פורום אוצר החכמה

שוחח עמי כעת חבר שקבע חתונתו בשבוע הבא. בשבוע שעבר כבר תכננו היטב להתקהל ולהינשא בשני אולמות שונים, גברים ונשים מאה בכל אולם, אולם כעת נתבשרנו על הנחיות משרד הבריאות שלא להתקהל גם עשרה אנשים במקום סגור אחד. במקביל נאסרה פתיחת כל בתי העינוגים, לרבות בתי קפה, תיאטראות וכמובן אולמות אירועים.

ראשית אשאל בדבר מסורת ומנהג ישראל ביחס לדחיית חתונה, האם ישנם מקורות בדבר זה. בהקשר זה אזכיר כי הוראות שהוציאו כמה מורים, שלא לדחות חתונה, היו בשבוע שעבר, כשניתן היה לקיים שמחת חתן וכלה כאמור עם מאה איש לפחות.

שנית, אשמח לשמוע עצות טובות מאת חו"ר הפורום.

בשורות טובות.

לכאורה אפשר במקום פתוח?

לפי ההנחיות גם במרחב פתוח אסורה ההתקהלות

חלמישצור כתב:ראשית אשאל בדבר מסורת ומנהג ישראל ביחס לדחיית חתונה, האם ישנם מקורות בדבר זה.

יש מקורות ע"פ חסידות שלא לאחר החתונה מהמועד שנקבע. אינני יודע אם יש מקור משמעותי.
כמדומני שהובא באחד מהכרכים של הספר "פרדס אליעזר".

הוספה:
הצדיק רבי שלמה עמוד קיד אות יז.

הוספה ב':
וראה עוד בספר באר שמחה עמוד שלה. ודוק.

אם שומרים מרחק של מטר וחצי לכאורה אפשר,

( פעמים רבות בחופה יש כשלשה מנינים בגברים,
בפרט אם לא מחשיבים את כל מי שעומד ליד ולא יכול לשמוע את הברכות)

וכך בשעת ברכת המזון בחופה.

דרופתקי דאורייתא כתב:

חלמישצור כתב:ראשית אשאל בדבר מסורת ומנהג ישראל ביחס לדחיית חתונה, האם ישנם מקורות בדבר זה.

יש מקורות ע"פ חסידות שלא לאחר החתונה מהמועד שנקבע. אינני יודע אם יש מקור משמעותי. כמדומני שהובא באחד מהכרכים של הספר "פרדס אליעזר".

תודה על ההפנייה. כמדומני כוונתך לכרך ב, עמ' קעא-קעח (מצורף).

כמדומה ששיקול של דחייה לצורך קיום השמחה כנהוג, עם בני המשפחה והידידים, לא נידון שם, מלבד בתשובת המנח"י.

יעיין אוצר נישואין פ׳ ה׳ יג-ד בהערות (ע׳ נב), ובס׳ וישישו בשמחה פ׳ ג׳ הע׳ ב

לפי ההנחיות, במרחב הפרטי מותרת התכנסות, גם מעל עשרה אנשים.

ראש הישיבה הגר״ג אדלשטיין פסק כעת לזוג שמתחתן מחר והאולם ביטל את האירוע - ״לקיים מחר את החתונה במתכונת מצומצמת״.
הגר"ש בעדני חבר מועצת חכמי התורה הורה לחתן שהיה אמור להתחתן מחר לדחות את החתונה למועד אחר.

האם מדובר על מחלוקת ביניהם? לא בהכרח.
תסריט אפשרי:
זוג אחד הגיע לרב, הרב הבין שברצונם לקיים את החתונה בכל מחיר למרות מיעוט המשתתפים, ולכן הורה להם שלא לדחות.
זוג נוסף מגיע לרב, הרב מבין שחתונה ללא מוזמנים תפגע קשות בשמחתם, לכן מורה להם לדחות את החתונה.

ברור, הבאתי זאת בכדי להראות שהכל לפי העניין וכו'.

אני לא מצליח להבין איך החתן יכול לדחות מצוה דאורייתא שהגיע זמנה בגלל כל מיני בעיות טכניות? יש לו אשה שמחכה לו, יש לו דירה, יש לו אפשרות לקדש, אבל החברים לא יגיעו לרקוד. זו סיבה לדחות מצוה חשובה דאורייתא שהגיע זמנה שעליה העולם עומד? כל התירוצים שיש היום לדחות את החתונה כמה שנים כבר לא קיימים כאן! נשגב מבינתי. הק' יואל

פתרון שנמצא במשפחה - החתונה תיערך בעזהי"ת בשעטומ"צ בס"ט ובמז"ט בבית הורי הכלה, בהשתתפות הורי הזוג, אחיהם, ואחיותיהם בלבד, ובנוסף עליהם שני עדים כשרים. ללא גיסים גיסות אחיינים וכו'.

הקיק כתב:אני לא מצליח להבין איך החתן יכול לדחות מצוה דאורייתא שהגיע זמנה בגלל כל מיני בעיות טכניות? יש לו אשה שמחכה לו, יש לו דירה, יש לו אפשרות לקדש, אבל החברים לא יגיעו לרקוד. זו סיבה לדחות מצוה חשובה דאורייתא שהגיע זמנה שעליה העולם עומד? כל התירוצים שיש היום לדחות את החתונה כמה שנים כבר לא קיימים כאן! נשגב מבינתי. הק' יואל

דפח"ח

כל צורת המצווה הזו איננה באופן של מצווה ספיציפית שמקיימים בבוקר בבוקר, אלא כחלק מסדר החיים שלאדם.

לכן גם כל ה'דחיות' הידועות (מי"ג לי"ח, ומי"ח עוד כמה שנים). ולכן מסתבר מאוד שקיום האירוע באופן נורמלי ומשמח (ולא כשהכלה בוכיה על שברון יום חלומותיה) גם הוא מצדיק דחייה קלה לפי העניין.

אחרי בקשת המחילה.
אי משום הא- אפשר שיעשו אח"כ את ליל החלומות.

לא. אי אפשר.

טוב. אז דעתי הדלה שונה מדעת כתר"ה בעניין זה.

דעתך היא שאפשר לעשות חודשיים אחר החתונה טקס ליצני שמדמה חתונה, כששכל חברות הכלה ומשפחתה (וכן של החתן) יבואו, בהתרגשות אותנטית, בלבוש המתאים, וירקדו עימה כמו חמש שעות.

אין לי איך להסביר למה זה לא אפשרי. אבל גם אם זה היה קורה, זה היה מנותק מהחתונה האמיתית, וממילא שברון הלב של הכלה במקומו עומד.

לא "טקס", רק ריקודים (שהרי זה מה שהיא רוצה)
וממש אין שום צורך בחמש שעות (חתונתי כולה, מתחילת החופה ועד סוף ברכת המזון, כולל שני סבבי ריקודים, ארכה שלוש שעות...)

סתם הערה מהצד.
המצוה היקרה הזו מצדיקה את שברון ליבם של ההורים שמוכרחים להוציא כסף שאין להם, ובמקרים מסוימים גם מצדיקה להיות לווה רשע ולא ישלם. אך לעולם אינה יכולה להצדיק את שברון ליבה של הכלה?
או בלשון אחר, העובדה שהטקס על כל פרטיו ודקדוקיו הפך לחובה מעכבת במצוה, הוא עצמו אם חטאת. זה לא אמור להיות שבלוני כל כך.

בברכה המשולשת כתב:לא "טקס", רק ריקודים (שהרי זה מה שהיא רוצה)
וממש אין שום צורך בחמש שעות (חתונתי כולה, מתחילת החופה ועד סוף ברכת המזון, כולל שני סבבי ריקודים, ארכה שלוש שעות...)

לא. היא לא משתוקקת למסיבת ריקודים. היא חולמת על חתונה שמחה ויפה כמקובל.

מקדש מלך כתב:סתם הערה מהצד.
המצוה היקרה הזו מצדיקה את שברון ליבם של ההורים שמוכרחים להוציא כסף שאין להם, ובמקרים מסוימים גם מצדיקה להיות לווה רשע ולא ישלם. אך לעולם אינה יכולה להצדיק את שברון ליבה של הכלה?
או בלשון אחר, העובדה שהטקס על כל פרטיו ודקדוקיו הפך לחובה מעכבת במצוה, הוא עצמו אם חטאת. זה לא אמור להיות שבלוני כל כך.

הנושא שלנו לא נוגע לפרטים ודקדוקים. בהגבלות הקיימות לא ניתן לקיים חתונה שמחה, עם המשפחה והחברים\ות. ודי בזה.

האם זה נכון שהיה חתונות הלילה האחרון באמצע הלילה- וא"כ איך הקפידו על ההלכות שבעניין???!!

שאלתי את רעייתי שתחי' (שהרי הנדון באשכול כעת סובב סביב מה רוצה כלה, ובזה רעייתי מבינה הרבה יותר ממני)
היא אמרה לי שיש כלות שבאמת רוצות להתחתן, ולהן לא אכפת מכל התפאורה, ויש כלות שרוצות את כל המסביב, ולהן באמת יהיה שברון לב ואה"נ לגביהן כדאי לדחות
וממילא צריך לשאות את הכלה

אני עוסק עכשיו עד מעל לראש בכל הנושא הזה. הן מצד הישיבה שבה אני מלמד והן מצד הקהילה בה אני משמש. אני סבור שהתגובה של הרב הקי"ק ודעימיה עם כל הכבוד נובעת מאי הבנת המציאות המורכבת ועולמן הריגשי של הכלות. אע"פ שבשורה התחתונה אני די נחרץ שלא לדחות את החתונות. כך גם דעתו של הגאון הרב יעקב אריאל שליט"א.

יותם כתב:כל צורת המצווה הזו איננה באופן של מצווה ספיציפית שמקיימים בבוקר בבוקר, אלא כחלק מסדר החיים שלאדם.

לכן גם כל ה'דחיות' הידועות (מי"ג לי"ח, ומי"ח עוד כמה שנים). ולכן מסתבר מאוד שקיום האירוע באופן נורמלי ומשמח (ולא כשהכלה בוכיה על שברון יום חלומותיה) גם הוא מצדיק דחייה קלה לפי העניין.

זה אולי נכון כשבאים לקבוע תאריך לחתונה. אבל לאחר שנקבע, דחייתו מסיבות לא הכרחיות היא לא נכונה ומבטאת סדר עדיפויות לקוי וחוסר הבחנה בין עיקר לטפל. גם כשקורה ל"ע אסון במשפחה לא דוחים חתונה בלי הכרח הלכתי.

איש הגבעה כתב:האם זה נכון שהיה חתונות הלילה האחרון באמצע הלילה- וא"כ איך הקפידו על ההלכות שבעניין???!!

בשתיים וחצי בלילה קיבלתי טלפון מידיד שאחיו מחתן בדקות הקרובות את הבת, באחד האולמות בבני ברק, במקום ביום ראשון בערב. החופה התקיימה בשעה 3:45, נטלו ידיים לסעודה ובשעת ה'עלות' הכריזו להפסיק לאכול. החתן נכנס לריקודים עד השעה 6 ואת כוס ברכת המזון שתה קטן. מצווה טאנץ התקיים עד השעה 6:30, כשבאמצע הגיעה ניידת משטרה וכולם הוציאו סביבונים...

סגי נהור כתב:זה אולי נכון כשבאים לקבוע תאריך לחתונה. אבל לאחר שנקבע, דחייתו מסיבות לא הכרחיות היא לא נכונה ומבטאת סדר עדיפויות לקוי וחוסר הבחנה בין עיקר לטפל. גם כשקורה ל"ע אסון במשפחה לא דוחים חתונה בלי הכרח הלכתי.

אתה בא כעת מצד הלכה חדשה של איסור דחיית חתונה. אשמח אם תבסס את חומרתה.

מדבר בענין דחיית חתונה בספר 'שולחן מנחם' ח"ו עמ' קמח ועמ' קנא, ויעויין בהערה ו' שם.

וה' יעזור שהשאלה לא תהיה אקטואלית ובמהרה ישמע בהרי יהודה קול חתן וקול כלה קול מצהלות חתנים ונערים ממשתה נגינתם.

אינו לפני. יש ציטוט רלוונטי?

אני מביא חלק בלבד.

אחד כתב לרבי מליובאוויטש שהוא בצבא ושולחים אותו לקורס המתחיל בחודש כסלו ונגמר בסוף שבט, והסברא היתה לקיים חתונתו בכסלו ואז יצטרך להפסיד את אותו קורס.

כותב הרבי: "אם הכלה וההורים משני הצדדים מסכימים על זה, כדאי לדעתי שהיום שהיה הקס"ד לעשות החתונה יכתבו אז תנאים, ואם לבד ה'ווארט' כבר כתבו תנאים גם כן, יתאספו ההורים משני הצדדים ויתדברו בפרט בענינים הנוגעים להחתונה, ותהי' התוועדות זו בשמחה, היינו בצירוף סעודת מצוה - כמו סיום מסכת, מלוה מלכה וכיו"ב, והחתונה עצמה תהי' בשעה טובה ומוצלחת בחודש אדר הבע"ל"...

כמו הרבה דברים דומים, אין בידינו את המקרה המדוייק שהיה שם, וגם מלשון המענה נראה שזו היתה 'מחשבה' בלבד ולא שממש קבעו תאריך סופי לחתונה. ולכן איני יודע אם אפשר ללמוד משם לכאן.

[ויש להעיר שבעניננו (בזוגות חרדיים וד"ל) יתכן שיש איזה חשש (רחוק מאוד) בעצם הקירוב והיחוד של החו"כ, וה' יעזרנו על דבר אמת ושומר מצוה כו' ותמים תהי' עם ה' אלקיך].

גביר כתב:פתרון שנמצא במשפחה - החתונה תיערך בעזהי"ת בשעטומ"צ בס"ט ובמז"ט בבית הורי הכלה, בהשתתפות הורי הזוג, אחיהם, ואחיותיהם בלבד, ובנוסף עליהם שני עדים כשרים. ללא גיסים גיסות אחיינים וכו'.

עכשיו שמעתי על משפחה נוספת שעושה דבר דומה גם כן הערב

חיים שאול כתב:יעיין אוצר נישואין פ׳ ה׳ יג-ד בהערות (ע׳ נב), ובס׳ וישישו בשמחה פ׳ ג׳ הע׳ ב

תודה על ההפנייה. הנה מתוך "אוצר נישואין" לרב יצחק שמעון וואזנר, דמו"ץ לחסידי סקווירה בווילאמסבורג (ס' וישישו בשמחה אינו באוצה"ח ומשכך אינו תח"י).

יש איזו בעייה לדחות הלכתית או מוסרית חתונה?

בן אליהו כתב:אני עוסק עכשיו עד מעל לראש בכל הנושא הזה. הן מצד הישיבה שבה אני מלמד והן מצד הקהילה בה אני משמש. אני סבור שהתגובה של הרב הקי"ק ודעימיה עם כל הכבוד נובעת מאי הבנת המציאות המורכבת ועולמן הריגשי של הכלות. אע"פ שבשורה התחתונה אני די נחרץ שלא לדחות את החתונות. כך גם דעתו של הגאון הרב יעקב אריאל שליט"א.

אני חייב למחות על כבוד התורה! לומר על הרב הקי"ק שאינו מבין את המציאות המורכבת... גובל בהוצאת שם רע. אכן כדבריך המציאות מורכבת וזו הסיבה שבגללה לא ראוי לדחות שכן האם אתה ערב לכך שעקב הדחיה לא יופיעו מאי שם דברים שלא חשבו עליהם? למשל החתן או הכלה עלולים להכנס לכל מיני לחצים שיגרמו להם להתנהג בצורה שתגלה לצד השני פן לא רצוי באישיות שלהם וירצו לבטל את הנישואין. ומי ערב לכך שהקורונה תיעלם במהירות והחיים יחזרו למסלולם התקין? ומה אם אחד הצדדים יחלה בינתיים ויטענו נסתחפה שדהו?
עד היום יש מקומות בהם עושים את החופה ביום ברחבת בית הכנסת ואת המסיבה בערב באולם, כלומר אין בעיה הלכתית להפריד בין השניים.
לסיום, כדאי לקרוא את הסיפור בר' יעקב גליס וחתונתו בירושלים לפני כמאה שנה המובא בסוף הודעה זו https://forum.otzar.org/viewtopic.php?f ... 9D#p564780
ולמי שלא יודע את ההסטוריה של התקופה ההיא היה אז רעב גדול בארץ ובפרט בירושלים ומתו רבבות אנשים והסתובבו יתומים ויתומות רבים בחוסר כל וכל רקע זה תבינו את הסיפור יותר טוב.

ראיתי מה שפורסם כעת מהגרב"צ מוצפי:

ביתי שתחי' מתחתנת בכ"ז באדר אי"ה. האם צריך ח"ו לדחות את החתונה לאור הקורונה?
תשובה
אסור לדחות חופה, את החגיגה יחגגו המועד מאוחר יותר.

שאלה לכבוד הרב
מבקשת את סליחתך
יצאה הנחייה עכשיו איסור התקהלות של 10 איש ומעלה. אולמות נסגרים איך מקיימת את החתונה ביום רביעי??? נמצאת בצער גדוללללל!!!
נדמה שאירוע לא יתקיים
תשובה
אל תצטערי, תערכו את החופה בחוג מצומצם, וכשהסכנה תסתלק, תעשו שמחה גדולה. תהיה לכם הצלחה רבה. מברככם מכל הלב.

מי יודע, אולי אחת מהמסקנות שיסיקו הרבה אנשים מהמצב שכל עסק החתונות והשמחות האחרות כגון בר מצוה יצא מכלל שליטה ושהשמחה לא תלויה במספר המשתתפים ובתפאורה ובמאכלי השף ובמספר הנגנים וגובה הווליום של המוסיקה. כלומר שמחה אמיתית של מצוה לא תלויה בסממנים חיצוניים ובריבוי משתתפים.

לצערי נכתבו גם דברי הבאי לעיל, הנגועים לכאורה ממחנות שוליות בקרב היראים, המנסים להטיף לנו כי היות ועיקר החתונה הוא שמחתם של החתן והכלה על הקמת ביתם בישראל, הרי כל התפאורה, הריקודים, האוכל, הרעש - מסביב, הוא רק משהו די מיותר. אפשר גם לעשות שמחה 'צמחונית' של החתן והכלה וכמה דודות וחסל.

בהשקפת התורה, כפי הגדוש הרבה בספרות חז"ל, הרי שמחת חתן וכלה בצורה המונית, בצורה של "נערים ממשתה נגינתם" בצורה של "בי הילולא" ששקדו חכמים על תקנת בנות ישראל להרבות סעודה לכבודם, ולהרבות לשמחם, לזרוק חיטים, ולעשות ריקודים והעלאה ע"ג כתפיים וכו' וכו' - משמע בבירור, כי אכן ההמולה והרעש השמח שמסביב, ואם תימצי לומר ה'תשומת לב' המרובה מסביב, היא היא הנותנת את הטון של שמחת חתונה יהודית. והיא הכרחית עד למאוד.
כי באמת כבר נתקשו רבים, מדוע באמת המצוה כ"כ גדולה לשמח חתן וכלה, שהפריזו בשכר העושים כן ובהפסדם של העוקפים זאת, וכי שבורי לב המה החתן והכלה עד שאנו הציבור חייבים לשמחם, הלא הם בעצמם הם לכאורה בשיא זמן שמחתם.
כמה תירוצים דרושיים נאמרו על השאלה הזאת, וכנראה שהכותבים דלעיל עדיין ראשם עטוף עם השאלה הזאת. אך המוכרח מכאן, כי איך שלא נפרש, אופי השמחה של החתן והכלה, היא דווקא כאשר חבריהם ורעיהם ובני משפחתם משתתפים 'פעילים' בשמחתם. כי כך טבע האדם שנקרא 'מדבר' שהוא יצור 'חברתי', כי אין לו שמחה אישית ופנימית גרידא עד שיחוג אותו עם הרבים, עם ההמון מסביב.

ולכן הכלות שרוצות שמחה הגונה, אינן תמהוניות כפי שהוצגו ברמיזה לעיל, אלא הן הן הכלות האמיתיות שעליהם הגדישו חכמינו ז"ל את סאת הדיבורים אודות גודל החיוב לשמחן, ולעבור עם הכלות בעיר, ולבטל תורה בשביל שמחתן. אין כאן דברים של מה בכך !!

אם כי ברור, כי כל עוד שהגזירה היתה להיות 100 איש, דהיינו 200 משני עברי האולם, נשים וגברים, יש מקום לשכנע את החתן והכלה, כי גם זה חתונה טובה תיקרא. אבל עתה שכבר לא מרשים אפילו לעשות את החופה "במקהלות" ובמעמד עשרה איש מישראל (עיין כתובות ז':), בוודאי יש מקום לדחות את החתונה על נקלה. וכל הסיבות החסידיות האחרות מתגמדות לעומת הסיבה הגדולה והנוראה הזאת, של 'שמחה בלי שמחה' [מה גם שבהבנת הסיבה החסידית-קבלית, יש להבין שאין המדובר בעת מלחמה או מגיפה אלא סתם בדחיית שמחה בלי סיבה רצינית].

כדי להסמיך ולהבהיר את הדברים דלעיל, אציג כאן שני קטעים שמצאתי

אחד עוסק בתקופת מלחמת המפרץ (אז לא נתבטלו חתונות עד כדי מניין, אלא פשוט נערכו ביום, כנגד ההרגל)
ואחד עוסק בתקופת מלחמת לבנון 2 (אז דובר באמת לערוך חתונות, כנראה באיזור הצפון, בבתים פרטיים)