פורום אוצר החכמה

דודי צח כתב:לצערי נכתבו גם דברי הבאי לעיל, הנגועים לכאורה ממחנות שוליות בקרב היראים, המנסים להטיף לנו כי היות ועיקר החתונה הוא שמחתם של החתן והכלה על הקמת ביתם בישראל, הרי כל התפאורה, הריקודים, האוכל, הרעש - מסביב, הוא רק משהו די מיותר. אפשר גם לעשות שמחה 'צמחונית' של החתן והכלה וכמה דודות וחסל.

בהשקפת התורה, כפי הגדוש הרבה בספרות חז"ל, הרי שמחת חתן וכלה בצורה המונית, בצורה של "נערים ממשתה נגינתם" בצורה של "בי הילולא" ששקדו חכמים על תקנת בנות ישראל להרבות סעודה לכבודם, ולהרבות לשמחם, לזרוק חיטים, ולעשות ריקודים והעלאה ע"ג כתפיים וכו' וכו' - משמע בבירור, כי אכן ההמולה והרעש השמח שמסביב, ואם תימצי לומר ה'תשומת לב' המרובה מסביב, היא היא הנותנת את הטון של שמחת חתונה יהודית. והיא הכרחית עד למאוד.
כי באמת כבר נתקשו רבים, מדוע באמת המצוה כ"כ גדולה לשמח חתן וכלה, שהפריזו בשכר העושים כן ובהפסדם של העוקפים זאת, וכי שבורי לב המה החתן והכלה עד שאנו הציבור חייבים לשמחם, הלא הם בעצמם הם לכאורה בשיא זמן שמחתם.
כמה תירוצים דרושיים נאמרו על השאלה הזאת, וכנראה שהכותבים דלעיל עדיין ראשם עטוף עם השאלה הזאת. אך המוכרח מכאן, כי איך שלא נפרש, אופי השמחה של החתן והכלה, היא דווקא כאשר חבריהם ורעיהם ובני משפחתם משתתפים 'פעילים' בשמחתם. כי כך טבע האדם שנקרא 'מדבר' שהוא יצור 'חברתי', כי אין לו שמחה אישית ופנימית גרידא עד שיחוג אותו עם הרבים, עם ההמון מסביב.

ולכן הכלות שרוצות שמחה הגונה, אינן תמהוניות כפי שהוצגו ברמיזה לעיל, אלא הן הן הכלות האמיתיות שעליהם הגדישו חכמינו ז"ל את סאת הדיבורים אודות גודל החיוב לשמחן, ולעבור עם הכלות בעיר, ולבטל תורה בשביל שמחתן. אין כאן דברים של מה בכך !!

אם כי ברור, כי כל עוד שהגזירה היתה להיות 100 איש, דהיינו 200 משני עברי האולם, נשים וגברים, יש מקום לשכנע את החתן והכלה, כי גם זה חתונה טובה תיקרא. אבל עתה שכבר לא מרשים אפילו לעשות את החופה "במקהלות" ובמעמד עשרה איש מישראל (עיין כתובות ז':), בוודאי יש מקום לדחות את החתונה על נקלה. וכל הסיבות החסידיות האחרות מתגמדות לעומת הסיבה הגדולה והנוראה הזאת, של 'שמחה בלי שמחה' [מה גם שבהבנת הסיבה החסידית-קבלית, יש להבין שאין המדובר בעת מלחמה או מגיפה אלא סתם בדחיית שמחה בלי סיבה רצינית].

דודי צח כתב:לצערי נכתבו גם דברי הבאי לעיל, הנגועים לכאורה ממחנות שוליות בקרב היראים, המנסים להטיף לנו כי היות ועיקר החתונה הוא שמחתם של החתן והכלה על הקמת ביתם בישראל, הרי כל התפאורה, הריקודים, האוכל, הרעש - מסביב, הוא רק משהו די מיותר. אפשר גם לעשות שמחה 'צמחונית' של החתן והכלה וכמה דודות וחסל.

בהשקפת התורה, כפי הגדוש הרבה בספרות חז"ל, הרי שמחת חתן וכלה בצורה המונית, בצורה של "נערים ממשתה נגינתם" בצורה של "בי הילולא" ששקדו חכמים על תקנת בנות ישראל להרבות סעודה לכבודם, ולהרבות לשמחם, לזרוק חיטים, ולעשות ריקודים והעלאה ע"ג כתפיים וכו' וכו' - משמע בבירור, כי אכן ההמולה והרעש השמח שמסביב, ואם תימצי לומר ה'תשומת לב' המרובה מסביב, היא היא הנותנת את הטון של שמחת חתונה יהודית. והיא הכרחית עד למאוד.
כי באמת כבר נתקשו רבים, מדוע באמת המצוה כ"כ גדולה לשמח חתן וכלה, שהפריזו בשכר העושים כן ובהפסדם של העוקפים זאת, וכי שבורי לב המה החתן והכלה עד שאנו הציבור חייבים לשמחם, הלא הם בעצמם הם לכאורה בשיא זמן שמחתם.
כמה תירוצים דרושיים נאמרו על השאלה הזאת, וכנראה שהכותבים דלעיל עדיין ראשם עטוף עם השאלה הזאת. אך המוכרח מכאן, כי איך שלא נפרש, אופי השמחה של החתן והכלה, היא דווקא כאשר חבריהם ורעיהם ובני משפחתם משתתפים 'פעילים' בשמחתם. כי כך טבע האדם שנקרא 'מדבר' שהוא יצור 'חברתי', כי אין לו שמחה אישית ופנימית גרידא עד שיחוג אותו עם הרבים, עם ההמון מסביב.

ולכן הכלות שרוצות שמחה הגונה, אינן תמהוניות כפי שהוצגו ברמיזה לעיל, אלא הן הן הכלות האמיתיות שעליהם הגדישו חכמינו ז"ל את סאת הדיבורים אודות גודל החיוב לשמחן, ולעבור עם הכלות בעיר, ולבטל תורה בשביל שמחתן. אין כאן דברים של מה בכך !!

אם כי ברור, כי כל עוד שהגזירה היתה להיות 100 איש, דהיינו 200 משני עברי האולם, נשים וגברים, יש מקום לשכנע את החתן והכלה, כי גם זה חתונה טובה תיקרא. אבל עתה שכבר לא מרשים אפילו לעשות את החופה "במקהלות" ובמעמד עשרה איש מישראל (עיין כתובות ז':), בוודאי יש מקום לדחות את החתונה על נקלה. וכל הסיבות החסידיות האחרות מתגמדות לעומת הסיבה הגדולה והנוראה הזאת, של 'שמחה בלי שמחה' [מה גם שבהבנת הסיבה החסידית-קבלית, יש להבין שאין המדובר בעת מלחמה או מגיפה אלא סתם בדחיית שמחה בלי סיבה רצינית].

הקיק כתב:אני לא מצליח להבין איך החתן יכול לדחות מצוה דאורייתא שהגיע זמנה בגלל כל מיני בעיות טכניות? יש לו אשה שמחכה לו, יש לו דירה, יש לו אפשרות לקדש, אבל החברים לא יגיעו לרקוד. זו סיבה לדחות מצוה חשובה דאורייתא שהגיע זמנה שעליה העולם עומד? כל התירוצים שיש היום לדחות את החתונה כמה שנים כבר לא קיימים כאן! נשגב מבינתי. הק' יואל

דודי צח כתב:לצערי נכתבו גם דברי הבאי לעיל, הנגועים לכאורה ממחנות שוליות בקרב היראים, המנסים להטיף לנו כי היות ועיקר החתונה הוא שמחתם של החתן והכלה על הקמת ביתם בישראל, הרי כל התפאורה, הריקודים, האוכל, הרעש - מסביב, הוא רק משהו די מיותר. אפשר גם לעשות שמחה 'צמחונית' של החתן והכלה וכמה דודות וחסל.

בהשקפת התורה, כפי הגדוש הרבה בספרות חז"ל, הרי שמחת חתן וכלה בצורה המונית, בצורה של "נערים ממשתה נגינתם" בצורה של "בי הילולא" ששקדו חכמים על תקנת בנות ישראל להרבות סעודה לכבודם, ולהרבות לשמחם, לזרוק חיטים, ולעשות ריקודים והעלאה ע"ג כתפיים וכו' וכו' - משמע בבירור, כי אכן ההמולה והרעש השמח שמסביב, ואם תימצי לומר ה'תשומת לב' המרובה מסביב, היא היא הנותנת את הטון של שמחת חתונה יהודית. והיא הכרחית עד למאוד.
כי באמת כבר נתקשו רבים, מדוע באמת המצוה כ"כ גדולה לשמח חתן וכלה, שהפריזו בשכר העושים כן ובהפסדם של העוקפים זאת, וכי שבורי לב המה החתן והכלה עד שאנו הציבור חייבים לשמחם, הלא הם בעצמם הם לכאורה בשיא זמן שמחתם.
כמה תירוצים דרושיים נאמרו על השאלה הזאת, וכנראה שהכותבים דלעיל עדיין ראשם עטוף עם השאלה הזאת. אך המוכרח מכאן, כי איך שלא נפרש, אופי השמחה של החתן והכלה, היא דווקא כאשר חבריהם ורעיהם ובני משפחתם משתתפים 'פעילים' בשמחתם. כי כך טבע האדם שנקרא 'מדבר' שהוא יצור 'חברתי', כי אין לו שמחה אישית ופנימית גרידא עד שיחוג אותו עם הרבים, עם ההמון מסביב.

ולכן הכלות שרוצות שמחה הגונה, אינן תמהוניות כפי שהוצגו ברמיזה לעיל, אלא הן הן הכלות האמיתיות שעליהם הגדישו חכמינו ז"ל את סאת הדיבורים אודות גודל החיוב לשמחן, ולעבור עם הכלות בעיר, ולבטל תורה בשביל שמחתן. אין כאן דברים של מה בכך !!

אם כי ברור, כי כל עוד שהגזירה היתה להיות 100 איש, דהיינו 200 משני עברי האולם, נשים וגברים, יש מקום לשכנע את החתן והכלה, כי גם זה חתונה טובה תיקרא. אבל עתה שכבר לא מרשים אפילו לעשות את החופה "במקהלות" ובמעמד עשרה איש מישראל (עיין כתובות ז':), בוודאי יש מקום לדחות את החתונה על נקלה. וכל הסיבות החסידיות האחרות מתגמדות לעומת הסיבה הגדולה והנוראה הזאת, של 'שמחה בלי שמחה' [מה גם שבהבנת הסיבה החסידית-קבלית, יש להבין שאין המדובר בעת מלחמה או מגיפה אלא סתם בדחיית שמחה בלי סיבה רצינית].

בברכה המשולשת כתב:ואה"נ, אם הכלה לא מסוגלת לעמוד בזה אז באמת אין ברירה אלא לדחות.

זאב ערבות כתב: . . ולמרבה הצער הרבה פעמים הכלה לא מסוגלת לעמוד בזה זה מפני לחץ חברתי שמה יאמרו.... ושהחתונה ח"ו לא תהיה שיחת העיר . .

בברכה המשולשת כתב:מדברי חז"ל (והראשונים) עולה ברורות שהיו כל מיני סוגי חתונות. והרי מזה שרב מנגיד על קידושין בשוק מוכח שגם זה היה קיים (וככה"נ לא מעט, שהרי אין מלקים מכת מרדות על דברים נדירים וכך גם משמע מההקשר) וכל מה שזה אסור זה כי זה מחזי כפריצות כי זה בשוק, אבל אם זה היה בצנעא שפיר דמי.
בוודאי שיש עניין גדול לשמח חתן וכלה, והמנהג היה שכל העיר באה (ואותם מהקרובים שהיה זה באפשרותם). אבל הרבה פעמים "כל העיר" זה לא הרבה יותר מעשרה.
ובני אשכנז ומזרח אירופה (וכמדומני שכך נהגו בירושלים עד לפני דורות ספורים) נהגו לערוך חתונה דווקא ביום ששי אחה"צ כדי לחסוך סעודה, וכל אחד היה מביא את האוכל שלו בעצמו.
ולדחות את החתונה (ולא בגלל עניין דחיית המועד שנקבע אלא עצם העיכוב) זו בעיה אם זה לא נעשה מסיבה מספקת. וכן, עריכת מסיבה מפוארת למאות מוזמנים היא לא סיבה מספקת.

סגי נהור כתב:בענין הקפידא שלא לדחות חתונה ראיתי מצוין לספר נעימת החיים ע' קפ-קפב.
אין לי גישה כעת לאוצר. אם יוכל מישהו להביא משם את הדברים תע"ב.

סגי נהור כתב:בענין הקפידא שלא לדחות חתונה ראיתי מצוין לספר נעימת החיים ע' קפ.
אין לי גישה כעת לאוצר. אם יוכל מישהו להביא משם את הדברים תע"ב.

נוטר הכרמים כתב:משונה בעיני להביא מחתונת הרב שטינמן או מכל מיני אירועים במרחק של שמונים שנה.

נוטר הכרמים כתב:מחכים לראות תגובות כ"כ מנוגדות מן הקצה אל הקצה.

משונה בעיני להביא מחתונת הרב שטינמן או מכל מיני אירועים במרחק של שמונים שנה.

המציאות היא שבמקרה הזה כמו הרבה נידונים הכל לפי המבייש והמתבייש, וכפי שנגעו בזה לעיל.

חויתי את הדבר על בשרי. הבר מצוה שלי אירעה באמצע מלחמת המפרץ. הורי הציעו לי לוותר על האירוע באולם כמקובל חמת הצב, ולערוך בבית במתכונת מצומצמת.
התנגדתי בכל תוקף. זכורני שאמרתי, אני לא הקרבן של המלחמה. ז"א מאחר שלרגל הנוהל אצל כל החברים שלי שעשו במתכונת מסוימת, וכך אצל אחי הגדול, היה קשה לי השינוי, וגם כך הרגשתי מקופח כשהשמחה נערכה בצהרים ונעדרו ממנה המון חגיגיות ושמחה.

למעשה אצל משפחתי בשנים האחרונות, כולל אצל בני הבכור שיחי', ערכנו שמחות בר מצוה במתכונת מצומצמת (תוך עריכת קידוש מכובד בבית כנסת בשבת העליה לתורה) מתוך הסכמה מלאה עם חתן הבר מצוה, וללא שום מרמור.
וללמדך, שהכל תלוי באוירה שמשדרים, ובנורמות הסביבתיות.

חתן וכלה שנוחתים למציאות כזאת של סעודת בועז, בקושי, זה מאוד לא קל, וראוי לישרא עמם בעול, דבר ראשון, ולהיכנס לתוך העולם של בחור בן עשרים פלוס ובת גילו ממוצעים. לא ערכיים ובוגרים מדי ולא ילדותיים מדי, ולהבין שאחרי הכל זה שינוי דרסטי ופתאומי.

נוטר הכרמים כתב:ר' זאב, הדעה שלך על היקף ואופי השמחות בדורינו לא קשור לנושא שלנו בכלל, ואין כאן מקומו.
זה כמו אלו שתפסו טרמפ נגד פאה נכרית בגלל הצניעות בסערת חשש עבודה זרה.

נוטר הכרמים כתב:
ר' יוספר,
אין דבר פסול בחתונה מצומצמת וצנועה, ואולי זה טוב. השאלה באיזה תנאים ובגלל מה. אם כך זה הלכתחילה בנסיבות הקיימות,
לחתן ולכלה אין הרבה קרובים וחברים וזו האוירה והמקובל, ניחא, אבל אם ישנם המון קרובים בדרגה ראשונה וחברים בקשר יומיומי
שנעדרים מהשמחה, והכל בשל הוראות שנוחתות בפתע פתאום, זה לא קל.

דרומי כתב:מדבר בענין דחיית חתונה בספר 'שולחן מנחם' ח"ו עמ' קמח ועמ' קנא, ויעויין בהערה ו' שם.

לענין כתב:אנצל במה זו להביע התרגשותי הרבה מכמה וכמה אנשים בעלי לב יהודי חם, שבשמחה רבה תרמו את בתיהם-וילותיהם על חצרותיהם לעריכת נישואין של חתן וכלה שאינם מכירים כלל!
מי כעמך ישראל.
מרגש מאד.
מזל טוב לכולם.

אהרון 37 כתב:בוודאי רצון חז"ל היה שלא ידחו חתונות, וכמו שרואים בגמ' [מו"ק ח' ב'], שזה אחד הטעמים שלא נושאים נשים במועד, אבל, מאחר ואין בכך איסור, אז הדבר תלוי בהרגשת החתן והכלה.

זה עתה יצאתי מהשטיבל של חסידי סקווירא ברחוב אור החיים בבני ברק.
התקיימה שם שמחת נישואין לבנו של הר"ר אליעזר כהן מעסקני החסידות.
(הנשים היו באולם הפרטי של ר' יעקב יהושע ענגלנדר).
מה אומר לכם, מי שלא ראה שמחה זו, לא ראה שמחה מימיו!
שמחת חתן יהודית אוטנתית, עשרות קרובים וידידים שמשתתפים ומשמחים מכל הלב, רקדנים סטאז'רים שלא מביישים ותיקים מאוד בתחום.
היה אורגניסט אחד עם זמר ששר בקול ערב, וכן כמה אברכים עם אקורדיון, מצלתיים מאולתרים ועוד על זה הדרך.
כובעים מכל הסוגים, ומגפיים אמיתיים...
רק עכשיו תוך כדי כתיבה אני שם לב שבעצם לא ראיתי בר כיבוד או משהו בסגנון, יתכן שהיה ופשוט לא שמתי לב.
גם הרבי האוהב ישראל ממחנובקא – בעלזא הגיע להשתתף עם פמליא מכובדת.
סוף דבר, לא היה נראה שהיה חסר כי הוא זה משמחת חתן וכלה, ואולי אפילו להיפך!
מי כעמך ישראל!!!

טברייני כתב:השתדלתי לקרוא את כל האמור באשכול זה, הרשו לי לכתוב את דעתי דעת הדיוט:

אף אחד מן הכותבים כאן לא חווה דילמה כזו במעגל האישי שלו (הוא עצמו, בנו או ביתו, ואפילו לא קירבה ראשונה) ומשכך הדיונים נראים קצת מתנשאים.

גביר כתב:

גביר כתב:פתרון שנמצא במשפחה - החתונה תיערך בעזהי"ת בשעטומ"צ בס"ט ובמז"ט בבית הורי הכלה, בהשתתפות הורי הזוג, אחיהם, ואחיותיהם בלבד, ובנוסף עליהם שני עדים כשרים. ללא גיסים גיסות אחיינים וכו'.

יהודי טבעי כתב:צריך למנוע צער וכאב הכלות והמחותנים, וזה על ידי הבטחה שעכשיו אמנם יתחתנו רק הלכתית עם מספר מצומצם של אנשים, אבל אחר כך יעשו אירוע כלולות גדול לאחר שיסתיים הסגר, וכפי ההלכה שכל סעודה שעושים בכל השנה הראשונה לכבוד הנישואין מברכים ברכת חתנים.
וכדי שהכלה תהיה משוכנעת ושמחה, צריך להנהיג נורמה כזאת בציבור, שזו תהיה שמחה שלימה כמו שהיה צריך להיות, אולם עם הזמנות צלם ופרחים ותלבושות, ריקודים וחברים, רק בלי חופה.
זה יהיה חלק מהפשרה עם בעלי האולמות, ונקודה חשובה שזה גם יימנע את הצורך של ידידים להגיע עכשיו לסכן ולהסתכן, מכיון שעוד נוכל לקיים את חובתנו החברתית. וכך נמנע הרבה כאב לב ודמעות כבושות לכל החיים. למרות שזה יעלה מעט כסף.