פורום אוצר החכמה

שמש כתב:תשובה פשוטה: חשש פיקו''נ דוחה חשש ביטול תורה, ואינו דוחה פיקו''נ אחר (כמובן בהכללה, וגם בזה יש מקום לחלק אבל כדי לסגור את פינת הדמגוגיה הזולה להערב זה מספיק).

תם מה הוא אומר כתב:

תם מה הוא אומר כתב:שאלה:
רב שמוסר שיעור לתלמידים צעירי הצאן,
הוא עובד בישיבה שבה ההוראה להמשיך כרגיל, עם הקפדה על כללים שונים,
אם הוא לא יגיע למסור שיעור, בודאי שיהיה עי"ז ביטול תורה לתלמידים,
מצד שני חושש לעצמו, או חלילה להדביק אחרים,
הכיצד עליו לנהוג?

אשאל זאת אחרת קצת:
קצין בכיר בצה"ל, באחת מהיחידות המובחרות והסודיות, מתחתיו עשרות חיילים שהוא מפעיל אותם, עבודתו היא הצלת נפשות פשוטו כמשמעו.
כעת הוא חושש לעורו, אם ימשיך לבוא לעבודתו בצה"ל, הוא עלול להדבק.
הוא פנה בשאלה לכבוד הרבנים - שהיו ראשונים להורות על סגירת הישיבות, הכוללים, בתי מדרשות ובתי כנסיות, ושלא לדבר על מקוואות - כדת מה מוטל עליו לעשות.

מה התשובה שישיבו לו?

ומה החילוק מהשאלה הראשונה ששאלתי?

אחרון התלמידים כתב:

אחרון התלמידים כתב:בס"ד
מקוה אני שהמערכת תמחק את הדו-שיח המחריד.
צר לנו מאוד על דברי האיוולת שנוגע בדיני נפשות שכתב הרב ספראי (שתמיד אנו נהנים מדבריו וחידושיו).
חידושים נחמדים ורעיונות פרשת שבוע אינם אמורים לא להישמע ואפילו לא להיחשב בדיני נפשות כשמגיפה משתוללת.
ואקרא לשאר המגיבים לא להיכנס כלל לדין ודברים שנדע את משמעותן כשחללים יפלו מסביבנו ר"ל.

ולרב הכותב אקרא לחזור בתשובה במהרה.

ש. ספראי כתב:רשו לי, יקירי, אם אפשר לסכם את הדיון המרתק מבחינתי.
קורי הדורות יתייחסו למה שהיה כאן השבוע בישיבות ובכוללים, כדיון של שבוע אחד בלבד.
מכאן ואילך, זהו 'הילכתא למשיחא'.

הישיבות נסגרו, הבחורים שבו הביתה, משרד הבריאות איים בקנסות ומאסרים והחל מהצהרים כמעט כולם שבו לבתיהם.

בס"ד
מה קרה? מה השתנה? לפתע צריך לסגור הכל? אולי בגלל הקנסות?
אותה טענה על תורה ומגנא ומצלא - שנאמרה על נושא אחר לגמרי. וכן הטענה על לימוד תורה בזמן השמד - שכמובן זה מאוד רלוונטי להלכה ולמעשה- פתאום השתנה? אלי התברר שייתכן שהדביקו כמה וכמה, ולא יתאפשר לדעת לעולם מי הדביק מי, ומי מת בגלל מי?

בנוגע לסיפור זה
http://forum.otzar.org/viewtopic.php?t=5586

והנה אביא בפניכם סיפר ששמעתי מפי זקנים כד הוינא טליא.
באותו יום הכיפורים הנורא שהחסיד שבישראל ר' ישראל מסלנט ע"ה, עלה ואכל והתיר אכילה לעיני הרבים. ארע מעשה המחריד לבבות שלא פורסם ברבים, בודאי מחמת הקיטרוג.
וכדי לבאר את אותו מעשה נורא, סיפרו הזקנים את סדר יום הכיפורים בעיר התורה וילנא:
את תפילת שחרית החלו מוקדם מכל יום, והקפידו שהש"ץ יקצר את התפילות והפיוטים, וסיימו את תפילת מוסף סמוך לחצות היום. תוך כדי דיבור מסיום התפילה, החל הקהל מיד בלימוד בעומקה של תורה, בהתמדה וללא הפסקה עד תפילת המנחה. והקפידו לאחר את תפילת המנחה ולקצרה, כדי שישאר זמן ברווח ללימוד ביום הקדוש.
ועתה לגופא דעובדא.
לאחר משעה הנורא של אכילת הרב בעצם היום הקדוש. הלכו הקהל לאכול כל אחד במקומו זה בביתו וזה בחדרו, ניגש אל הרב אחד הצורבים בלחישה על אוזנו, ואמר: להוי ידוע לרב שמשום שהרב התיר לאכול רבים מהלומדים יתבטלו היום מלימודם שרגילים בו ביום הקדוש!

שמע זאת הרב, ונרתע מיד ממקומו, וזעק זעקה גדולה ומרה: זאת לא התרתי חס ושלום! וציוה לגבאי להקהיל תכף ומיד את כל הלומדים באזהרה חמורה שלא יהינו לאכול חס ושלום!
ולאחר ששב הקהל למקומם ונפלאו מאוד מה זה זה ועל מה זה, התגבר הרב ועמד שוב מול ארון הקודש ונתן קלו כארי בגודל מעלת לימוד התורה בזמן סכנה, והביא את המעשה הידוע ממפוס, עד שאמר בזה הלשון: חוזרני בי מההיתר! חוזרני בי מהאכילה! שמענו שפיקוח נפש דוחה יום הכיפורים אבל לימוד תורה? חלילה!
וראו הלומדים את גודל השעה וההתעוררות, ומיד פתחו כולם מנער ועד זקן הבריאים והחולים בלימוד התורה שבהתמדה עצומה, ולא אכלו ולא שתו כל אותו היום. וסיפרו זקני וילנא שבתפילת הנעילה של אותו היום הרגישו ממש ששערי שמים נפתחו מגדול חרדת הקודש!

ומה נהדר המראה על גודל אהבת תורה שראו בעצם היום הקדוש בעיר וילנא, שזכו הלומדים על פי הוראת ר' ישראל למסור נפש ממש על לימוד התורה, ואמרו זה לזה שלא ידעו שתזדמן להם זכות גדולה כבימי השמד, שמסרו נפשם כפשוטו על לימוד התורה (ובסוף היום ראו באמת שכמה חולים נפטרו לא עלינו).

והוסיפו זקני וילנא וסיפרו שבחג הסוכות לאחר אותו יום הכיפורים הנורא, ראו תלמידי ר' ישראל על פניו של רבם שמחת-חג שלא מעלמא הדין, וכששאלוהו לשמחה מה זו עושה, חזר שוב על כך שזכינו קהילת קודש וילנא למסור נפש כל לימוד התורה.
וכאמור מעצת המקטרג המשך המעשה נעלם מעיני הקהל, כי יש בזה מוסר השכל לדורות!

נוטר הכרמים כתב:לא מובנת לי הפניקה של סגירת בתי כנסיות בצורה גורפת, ואינני חושב שזו דעתם של כלל הרבנים.
ועוד נקודה למחשבה, למה הרבה אנשים שקרירים לכל נגיף רוחני, וצמודים לאייפון פרוץ, נעשו הכי מחמירים וצווחנים בענין.

דרופתקי דאורייתא כתב:

ש. ספראי כתב:חפרתי קצת יותר לעומק, בלי לפרט איפה ואיך.
אלו הפרטים:
מרן הגר"ח נשאל הלוך וחזור מה לעשות עם המשטרה והאכיפה והקנסות
והשיב: לא להילחם עם המשטרה. זה לא מלחמת שמד. הם סוגרים כי הם חושבים שזה חשוב בגלל הבריאות, אז מי שמורים לו לסגור מהמשטרה- שיסגור ושילמדו איפה שאפשר.

כנראה סבר שא"א לפרסם הוראה כזאת ברבים. אלא שהמבין יבין וייעשה כחכמתו.

ילמדוני רבותי מה איכפת לן אם הם סוגרים בגלל שחושבים שזה לצורך בריאות, או לא, למעשה זה נגד התורה!
אם היו מחייבים לעבור עבירה אחרת בגלל שחושבים שזה לצורך בריאות, יש השומע להם?

ולגבי הקנסות, לא נראה לי שזה באמת שיקול שעל פיו יחליטו אם לקיים ת"ת דתשב"ר וישיבות.

לעולם יהיה אדם כתב:

תם מה הוא אומר כתב:

תם מה הוא אומר כתב:שאלה:
רב שמוסר שיעור לתלמידים צעירי הצאן,
הוא עובד בישיבה שבה ההוראה להמשיך כרגיל, עם הקפדה על כללים שונים,
אם הוא לא יגיע למסור שיעור, בודאי שיהיה עי"ז ביטול תורה לתלמידים,
מצד שני חושש לעצמו, או חלילה להדביק אחרים,
הכיצד עליו לנהוג?

אשאל זאת אחרת קצת:
קצין בכיר בצה"ל, באחת מהיחידות המובחרות והסודיות, מתחתיו עשרות חיילים שהוא מפעיל אותם, עבודתו היא הצלת נפשות פשוטו כמשמעו.
כעת הוא חושש לעורו, אם ימשיך לבוא לעבודתו בצה"ל, הוא עלול להדבק.
הוא פנה בשאלה לכבוד הרבנים - שהיו ראשונים להורות על סגירת הישיבות, הכוללים, בתי מדרשות ובתי כנסיות, ושלא לדבר על מקוואות - כדת מה מוטל עליו לעשות.

מה התשובה שישיבו לו?

ומה החילוק מהשאלה הראשונה ששאלתי?

יש שני חילוקים בין שתי השאלות.
החילוק הראשון הוא טכני:
אפשר ללמוד תורה בבית.

החילוק השני עקרוני:
מטרת הצבא היא להגן על עצמנו לפי דרכי הטבע, לפי דרכי הטבע הסכנה בהפסקת פעילות הצבא גדולה מן הסכנה שבהידבקות.
לעומת זאת מטרת לימוד התורה הוא עשיית רצון ה', במצב בו אנו נתונים היום רצון ה' הוא סגירת הישיבות.

ש. ספראי כתב:אני בטוח שאקבל תגובות שוצפות, אבל מה אכפת לי.... אני בבית, לא יוכלו לזרוק עלי אבנים...

רבי אהרן מבעלזא הורה לא לברך 'הגומל' על טיסות במטוס, כדי שלא ייחשב למקום סכנה. ראו בהרחבה בהסכמת הפני מנחם לספר על ברית בסוג של כרות שפכה של ר' אברהם הכהן, דברים מאד יפים עם ציטוטים, שבכח הוראות חכמי הדור לשנות את המציאות.


המצב הרי לא באמת ברור. העולם, כולל כל המלומדים, לא באמת מבינים במחלה הזאת. יש מדינות שסבורות שכדאי דווקא להסתובב כדי להתחסן חיסון טבעי (כך שמעתי. לא בדקתי), יש הוראות סותרות ולא ממש חדות. מנסים בידוד. בסדר. זה הצליח בכמה מקומות. אולי לא. הרפואה לא באמת יודעת. הכל פה סוג נעלם של יד ה'.

מגיע הגרח"ק וקובע: יהיה בסדר. זאת לא מגיפה. תמשיכו ללמוד בישיבות כרגיל.

זה האיש שאמר שבבני ברק לא ייפלו טילים. מרן האבי עזרי לא הסכים לזה וחשש, וההמשך ידוע, לא נפלו טילים.
הוא לוקח אחריות, אבל אנחנו הפסדנו.
היה יהודי, שאין ויכוח על שגב קדושתו ורוממתו המאד מיוחדת וכוחו הגדול בשמי שמים, שלקח אחריות. אבל לא שמענו לו במדויק. (כן, לא כולל ההוראה שלא להתעמת עם המשטרה, כנ"ל. בסדר, אבל הרעיון העקרוני שצריך ללמוד כרגיל, אם אפשרי, בהיכלי התורה. הוראה שכולם כולם התווכחו איתה וזעמו עליה או לפחות, לא הסכימו איתה).

ואז, עוד שבועיים, כשאולי הכל יתמוטט כאן, יגידו: אמרנו לכם...למה לא התפזרתם מיד מהישיבות והכוללים????????

ואולי אדרבה, להיפך, אם היינו ממשיכים בשטייגען גדול בהיכלי התורה, מצייתים כמו "ערומים בדעת ומשימים עצמם כבהמה", כמו חסידים, הכל היה אחרת, בלי נפגעים, בלי מתים, בלי מאות ואלפי מכונות הנשמה.

ירחם המרחם.

ש. ספראי כתב:אני בטוח שאקבל תגובות שוצפות, אבל מה אכפת לי.... אני בבית, לא יוכלו לזרוק עלי אבנים...

רבי אהרן מבעלזא הורה לא לברך 'הגומל' על טיסות במטוס, כדי שלא ייחשב למקום סכנה. ראו בהרחבה בהסכמת הפני מנחם לספר על ברית בסוג של כרות שפכה של ר' אברהם הכהן, דברים מאד יפים עם ציטוטים, שבכח הוראות חכמי הדור לשנות את המציאות.
---
ואולי אדרבה, להיפך, אם היינו ממשיכים בשטייגען גדול בהיכלי התורה, מצייתים כמו "ערומים בדעת ומשימים עצמם כבהמה", כמו חסידים, הכל היה אחרת, בלי נפגעים, בלי מתים, בלי מאות ואלפי מכונות הנשמה.

ירחם המרחם.

תם מה הוא אומר כתב:

תם מה הוא אומר כתב:שאלה:
רב שמוסר שיעור לתלמידים צעירי הצאן,
הוא עובד בישיבה שבה ההוראה להמשיך כרגיל, עם הקפדה על כללים שונים,
אם הוא לא יגיע למסור שיעור, בודאי שיהיה עי"ז ביטול תורה לתלמידים,
מצד שני חושש לעצמו, או חלילה להדביק אחרים,
הכיצד עליו לנהוג?

אשאל זאת אחרת קצת:
קצין בכיר בצה"ל, באחת מהיחידות המובחרות והסודיות, מתחתיו עשרות חיילים שהוא מפעיל אותם, עבודתו היא הצלת נפשות פשוטו כמשמעו.
כעת הוא חושש לעורו, אם ימשיך לבוא לעבודתו בצה"ל, הוא עלול להדבק.
הוא פנה בשאלה לכבוד הרבנים - שהיו ראשונים להורות על סגירת הישיבות, הכוללים, בתי מדרשות ובתי כנסיות, ושלא לדבר על מקוואות - כדת מה מוטל עליו לעשות.

מה התשובה שישיבו לו?

ומה החילוק מהשאלה הראשונה ששאלתי?