו כה ל) וכו'. זאת נחמת אבינו שבשמים ונחמתנו בעניינו, כי אבינו שבשמים אכתי חביבותה גבן ומדלג על ההרים, מקפץ על הגבעות, משגיח מן החלונות, מציץ מן החרכים לראות בשמחת בניו בבתי כנסיות, כמו שכתוב בזהר הקדוש (ח''ג קיד).

איש גבעות כתב:צריך גם לקחת את העניין בפורפורציות.
כל עניני שמחת בית השואבה המתקיימות היום הם בסך הכל זכר לשמחת בית השואבה שהתקיימה במקדש.
אין זו הלכה בשולחן ערוך. המשנ"ב מביא בסוף הסימן שיש שנהגו להרבות בנרות ויש שנהגו לשורר.
זה לחלוטין לא מיסודות הדת, כפי שניסו כמה כותבים לצייר.

יידישקייט זה לא נמדד רק בחיובים או בגדרי המצוה,
כפי שנכתב זה מעיין ומבוע של שמחה יהודית שאנו זקוקים לה כאויר לנשימה במשך חדשים ארוכים.
חוץ מזה, ברור שמדובר כאן במצוה דאורייתא עיקרית של 'ושמחת בחגך',
נער בגיל 12 כבר לא נהנה ממשאית השמחה וההשתוללות הכושית שעל גביה.

שומו שמים.
נגיף משתולל ומפיל חללים רבים.
ראינו את התוצאות ההרסניות של התפילות ההמוניות בראש השנה. אין ספק שרבים וטובים השיבו את נשמתם ליוצרם בשל התפילות ההמוניות הללו.
לפי אנשי המקצוע שמחות בית השואבה מסוכנות עוד יותר מהתפילות.
אז מילא אם היה מדובר על ביטול מצוות עשה היה אולי מקום לדון, אבל בשביל מנהג נאה??
בסופו של דבר אנשי הלכה אנחנו האמורים לשקול כובדם של דברים, ומה שניצב כאן הוא פיקוח נפש ממשי מול קיום מנהג נאה.
ובקשר למצוות השמחה. האמן לי ידידי, ישנם דרכים נוספות לשמוח ללא סיכון חיי אדם.

נוטר הכרמים כתב:יידישקייט זה לא נמדד רק בחיובים או בגדרי המצוה,

תורה חדשה? אל תטוש תורת אמך!

מכון חכמי ליטא כתב:

נוטר הכרמים כתב:יידישקייט זה לא נמדד רק בחיובים או בגדרי המצוה,

תורה חדשה? אל תטוש תורת אמך!

לאחר דבריך, ובצירוף דבריו של הרב "לעניין" לעיל, התעוררה אצלי שאלה: האם היה מעיז מישהו לבטל את ארועי ה"זכר לשמחת בית השואבה" בשנה שעברה, וכ"ש לפני חמש שנים?

ש. ספראי כתב:כל הדיבורים לא יעזרו עד שנתייצב כולנו כאיש אחד ונעצור את המגיפה הזאת בדרך פשוטה: להישאר בבית. להתפלל במרפסות או באויר הפתוח. בכל מקרה הרי יש כעת סגר.

סתם לשם העדכון, בירושלים ת"ו, אילולי שקראתי בעיתון שיש סגר במדינה [ושמחת החג במאה שערים מידי יום...], לא ידעתי מזה שיש בכלל סגר.

דרופתקי דאורייתא כתב:

ש. ספראי כתב:כל הדיבורים לא יעזרו עד שנתייצב כולנו כאיש אחד ונעצור את המגיפה הזאת בדרך פשוטה: להישאר בבית. להתפלל במרפסות או באויר הפתוח. בכל מקרה הרי יש כעת סגר.

סתם לשם העדכון, בירושלים ת"ו, אילולי שקראתי בעיתון שיש סגר במדינה [ושמחת החג במאה שערים מידי יום...], לא ידעתי מזה שיש בכלל סגר.

ובגלל שבירושלים אין סגר, בכל הארץ יש סגר.
חן חן לכם, מפיצי המחלה.

סגי נהור כתב:

דרופתקי דאורייתא כתב:

ש. ספראי כתב:כל הדיבורים לא יעזרו עד שנתייצב כולנו כאיש אחד ונעצור את המגיפה הזאת בדרך פשוטה: להישאר בבית. להתפלל במרפסות או באויר הפתוח. בכל מקרה הרי יש כעת סגר.

סתם לשם העדכון, בירושלים ת"ו, אילולי שקראתי בעיתון שיש סגר במדינה [ושמחת החג במאה שערים מידי יום...], לא ידעתי מזה שיש בכלל סגר.

ובגלל שבירושלים אין סגר, בכל הארץ יש סגר.
חן חן לכם, מפיצי המחלה.

פעמים אני תוהה אם הפורום הוא לבני תורה....??

יש הסוברים שבכלל מצות 'הוכח תוכיח' היא לנבוח 'שאבעס' כנגד כל מכונית הנוסעת בשבת.

ויש האומרים שאין בכך תועלת כלל, אלא צריך לנסות 'להיכנס לראש' של מחלל השבת ולשכנע אותו לשמור שבת דרך נקודת המבט שלו.

אף בעניננו, יש הסוברים משום מה שעל ידי הכרזה חוזרת ונשנית של המלה 'רוצחים' וכדומה מקיימים את מצות מחאה כנגד המזלזלים בחובת השמירה.

ולענ"ד לא כן הוא, אלא המחאה האמיתית היא כאשר מתאמצים 'להיכנס לראש' של אלו שסוברים אחרת ובאמת לשכנע אותם.

ונהרא נהרא ופשטיה. ובלבד שיכוון לבו לשמים.

עליך עיננו כתב:פעמים אני תוהה אם הפורום הוא לבני תורה....??

ושמא לבני תורא...

נוטר הכרמים כתב:יידישקייט זה לא נמדד רק בחיובים או בגדרי המצוה,
כפי שנכתב זה מעיין ומבוע של שמחה יהודית שאנו זקוקים לה כאויר לנשימה במשך חדשים ארוכים.
חוץ מזה, ברור שמדובר כאן במצוה דאורייתא עיקרית של 'ושמחת בחגך',

את גדרי המצוה של ושמחת בחגך אפשר לקיים כפי שמקיימים בכל פסח. מבחינה הלכתית ריבוי השמחה בסוכות ביחס לפסח הוא רק במקדש.
ולגבי ה"יידישקייט", מי שהייידשקייט שלו צריכה את האורגניסט של שמחת בית השואבה "כאויר לנשימה" צריך לחשב מסלול מחדש.

שש ושמח כתב:

נוטר הכרמים כתב:יידישקייט זה לא נמדד רק בחיובים או בגדרי המצוה,
כפי שנכתב זה מעיין ומבוע של שמחה יהודית שאנו זקוקים לה כאויר לנשימה במשך חדשים ארוכים.
חוץ מזה, ברור שמדובר כאן במצוה דאורייתא עיקרית של 'ושמחת בחגך',

את גדרי המצוה של ושמחת בחגך אפשר לקיים כפי שמקיימים בכל פסח. מבחינה הלכתית ריבוי השמחה בסוכות ביחס לפסח הוא רק במקדש.
ולגבי ה"יידישקייט", מי שהייידשקייט שלו צריכה את האורגניסט של שמחת בית השואבה "כאויר לנשימה" צריך לחשב מסלול מחדש.

עיין מה שהבאתי לעיל.

זה אינו קשור לדברי כלל.

דרומי כתב:יש הסוברים שבכלל מצות 'הוכח תוכיח' היא לנבוח 'שאבעס' כנגד כל מכונית הנוסעת בשבת.
ויש האומרים שאין בכך תועלת כלל, אלא צריך לנסות 'להיכנס לראש' של מחלל השבת ולשכנע אותו לשמור שבת דרך נקודת המבט שלו.

"מכונית הנוסעת בשבת" "צריך לשכנע אותו לשמור שבת"???

אולי אחינו החרדים לדבר ה' גם הם נכללים במצות ואהבת לרעך כמוך, וצריך להכנס גם לראש שלהם? ובודאי לא לכנות את זעקתם על חילול שבת, נביחה!

מצחיקה ההיתממות מצד כל מיני כותבים.

אפשר להגיד בפירוש 'ספק פיקוח נפש דוחה הכל, אפילו תפלה במנין, אפילו הושענות והלל, אפילו נעילה וכל נדרי'.

אבל מה פשר 'גלגול העיניים' וההתנערות ממנהג ישראל טוב המתקיים כבר שנים ובוודאי שכל המשתתף בו מקיים מצות עשה דאורייתא של 'ושמחת בחגך' (כלומר, אין חיוב לקיים אירוע זה, אבל בוודאי שמי שעושה אירוע זה מקיים מ"ע דאורייתא שכן הוא מוסיף בשמחה בחג).

ואין בדבריי שום הכרעה שאכן צריך לקיים את המנהג הזה בשנה זו (ואני אישית חושב שזו טעות קשה), אבל מותר בהחלט 'להבין' את אלו שקשה להם לוותר על זה, גם אם הם לגמרי לא צודקים.

[כדוגמא בעלמא, ראיתי בעיניי איך יהודי אחד זהיר ביותר בקורונה והסתעפותיה, כשבא לחתן את בתו תחי' לא היתה לו ברירה ונאלץ אפילו לספוג כמה לחיצות ידיים וחיבוקים... הווי אומר, כל אחד מבין שיש מצבים יוצאי דופן שבהם מתגמשים קצת למרות החשש, ומותר לגלות הבנה ואמפטיה למצבים כאלה].

קודם כל צריך להבין את המציאות לאשורה.
המציאות היא, שבגלל אלה שאינם משתפים פעולה עם המלחמה בהתפשטות הנגיף (מכל הציבורים והמגזרים), איננו מצליחים להכריע אותו, ומזה נגזר הסבל של מיליוני יהודים בתקופה זו. אנו שגזרנו על עצמנו הגבלות ואי נוחות כדי לסייע במאבק ועומדים בהן בגבורה מזה חצי שנה, ממשיכים לסבול רק בגלל אלה שמתעקשים לקדוח חור בספינה המשותפת.
עכשיו, אחרי שהעובדות ברורות, כל אחד מוזמן להתמודד עמן בדרכו.

הרב 'סגי נהור', יפה כתבת.

רק שיש שיקראו את דבריך ויתחזקו להסתגר עוד יותר.

ויש שיקראו את דבריך ויאמרו: נו, אז מה אתה רוצה ממני? הרי גם אני ישמור ויזהר לא יחול שינוי של ממש.

וע"ז נאמר צדיקים ילכון בם ופושעים יכשלו בם

ספר החינוך, מצוות שמחה ברגלים:
"משרשי המצוה. לפי שהאדם נכון על ענין שצריך טבעו לשמח לפרקים, כמו שהוא צריך אל המזון על כל פנים, ואל המנוחה ואל השנה, ורצה האל לזכותנו, אנחנו עמו וצאן מרעיתו, וצונו לעשות השמחה לשמו למען נזכה לפניו בכל מעשינו. והנה קבע לנו זמנים בשנה למועדים, לזכר בהם הנסים והטובות אשר גמלנו, ואז בעתים ההם צונו לכלכל החמר בדבר השמחה הצריכה אליו, וימצא לנו תרופה גדולה, בהיות שובע השמחות לשמו ולזכרו, כי המחשבה הזאת תהיה לנו גדר לבל נצא מדרך הישר יותר מדאי, ואשר עמו התבוננות מבלי החפץ בקטרוג ימצא טעם בדברי".

אור עולם כתב:פלא יועץ, ערך סוכה:
"ויותר מהמה יש ויש מקום לשמח כאשר יתן אל לבו מה נעשה בשמים ממעל על ידו, אשרי ילוד אשה שזכה לכך להיות בונה בשמים עליותיו, מה אנוש כי תזכרנו תמשילהו במעשי ידיך כל שתה תחת רגליו. כזאת וכזאת החי יתן אל לבו ויתעורר ויאמר בפה אי אפשר שלא לשמח, ויתן את קולו לשורר ולזמר התפלות וההלל ושירות ותשבחות בקול רנה ותודה המון חוגג, וזכור יזכר כי בזמן שבית המקדש קים צדיקים וחסידים היו מרבים בשמחת בית השואבה, לא ראה שמחה מימיו. ועל ידי זה היו שואבים רוח הקדש, ובודאי כי גדול צער השמים על כי בחטאינו חרבה עירנו וכו'. וה' ממרום ישאג (ירמיהו כה ל) וכו'. זאת נחמת אבינו שבשמים ונחמתנו בעניינו, כי אבינו שבשמים אכתי חביבותה גבן ומדלג על ההרים, מקפץ על הגבעות, משגיח מן החלונות, מציץ מן החרכים לראות בשמחת בניו בבתי כנסיות, כמו שכתוב בזהר הקדוש (ח''ג קיד).

כידוע, עושה מרן הגרח"ק בכל ערב בחוה"מ, זכר לשמחת בית השואבה בסוכתו הפרטית ולא בבית הכנסת. אומרים ט"ו שיר המעלות ושרים אחרי כל שיר המעלות שיר אחד, באוירה ליטאית חצי קודרת........

ש. ספראי כתב:

אור עולם כתב:פלא יועץ, ערך סוכה:
"ויותר מהמה יש ויש מקום לשמח כאשר יתן אל לבו מה נעשה בשמים ממעל על ידו, אשרי ילוד אשה שזכה לכך להיות בונה בשמים עליותיו, מה אנוש כי תזכרנו תמשילהו במעשי ידיך כל שתה תחת רגליו. כזאת וכזאת החי יתן אל לבו ויתעורר ויאמר בפה אי אפשר שלא לשמח, ויתן את קולו לשורר ולזמר התפלות וההלל ושירות ותשבחות בקול רנה ותודה המון חוגג, וזכור יזכר כי בזמן שבית המקדש קים צדיקים וחסידים היו מרבים בשמחת בית השואבה, לא ראה שמחה מימיו. ועל ידי זה היו שואבים רוח הקדש, ובודאי כי גדול צער השמים על כי בחטאינו חרבה עירנו וכו'. וה' ממרום ישאג (ירמיהו כה ל) וכו'. זאת נחמת אבינו שבשמים ונחמתנו בעניינו, כי אבינו שבשמים אכתי חביבותה גבן ומדלג על ההרים, מקפץ על הגבעות, משגיח מן החלונות, מציץ מן החרכים לראות בשמחת בניו בבתי כנסיות, כמו שכתוב בזהר הקדוש (ח''ג קיד).

כידוע, עושה מרן הגרח"ק בכל ערב בחוה"מ, זכר לשמחת בית השואבה בסוכתו הפרטית ולא בבית הכנסת. אומרים ט"ו שיר המעלות ושרים אחרי כל שיר המעלות שיר אחד, באוירה ליטאית חצי קודרת........

א. "באוירה ליטאית חצי קודרת", איך מקיימים בזה מצוות שמחה? ואולי כ"א צריך לשמוח יותר מהרגלו...
ב. מאי קמ"ל בסיפור זה?

שש ושמח כתב:ולגבי ה"יידישקייט", מי שהייידשקייט שלו צריכה את האורגניסט של שמחת בית השואבה "כאויר לנשימה" צריך לחשב מסלול מחדש. [/size]

לא את האורגניסט, אבל כן את השמחה העצומה בשירים והריקודים תוך דיבוק חברים כפי שמצוי ברוב המקומות.
וראה דברי החינוך שהבאתי.

שש ושמח כתב:את גדרי המצוה של ושמחת בחגך אפשר לקיים כפי שמקיימים בכל פסח. מבחינה הלכתית ריבוי השמחה בסוכות ביחס לפסח הוא רק במקדש.

ודברי הגר"א על קיום מצוות שמחה בכל רגע בחג הסוכות, נאמרו רק בביהמ"ק?

ורק להדגיש, שכל דברי, וכפי שהדגשתי באשכול אחר בנושאים דומים, הינם מבלי לעסוק בכלל בשאלות המעשיות, אלא רק לעורר על טעויות בתפיסה מהי נקודת הסוגיא.
שם נא' הדברים ביחס להפיכת שאלות בריאותיות לויכוחים דתיים, וכאן הדברים אמורים ביחס למחיקת כל ערכי הדת אל מול הוראות מרנן ורבנן אנשי משרד הבריאות שוודאי שדבריהם קודמים לתפילה בביהכנ"ס וללימוד בישיבות ולטבילה במקווה ולקניית ד' מינים ולשמחות בית השואבה ולחתונות יהודיות ולביקורי הורים וזקנים ולעוד מגוון ערכים שוליים...

דרומי כתב:מצחיקה ההיתממות מצד כל מיני כותבים.

אפשר להגיד בפירוש 'ספק פיקוח נפש דוחה הכל, אפילו תפלה במנין, אפילו הושענות והלל, אפילו נעילה וכל נדרי'.

אבל מה פשר 'גלגול העיניים' וההתנערות ממנהג ישראל טוב המתקיים כבר שנים ובוודאי שכל המשתתף בו מקיים מצות עשה דאורייתא של 'ושמחת בחגך' (כלומר, אין חיוב לקיים אירוע זה, אבל בוודאי שמי שעושה אירוע זה מקיים מ"ע דאורייתא שכן הוא מוסיף בשמחה בחג).

ואין בדבריי שום הכרעה שאכן צריך לקיים את המנהג הזה בשנה זו (ואני אישית חושב שזו טעות קשה), אבל מותר בהחלט 'להבין' את אלו שקשה להם לוותר על זה, גם אם הם לגמרי לא צודקים.

שום גלגול עיניים ושום היתממות. יש בעולם מושג שנקרא פרופורציה. ולכן אף שכו"ע מודו שמנהג זכר לשמחת בית השואבה הוא מנהג די טוב ויתכן שיש בקיומו ריבוי קיום מ"ע דושמחת בחגך [כשם שיש בריבוי אכילה בסוכה ובהרבה דברים שפחות מקפידים לקיים] מ"מ פשוט כביעתא בכותחא שהוא נדחה מפני חובת הזהירות שלא להזיק אחרים בנפשם, בבריאותם, ביכולתם ללמוד תורה ולהתפלל, וביכולתם להתפרנס.
לא תמיד צריך להכנס לראש של עוברי עבירה ו"להבין אותם". בהרבה מקרים יש אמת ברורה שכל בעל שכל אמור להבין ומי שלא מבין הוא או שוטה או רשע.

אור עולם כתב:

שש ושמח כתב:את גדרי המצוה של ושמחת בחגך אפשר לקיים כפי שמקיימים בכל פסח. מבחינה הלכתית ריבוי השמחה בסוכות ביחס לפסח הוא רק במקדש.

ודברי הגר"א על קיום מצוות שמחה בכל רגע בחג הסוכות, נאמרו רק בביהמ"ק?

קראת את מה שציטטת?

שש ושמח כתב:

דרומי כתב:מצחיקה ההיתממות מצד כל מיני כותבים.

אפשר להגיד בפירוש 'ספק פיקוח נפש דוחה הכל, אפילו תפלה במנין, אפילו הושענות והלל, אפילו נעילה וכל נדרי'.

אבל מה פשר 'גלגול העיניים' וההתנערות ממנהג ישראל טוב המתקיים כבר שנים ובוודאי שכל המשתתף בו מקיים מצות עשה דאורייתא של 'ושמחת בחגך' (כלומר, אין חיוב לקיים אירוע זה, אבל בוודאי שמי שעושה אירוע זה מקיים מ"ע דאורייתא שכן הוא מוסיף בשמחה בחג).

ואין בדבריי שום הכרעה שאכן צריך לקיים את המנהג הזה בשנה זו (ואני אישית חושב שזו טעות קשה), אבל מותר בהחלט 'להבין' את אלו שקשה להם לוותר על זה, גם אם הם לגמרי לא צודקים.

שום גלגול עיניים ושום היתממות. יש בעולם מושג שנקרא פרופורציה. ולכן אף שכו"ע מודו שמנהג זכר לשמחת בית השואבה הוא מנהג די טוב ויתכן שיש בקיומו ריבוי קיום מ"ע דושמחת בחגך [כשם שיש בריבוי אכילה בסוכה ובהרבה דברים שפחות מקפידים לקיים] מ"מ פשוט כביעתא בכותחא שהוא נדחה מפני חובת הזהירות שלא להזיק אחרים בנפשם, בבריאותם, ביכולתם ללמוד תורה ולהתפלל, וביכולתם להתפרנס.
לא תמיד צריך להכנס לראש של עוברי עבירה ו"להבין אותם". בהרבה מקרים יש אמת ברורה שכל בעל שכל אמור להבין ומי שלא מבין הוא או שוטה או רשע.

ברור לך שהתועלת של הסגר ביחס לשמירת נפשם של בנ"א מרובה על הנזק שלו, וזה בניגוד לדעת הרבה המומחים!

שש ושמח כתב:

אור עולם כתב:

שש ושמח כתב:את גדרי המצוה של ושמחת בחגך אפשר לקיים כפי שמקיימים בכל פסח. מבחינה הלכתית ריבוי השמחה בסוכות ביחס לפסח הוא רק במקדש.

ודברי הגר"א על קיום מצוות שמחה בכל רגע בחג הסוכות, נאמרו רק בביהמ"ק?

קראת את מה שציטטת?

כן.
יש לי כמה אופציות:
א. שלא קראת את דברי.
ב. שלדעתך הגר"א דיבר גם על פסח.
ג. שלדעתך הגר"א דיבר רק על סוכות אבל רק על ביהמ"ק.

אור עולם כתב:ברור לך שהתועלת של הסגר ביחס לשמירת נפשם של בנ"א מרובה על הנזק שלו, וזה בניגוד לדעת הרבה המומחים!

התועלת העיקרית של הסגר היא בזה שהוא מאפשר לסיים במהרה את הסגר אם שומרים עליו, ובזה הוא מועיל לשמירת הנפש והגוף גם יחד.
משום מה קשה לאנשים לתפוס את הנקודה הזאת, שאילו היינו נשמרים כראוי באייר-סיון-תמוז-אב, בתשרי החיים היו הרבה יותר קלים לכולנו.

אור עולם כתב:

שש ושמח כתב:

אור עולם כתב:

שש ושמח כתב:את גדרי המצוה של ושמחת בחגך אפשר לקיים כפי שמקיימים בכל פסח. מבחינה הלכתית ריבוי השמחה בסוכות ביחס לפסח הוא רק במקדש.

ודברי הגר"א על קיום מצוות שמחה בכל רגע בחג הסוכות, נאמרו רק בביהמ"ק?

קראת את מה שציטטת?

כן.
יש לי כמה אופציות:
א. שלא קראת את דברי.
ב. שלדעתך הגר"א דיבר גם על פסח.
ג. שלדעתך הגר"א דיבר רק על סוכות אבל רק על ביהמ"ק.

ד. שדברי הגר"א אינם "מבחינה הלכתית". [וכדמשמע במע"ר רל"ג].

אור עולם כתב:

שש ושמח כתב:

דרומי כתב:מצחיקה ההיתממות מצד כל מיני כותבים.

אפשר להגיד בפירוש 'ספק פיקוח נפש דוחה הכל, אפילו תפלה במנין, אפילו הושענות והלל, אפילו נעילה וכל נדרי'.

אבל מה פשר 'גלגול העיניים' וההתנערות ממנהג ישראל טוב המתקיים כבר שנים ובוודאי שכל המשתתף בו מקיים מצות עשה דאורייתא של 'ושמחת בחגך' (כלומר, אין חיוב לקיים אירוע זה, אבל בוודאי שמי שעושה אירוע זה מקיים מ"ע דאורייתא שכן הוא מוסיף בשמחה בחג).

ואין בדבריי שום הכרעה שאכן צריך לקיים את המנהג הזה בשנה זו (ואני אישית חושב שזו טעות קשה), אבל מותר בהחלט 'להבין' את אלו שקשה להם לוותר על זה, גם אם הם לגמרי לא צודקים.

שום גלגול עיניים ושום היתממות. יש בעולם מושג שנקרא פרופורציה. ולכן אף שכו"ע מודו שמנהג זכר לשמחת בית השואבה הוא מנהג די טוב ויתכן שיש בקיומו ריבוי קיום מ"ע דושמחת בחגך [כשם שיש בריבוי אכילה בסוכה ובהרבה דברים שפחות מקפידים לקיים] מ"מ פשוט כביעתא בכותחא שהוא נדחה מפני חובת הזהירות שלא להזיק אחרים בנפשם, בבריאותם, ביכולתם ללמוד תורה ולהתפלל, וביכולתם להתפרנס.
לא תמיד צריך להכנס לראש של עוברי עבירה ו"להבין אותם". בהרבה מקרים יש אמת ברורה שכל בעל שכל אמור להבין ומי שלא מבין הוא או שוטה או רשע.

ברור לך שהתועלת של הסגר ביחס לשמירת נפשם של בנ"א מרובה על הנזק שלו, וזה בניגוד לדעת הרבה המומחים!

מענין שבעלי הדיעה הזו משנים את דעתם לחלוטין כאשר הנגיף פוגע במשפחתם הקרובה.

סגי נהור כתב:

אור עולם כתב:ברור לך שהתועלת של הסגר ביחס לשמירת נפשם של בנ"א מרובה על הנזק שלו, וזה בניגוד לדעת הרבה המומחים!

התועלת העיקרית של הסגר היא בזה שהוא מאפשר לסיים במהרה את הסגר אם שומרים עליו, ובזה הוא מועיל לשמירת הנפש והגוף גם יחד.
משום מה קשה לאנשים לתפוס את הנקודה הזאת, שאילו היינו נשמרים כראוי באייר-סיון-תמוז-אב, בתשרי החיים היו הרבה יותר קלים לכולנו.

א. בתקופה שציינת - הציבור החרדי נשמר הרבה יותר! מכל ציבור אחר בישראל.
ב. מומחי בריאות הנפש ואנשי רשויות הרווחה חולקים עליך מכל וכל, וטוענים שנזקי הסגר מרובים על נזקי הקורונה.

שש ושמח כתב:

אור עולם כתב:

שש ושמח כתב:

אור עולם כתב:

שש ושמח כתב:את גדרי המצוה של ושמחת בחגך אפשר לקיים כפי שמקיימים בכל פסח. מבחינה הלכתית ריבוי השמחה בסוכות ביחס לפסח הוא רק במקדש.

ודברי הגר"א על קיום מצוות שמחה בכל רגע בחג הסוכות, נאמרו רק בביהמ"ק?

קראת את מה שציטטת?

כן.
יש לי כמה אופציות:
א. שלא קראת את דברי.
ב. שלדעתך הגר"א דיבר גם על פסח.
ג. שלדעתך הגר"א דיבר רק על סוכות אבל רק על ביהמ"ק.

ד. שדברי הגר"א אינם "מבחינה הלכתית". [וכדמשמע במע"ר רל"ג].

רבינו "שש ושמח", דברי מע"ר רל"ג הם על שמחת תורה, ולא נוגעים כלל לדברי הגר"א על מצוות "והיית אך שמח" שהיא לדבריו מצווה בכל רגע מימי חג הסוכות.

אש משמים כתב:

אור עולם כתב:

שש ושמח כתב:

דרומי כתב:מצחיקה ההיתממות מצד כל מיני כותבים.

אפשר להגיד בפירוש 'ספק פיקוח נפש דוחה הכל, אפילו תפלה במנין, אפילו הושענות והלל, אפילו נעילה וכל נדרי'.

אבל מה פשר 'גלגול העיניים' וההתנערות ממנהג ישראל טוב המתקיים כבר שנים ובוודאי שכל המשתתף בו מקיים מצות עשה דאורייתא של 'ושמחת בחגך' (כלומר, אין חיוב לקיים אירוע זה, אבל בוודאי שמי שעושה אירוע זה מקיים מ"ע דאורייתא שכן הוא מוסיף בשמחה בחג).

ואין בדבריי שום הכרעה שאכן צריך לקיים את המנהג הזה בשנה זו (ואני אישית חושב שזו טעות קשה), אבל מותר בהחלט 'להבין' את אלו שקשה להם לוותר על זה, גם אם הם לגמרי לא צודקים.

שום גלגול עיניים ושום היתממות. יש בעולם מושג שנקרא פרופורציה. ולכן אף שכו"ע מודו שמנהג זכר לשמחת בית השואבה הוא מנהג די טוב ויתכן שיש בקיומו ריבוי קיום מ"ע דושמחת בחגך [כשם שיש בריבוי אכילה בסוכה ובהרבה דברים שפחות מקפידים לקיים] מ"מ פשוט כביעתא בכותחא שהוא נדחה מפני חובת הזהירות שלא להזיק אחרים בנפשם, בבריאותם, ביכולתם ללמוד תורה ולהתפלל, וביכולתם להתפרנס.
לא תמיד צריך להכנס לראש של עוברי עבירה ו"להבין אותם". בהרבה מקרים יש אמת ברורה שכל בעל שכל אמור להבין ומי שלא מבין הוא או שוטה או רשע.

ברור לך שהתועלת של הסגר ביחס לשמירת נפשם של בנ"א מרובה על הנזק שלו, וזה בניגוד לדעת הרבה המומחים!

מענין שבעלי הדיעה הזו משנים את דעתם לחלוטין כאשר הנגיף פוגע במשפחתם הקרובה.

חטא ההכללה הוא כפול, גם בעצם ההכללה, וגם כשבאים לדון את הכלל ע"פ הפרט. ואפרש שיחתי.
איני יודע איזה "בעל דעה כזו" פגשת ששינה את דעתו כשדובר על בני משפחתו הקרובה, ואיני חושב שמקרה כזה או אחר מלמד על כל בעלי הדעה הזו.
בנוסף - מניין לכבודו שהם משנים את דעתם, אולי פשוט חלקי הרגש והצער גוברים על כל שיקול הגיוני אחר בשעה כזו?

אור עולם כתב:דברי מע"ר רל"ג הם על שמחת תורה, ולא נוגעים כלל לדברי הגר"א על מצוות "והיית אך שמח" שהיא לדבריו מצווה בכל רגע מימי חג הסוכות.

אני לא מכיר עוד מקור בד' הגר"א לעדיפות השמחה בסוכות על פני השמחה בפסח, אם יש לך אתה מוזמן להביא
וז"ל המע"ר שם

הגאון ז"ל היה שמח מאד בחג הסוכות וביותר בשמיני עצרת כי הוא יותר יום שמחה מכל ימי החג ע"פ הסוד

ומשמע שהיה שמח בסוכות יותר משאר יו"ט, ובשמ"ע יותר משאר ימות החג, אמנם כיון שהסיפא היא רק ע"פ הסוד יתכן מאד שגם הרישא כך.