פורום אוצר החכמה

עובדיה חן כתב:יום הדין קרב ובא,והנה הרבה אומרים הקרונה הולך ללוות אותנו לפחות עוד חצי שנה. אבל רבותי! מה שהיה עד ראש השנה זה עניין אחד אבל בהמשך זה קשור לתפילות ולגזירות החדשות שיהיו בר"ה תשע"א!

נטיעות כתב:

עובדיה חן כתב:יום הדין קרב ובא,והנה הרבה אומרים הקרונה הולך ללוות אותנו לפחות עוד חצי שנה. אבל רבותי! מה שהיה עד ראש השנה זה עניין אחד אבל בהמשך זה קשור לתפילות ולגזירות החדשות שיהיו בר"ה תשע"א!

צ"ל תשפ"א
ויה"ר שיקויים בנו מ"אשפת" ירים וכו' אכי"ר.

נטיעות כתב:יה"ר שיקויים בנו מ"אשפת" ירים וכו' אכי"ר.

יוסף חיים אוהב ציון כתב:מה ראית פה?

יוסף חיים אוהב ציון כתב:איפה כתוב מילת שנה שם, הכל נבואות שקר, שגורם כפירה לאנשים, לשון מו"ר.

נטיעות כתב:

עובדיה חן כתב:יום הדין קרב ובא,והנה הרבה אומרים הקרונה הולך ללוות אותנו לפחות עוד חצי שנה. אבל רבותי! מה שהיה עד ראש השנה זה עניין אחד אבל בהמשך זה קשור לתפילות ולגזירות החדשות שיהיו בר"ה תשע"א!

צ"ל תשפ"א
ויה"ר שיקויים בנו מ"אשפת" ירים וכו' אכי"ר.

עושה חדשות כתב:

נטיעות כתב:יה"ר שיקויים בנו מ"אשפת" ירים וכו' אכי"ר.

חתם סופר.jpg

ישראליק כתב:

יוסף חיים אוהב ציון כתב:מה ראית פה?

שבשנת תשפ"א ירים השי"ת קרן לעמו, כן יהי רצון
קטע זו הינו ציטוט מספר חתם סופר, פרשת בחקותי, ד"ה והנה כתיב בשברי לכם מטה לחם ואפו עשר נשים

ישראליק כתב:

יוסף חיים אוהב ציון כתב:איפה כתוב מילת שנה שם, הכל נבואות שקר, שגורם כפירה לאנשים, לשון מו"ר.

לא נבואות, לסימנא טבא יש לחשוש

מהר שלל חש בז כתב:הרב משה שאול קליין

מהר שלל חש בז כתב:הרב משה שאול קליין

מהר שלל חש בז כתב:הרב משה שאול קליין

לענין כתב:

מהר שלל חש בז כתב:הרב משה שאול קליין

באמת דברים שיש להתבונן בהם כהוגן.
אך מעט דברים -יסודיים למדי- לא הוזכרו ולא נידונו במאמר.
רצוני לומר נראה על המאמר כי הוא עוסק בבחינת המיקרו ולא המאקרו.
אציין שתי דוגמאות.

א. אין שום נידון על עיקר החשש דפיקוח נפש דרבים - קריסת מערכת הבריאות - שזה הוא עיקר הנידון דהשתא.
לא שאני קובע מסמרות שזה פקו"נ. אינני יודע כלל לא את המציאות ולא את ההלכה. אלא שלכאורה על זה היה צריך לסוב ציר הנידון - ואילו לא הוזכר כלל.

ב.נידון במאמר ענין החמרה במצוות במקום חשש פקוח נפש, דגם להרמב"ם שרי בספק סכנה.
והוא פלא, שהרי עיקר הנידון האידנא הוא בדבר כלפי נפשות דאחריני, וכיצד סותם שרשאי להחמיר במקום ספק סכנה - ואינו מציין כלל שהנידון כאן הוא שראובן מחמיר לקיים מצוה בשעה שמכניס את שמעון לסכנה. אשר כידוע זהו עיקר הנידון האידנא.
[לא צריך להסביר שלילדי הכיתה זה לא סכנה, זה אכן פשוט וברור. צריך לדון האם מותר להמשיך לקיים לימודים כאשר ההסתברות שהם מדביקים איש את רעהו היא גבוהה ביותר, וההסתברות שכל ילד מבקר סבא או סבתא מבוגרים היא גם גבוהה ביותר, ואדרבה מומלצת - לדברי הגאון הכותב שליט"א].

כך שודאי המאמר כולו קילורין לעיניים וראוי לכל שבח ותהלה [וקטונתי כמובן], אך לענ"ד כל עוד ישנם נידונים עיקריים ביותר שלא הוזכרו כלל אף לא בדרך אגב - עדיין לא באנו לכלל שביעה.

מאור עינים כתב:עוד הערה בדברי הגרמ"ש בתו"ד הזכיר את הגמ' גבי בדיקת חמץ בגל, והרי אמרי' שם שלא יבדוק שמא ימצא מחט ואז לא יהא בכלל שלוחי מצוה, וממקום שבאת, איך אפשר להתיר לצורך מצוה בשעה שברור שלא כל הזמן לומדים ומתפללים וכו' [ובגמ' זה משום חששא וכאן זה ודאי] וצע"ט

לענין כתב:

מהר שלל חש בז כתב:הרב משה שאול קליין

באמת דברים שיש להתבונן בהם כהוגן.
אך מעט דברים -יסודיים למדי- לא הוזכרו ולא נידונו במאמר.
רצוני לומר נראה על המאמר כי הוא עוסק בבחינת המיקרו ולא המאקרו.
אציין שתי דוגמאות.

א. אין שום נידון על עיקר החשש דפיקוח נפש דרבים - קריסת מערכת הבריאות - שזה הוא עיקר הנידון דהשתא.
לא שאני קובע מסמרות שזה פקו"נ. אינני יודע כלל לא את המציאות ולא את ההלכה. אלא שלכאורה על זה היה צריך לסוב ציר הנידון - ואילו לא הוזכר כלל.

ב.נידון במאמר ענין החמרה במצוות במקום חשש פקוח נפש, דגם להרמב"ם שרי בספק סכנה.
והוא פלא, שהרי עיקר הנידון האידנא הוא בדבר כלפי נפשות דאחריני, וכיצד סותם שרשאי להחמיר במקום ספק סכנה - ואינו מציין כלל שהנידון כאן הוא שראובן מחמיר לקיים מצוה בשעה שמכניס את שמעון לסכנה. אשר כידוע זהו עיקר הנידון האידנא.
[לא צריך להסביר שלילדי הכיתה זה לא סכנה, זה אכן פשוט וברור. צריך לדון האם מותר להמשיך לקיים לימודים כאשר ההסתברות שהם מדביקים איש את רעהו היא גבוהה ביותר, וההסתברות שכל ילד מבקר סבא או סבתא מבוגרים היא גם גבוהה ביותר, ואדרבה מומלצת - לדברי הגאון הכותב שליט"א].

כך שודאי המאמר כולו קילורין לעיניים וראוי לכל שבח ותהלה [וקטונתי כמובן], אך לענ"ד כל עוד ישנם נידונים עיקריים ביותר שלא הוזכרו כלל אף לא בדרך אגב - עדיין לא באנו לכלל שביעה.

דרופתקי דאורייתא כתב:

לענין כתב:

מהר שלל חש בז כתב:הרב משה שאול קליין

באמת דברים שיש להתבונן בהם כהוגן.
אך מעט דברים -יסודיים למדי- לא הוזכרו ולא נידונו במאמר.
רצוני לומר נראה על המאמר כי הוא עוסק בבחינת המיקרו ולא המאקרו.
אציין שתי דוגמאות.

א. אין שום נידון על עיקר החשש דפיקוח נפש דרבים - קריסת מערכת הבריאות - שזה הוא עיקר הנידון דהשתא.
לא שאני קובע מסמרות שזה פקו"נ. אינני יודע כלל לא את המציאות ולא את ההלכה. אלא שלכאורה על זה היה צריך לסוב ציר הנידון - ואילו לא הוזכר כלל.

ב.נידון במאמר ענין החמרה במצוות במקום חשש פקוח נפש, דגם להרמב"ם שרי בספק סכנה.
והוא פלא, שהרי עיקר הנידון האידנא הוא בדבר כלפי נפשות דאחריני, וכיצד סותם שרשאי להחמיר במקום ספק סכנה - ואינו מציין כלל שהנידון כאן הוא שראובן מחמיר לקיים מצוה בשעה שמכניס את שמעון לסכנה. אשר כידוע זהו עיקר הנידון האידנא.
[לא צריך להסביר שלילדי הכיתה זה לא סכנה, זה אכן פשוט וברור. צריך לדון האם מותר להמשיך לקיים לימודים כאשר ההסתברות שהם מדביקים איש את רעהו היא גבוהה ביותר, וההסתברות שכל ילד מבקר סבא או סבתא מבוגרים היא גם גבוהה ביותר, ואדרבה מומלצת - לדברי הגאון הכותב שליט"א].

כך שודאי המאמר כולו קילורין לעיניים וראוי לכל שבח ותהלה [וקטונתי כמובן], אך לענ"ד כל עוד ישנם נידונים עיקריים ביותר שלא הוזכרו כלל אף לא בדרך אגב - עדיין לא באנו לכלל שביעה.

א. חשש זה הוא חשש רחוק מאד מאד מאד.
כל הבלאגן ששומעים מנהלים כאלה ואחרים שהם על סף קריסה - הכל בשביל לקבל עוד תקציבי עתק.
אם ה' לא ישמור עיר וכו', אבל ידוע שהמדינה הקימה ועזרה למדינות אחרות בזמני חירום להקים בתי חולים ענקיים בימים בודדים. כ"ש כאן שיכולים לאשפז רבים מהחולים הקלים בבתים וכדומה.

כך שרב שפוסק הלכה, לענ"ד לא אמור להיכנס לפינה של פולטיקה... זה באמת לא שיקול שעומד על הפרק.

אגב, מנפלאות הקורונה, שמעתי שזה הזרים ויזרים תקציבים גדולים לישיבות הק' שנפתחו, ויש בהם הדבקה וכו', והקצו מקומות לחולים בתוך מתחמי הישיבה, שהם מקבלים ממשרד הבריאות על כל בחור חולה תקציב שמקבלים המלוניות קורונה (שמעתי 400 דולר ללילה, איני יודע אם זה נכון, אבל זה הכיוון בערך).

ב. כמו שכבר נכתב, מי שנמצא בקבוצת סיכון מחובתו לשמור על עצמו, ומחובתינו אנו לשמור ממנו מרחק.
זה נושא כללי שלא קשור לעצם פתיחת מוסדות תורה וכדומה. זה חובה אישית של כל אחד ואחד.

וכבר כתבתי כאן בתחילת זמן קיץ דעתם של גדולי בעלי ההוראה בדור, שכך דעתם, כמו מרן הגר"מ שטרנבוך שליט"א [שאגב כנראה כעת נדבק בקורונה], והג"ר עזריאל אויערבאך שליט"א, והג"ר מרדכי גרוס שליט"א, והגרמ"מ קארפ שליט"א, ועוד רבים וטובים. [וכך דעת מרן הגר"ח שליט"א ועוד, אבל הזכרתי בעיקר בעלי הוראה והלכה].
בתחילה לא נשמעו ונתקבלו דבריהם, מפני היראה והפחד הטבעי, אבל סוף האמת לצאת לאור.
וח"ו אין בזה כדי להקל ראש בסכנה של הנגיף הזה לאוכלוסיות בסיכון וכדו', ועל כן חובת עטיית המסיכה בכל מקום שיש קירבה אליהם.

שש ושמח כתב:

מאור עינים כתב:עוד הערה בדברי הגרמ"ש בתו"ד הזכיר את הגמ' גבי בדיקת חמץ בגל, והרי אמרי' שם שלא יבדוק שמא ימצא מחט ואז לא יהא בכלל שלוחי מצוה, וממקום שבאת, איך אפשר להתיר לצורך מצוה בשעה שברור שלא כל הזמן לומדים ומתפללים וכו' [ובגמ' זה משום חששא וכאן זה ודאי] וצע"ט

מסתבר שמה שהתירו בגמ' משום שמא תאבד לו מחט הוא תקנה מיוחדת של חז"ל להקל בבדיקת חמץ, אבל בשאר אופנים האדם חייב לקיים המצוה ומוטל עליו לדאוג שלא להיות במצב המסוכן אלא בשעת המצוה.

דרומי כתב:אגב, הבנתי שהמאמר נכתב בעצם כטיוטה לא סופית, 'להלכה ולא למעשה'. כלומר, אין לראות בו 'פסק הלכה', ואם הבנתי נכון הרב קליין עצמו מחמיר ומקפיד על עטיית מסכה ברבים.

מהר שלל חש בז כתב:הרב משה שאול קליין

דרופתקי דאורייתא כתב:

לענין כתב:

מהר שלל חש בז כתב:הרב משה שאול קליין

באמת דברים שיש להתבונן בהם כהוגן.
אך מעט דברים -יסודיים למדי- לא הוזכרו ולא נידונו במאמר.
רצוני לומר נראה על המאמר כי הוא עוסק בבחינת המיקרו ולא המאקרו.
אציין שתי דוגמאות.

א. אין שום נידון על עיקר החשש דפיקוח נפש דרבים - קריסת מערכת הבריאות - שזה הוא עיקר הנידון דהשתא.
לא שאני קובע מסמרות שזה פקו"נ. אינני יודע כלל לא את המציאות ולא את ההלכה. אלא שלכאורה על זה היה צריך לסוב ציר הנידון - ואילו לא הוזכר כלל.

ב.נידון במאמר ענין החמרה במצוות במקום חשש פקוח נפש, דגם להרמב"ם שרי בספק סכנה.
והוא פלא, שהרי עיקר הנידון האידנא הוא בדבר כלפי נפשות דאחריני, וכיצד סותם שרשאי להחמיר במקום ספק סכנה - ואינו מציין כלל שהנידון כאן הוא שראובן מחמיר לקיים מצוה בשעה שמכניס את שמעון לסכנה. אשר כידוע זהו עיקר הנידון האידנא.
[לא צריך להסביר שלילדי הכיתה זה לא סכנה, זה אכן פשוט וברור. צריך לדון האם מותר להמשיך לקיים לימודים כאשר ההסתברות שהם מדביקים איש את רעהו היא גבוהה ביותר, וההסתברות שכל ילד מבקר סבא או סבתא מבוגרים היא גם גבוהה ביותר, ואדרבה מומלצת - לדברי הגאון הכותב שליט"א].

כך שודאי המאמר כולו קילורין לעיניים וראוי לכל שבח ותהלה [וקטונתי כמובן], אך לענ"ד כל עוד ישנם נידונים עיקריים ביותר שלא הוזכרו כלל אף לא בדרך אגב - עדיין לא באנו לכלל שביעה.

א. חשש זה הוא חשש רחוק מאד מאד מאד.
כל הבלאגן ששומעים מנהלים כאלה ואחרים שהם על סף קריסה - הכל בשביל לקבל עוד תקציבי עתק.
אם ה' לא ישמור עיר וכו', אבל ידוע שהמדינה הקימה ועזרה למדינות אחרות בזמני חירום להקים בתי חולים ענקיים בימים בודדים. כ"ש כאן שיכולים לאשפז רבים מהחולים הקלים בבתים וכדומה.

כך שרב שפוסק הלכה, לענ"ד לא אמור להיכנס לפינה של פולטיקה... זה באמת לא שיקול שעומד על הפרק.

אגב, מנפלאות הקורונה, שמעתי שזה הזרים ויזרים תקציבים גדולים לישיבות הק' שנפתחו, ויש בהם הדבקה וכו', והקצו מקומות לחולים בתוך מתחמי הישיבה, שהם מקבלים ממשרד הבריאות על כל בחור חולה תקציב שמקבלים המלוניות קורונה (שמעתי 400 דולר ללילה, איני יודע אם זה נכון, אבל זה הכיוון בערך).

ב. כמו שכבר נכתב, מי שנמצא בקבוצת סיכון מחובתו לשמור על עצמו, ומחובתינו אנו לשמור ממנו מרחק.
זה נושא כללי שלא קשור לעצם פתיחת מוסדות תורה וכדומה. זה חובה אישית של כל אחד ואחד.

וכבר כתבתי כאן בתחילת זמן קיץ דעתם של גדולי בעלי ההוראה בדור, שכך דעתם, כמו מרן הגר"מ שטרנבוך שליט"א [שאגב כנראה כעת נדבק בקורונה], והג"ר עזריאל אויערבאך שליט"א, והג"ר מרדכי גרוס שליט"א, והגרמ"מ קארפ שליט"א, ועוד רבים וטובים. [וכך דעת מרן הגר"ח שליט"א ועוד, אבל הזכרתי בעיקר בעלי הוראה והלכה].
בתחילה לא נשמעו ונתקבלו דבריהם, מפני היראה והפחד הטבעי, אבל סוף האמת לצאת לאור.
וח"ו אין בזה כדי להקל ראש בסכנה של הנגיף הזה לאוכלוסיות בסיכון וכדו', ועל כן חובת עטיית המסיכה בכל מקום שיש קירבה אליהם.

לענין כתב:אני חושב שתשובה זו של הגרמ"ש קליין שליט"א, שהוא בעל הוראה מפורסם, ובעל אחריות ציבורית, שמקיפה את ענין הקורונה ביסודיות רבה, יש בה בכדי לעורר על צורת הפסיקה של גאוני דורנו.
מרן החזון איש הקל בכמה וכמה עניינים חמורים בהלכות שביעית, משום ששקל בפלס ובמאזנים שקיום השמיטה כהלכתה בכל ארץ הקודש הוא תלוי ועומד בקולות אלו. בשנים שלאחר מכאן, הציבור [ציבור הת"ח כמובן] כבר לא מקבל את זה. המושבים תקועים עם אלפי טונות של פירות קדושים בקדושת שביעית, שצריכתם על ידי ציבור שומרי התורה הוא קרש ההצלה של החקלאים בשנת השביעית. אך כל יחיד ויחיד חושש ומחמיר לעצמו, שמא זה לא נעשה כדין, שמא יש כאן חשש של סחורה, שמא חשש שמור ונעבד וכו' וכו'. הציבור לא מסוגל להתרומם ולהסתכל במבט כללי, איזה חומרא שוה 'להקריב' כדי לקיים את עיקר השמיטה. דנים את הפרט ולא את הכלל.

אם אדם מסוגל להצטרף למנין של 19 מתפללים, למרות שהוא יודע שבכך הוא יכול להמיט על כולם קנסות של חמש מאות שקל [וכבר היו הרבה סיפורים כאלה, ראה בספרות השו"ת העדכנית של מחצית השנה האחרונה], זאת אומרת שהתפילה בציבור האישית שלו זה מה שמעניין אותו, והנזק הכלכלי שיספגו כולם - רחוק ממנו כמטחוי קשת.

נצייר לעצמנו אדמו"ר גדול, שמחזיק עיר פרטית, של מליוני תושבים, בהם עשרות אלפי קשישים וחלשים, והוא היה מגיע להתייעץ עם מורה הוראה כיצד לנהוג כעת בימי הקורונה. האם גם אז היתה ההוראה שזה רק ספק סכנה ומיעוט נפטרים וכו' וכו'? ובאמת בתשובות של רבנים מהזרם הדתי לאומי ניכר שהנידון שלהם הוא על הכלל, על הציבור, כיצד היא דרך ההנהגה הראויה בשעות אלו. וצריך להבין [כמובן לא לקנטר חלילה אלא באמת מתוך תמימות] למה כאשר אנחנו שואלים ודנים בענין, אנחנו יותר עוסקים בסביבה שלנו ופחות בתוצאה הכללית כיצד לנהוג עם סכנה מועטה שתוקפת מליוני אנשים.
עד היום לא ראו גדולי חכמנו צורך להתערב ולהורות בשאלות ציבוריות, מפני שבאמת הם לא מעניינות אף אחד. הממשלה עושה מה שבא לה, ואין טעם שמורי הוראה יכלו את זמנם בהלכות מדינה, כאשר לא יהיה בזה שום תועלת [מקסימום אותם רבנים הנשאלים על ידי חברי הכנסת, וכולי האי ואולי]. אך עתה, ישנה שאלה ציבורית שהיא נוגעת לחיי כל עם ישראל הדרים בארץ ישראל. חובת הזהירות [או אי חובת] הם נוגעים לחייהם של רבים [גם אם חלקם או אפילו רובם אינם שומרי תורה ומצוות]. האמנם שאלת קריסת הבתי חולים היא פוליטית בלבד? אמת שאין בידינו את כל הנתונים, וגם אם נרצה - הם לא יהיו בידינו. אך האומנם אין שאלה זו ראויה אפילו להתייחסות?

דרופתקי דאורייתא כתב:

מאור עינים כתב:כמובן שיש עוד כמה בעלי הוראה כמו הגרמ"ש קליין הגר"צ וובר הגרש"צ רוזנבלט הגר"ש רוזנברג [וכן דעת הגר"ש דויטש אבל הזכרתי בעיקר בעלי הוראה והלכה] ועוד הרבה הרבה שפסקו ככה לא מפחד טבעי אלא מפחד יושב תהילות ישראל, ועדיין לא "זכו" לראות ביציאת ה"אמת"

לא כתבתי ח"ו על אי מי ממורי הוראה שפסק הלכה מפני פחד טבעי (כמו שמשתמע מדבריך).
כתבתי שדעת גדולי בעלי ההוראה שבדור, שמניתי שמותם לעיל, לא נתקבלה בציבור בתחילה, מפני פחד טבעי.
למרות שברור שבכל נושא הלכתי אחר דעתם של אלו שמניתי מכרעת יותר משאר הרבנים הגדולים שהזכרת, מבלי לגרוע בכבודם חלילה.

בריה נמוכה כתב:רמ"ש קליין כותב במאמרו הנפלא הנוקט בדרך הממוצע
אך יש במחכ"ת יש ניכר שאינו בקיא בנתונים המדויקים
בסעיף ח
ומתו מזה כמו שמונה מאות איש,
ורובם מאלו שמתו כבר היו חולים שכל פגע יכול לערער בריאותם .
אך דעת רוב המומחים שרובם לא היו מתים כלל ורק הקורונה גרמה למיתתם
ובסעיף יח
ואין לזה
דמיון כלל למציאות של היום, דאנו רואים דאפילו אחד מאלף שנחלו
לא מת,
אך דעת רוב המומחים ששעור התמותה בישראל הוא אחד מחמש מאות נדבקים
וכ-0.5 מהמאומתים
וכגון בחסידות בעלז שיש בה ככששת אלפים איש ונפטרו בין עשרה לחמשה עשר אנשים
מלבד רבים שהגיעו לאי ספיקה נשימתית והצטרכו למכונות הנשמה ובכללם האדמו"ר מבעלז
ובסעיף כב והכל מפני הפחדים
מהנגיף, אמנם לא כן דרך התורה, כמ"ש החסד לאברהם שיש לטפל
בחולים כראוי, ואין לחוש לסכנת הדבקות, ובפרט בנידון שלנו
שהסכנה רחוקה.ע"כ
אך דעת המומחים שסכנה גדולה אם ידבק רופא או אחות ושוב ידביק אחרים בבית החולים
ודבריו בזה תמוהים עד למאוד
ובסעיף כה והנה בין כך ובין כך במציאות קשה לומר שרואים
חילוק בנדבקים במחלה בין החוגים הלובשים מסכה לבין החוגים
שאינם לובשים.ע"כ
ודבריו נגד מחקרים רבים שנעשו
וכן אינו מזכיר את הנקודה שנגרם סגר והגבלות קשות עקב זלזול בהוראות
וזה כולל משבר כלכלי קשה למדינה

ובפרט קריסת בתי החולים כמו שהוזכר כאן מקודם מתעלם לחלוטין