תשובת הרמ"א על 'חולי המתדבק'
פורסם: ש' מרץ 14, 2020 11:41 pm
הראני דודי הגאון רבי אברהם לויסון שליט"א את תשובת הרמ"א (סימן כ):
בשו"ת באר משה בנין ירושלים (ירושלימסקי, סי' כט) הביא דברי הרמ"א בתוך דבריו, וז"ל,
ועי' שדי חמד מערכת הבי"ת סוף ס"ק טז בשם כנסת הגדולה.
שאלה ראובן שהשכיר ביתו לשמעון לזמן אחד שידור אצלו בביתו, ונגמר קנין השכירות כמנהג העיר שלא היה אחד מהן יכול לחזור, וקודם כניסת שמעון לבית חלתה אשת שמעון חולי הקדחת שקורין גע"ל זוכ"ט בל"א ל"ע ובהגיע זמן כניסת שמעון לחדרו ראובן מעכב עליו באמרו שאדעתא דהכי לא השכיר לו ביתו, שיקבל אצלו אשתו החולנית חולי כזה שהוא חולי מתדבק. וע"י אונס זה רוצה ראובן לחזור משכירותו ולא רצה לקבל שמעון בביתו...
סוף דבר איני רואה כלל שיוכל משכיר זה לומר אדעתא דהכי לא השכרתי, אף אם נודה שזה שחלתה אשתו של שוכר מיקרי אונס, כ"ש שאינו אונס שראוי לחזור בגינו. כי מה שאומר שהוא חולי מתדבק כולו הבל ומי שלבו נוקפו אומר כן, כי השם יתעלה הוא המוחץ והרופא. ואם היה כדברי המשכיר בטל כל דיני ביקור חולים כי לא מצינו בשום מקום שחלקו בין חולי מתדבק לשאינו מתדבק חוץ מלענין בעל ראתן דאסרו לישב בצלו. וראייה מפרק המדיר דלא חשבו למום אשה לומר שאדעתא דהכי לא קדש רק בחולי נכפה שהוא מין ראתן, אבל בשאר חולי לא אמרינן הכי. וכ"ש בנדון דידן, דחולי זה שכיח מחמת עיפוש האויר הנהוג בעיר ההיא הוה מידי דשכיח ואין בית אשר לא היה שם חולי זה, דמסיק כל אדם אדעתיה ואיכא למימר סבר וקיבל. ולכן אף בלא גמרו קניין על השכירות רק שמנהג העיר שמדברים ביחד וכל שלא הודיעו שמונה ימים קודם זמן כניסת הבתים אינם יכולין לחזור מטעם דהוה ליה להודיעו, מ"מ באונס כי האי לא יוכל לחזור. אף על גב דבנפל יכול לחזור בכה"ג כמו שכתבתי לעיל היינו מטעמא דא"ל לא עדיפת מינאי, אבל בשאר אונסים כ"ש באונס גרוע כה"ג דעתי שאין יכול לחזור. כה אמינא הצעיר משה איסרלש.
בשו"ת באר משה בנין ירושלים (ירושלימסקי, סי' כט) הביא דברי הרמ"א בתוך דבריו, וז"ל,
ע"ד שאלתו אם יש מצות בקור חולים בחולה המתדבק רח"ל. יעיין כת"ר בתשו' רמ"א (סי' יט) בנדון שאחד חזר ממה שהשכיר ביתו לאחר מפני שאשתו חלתה חולי הקדחת שקורין געליזעכט, וחושב שהוא חולי המתדבק, יעו"ש מה שהאריך בזה, וסופו כתב כי מה שאומר שהוא חולי המתדבק כולו הבל, ומי שלבו נוקפו אומר כן, כי השם יתעלה הוא המוחץ והוא הרופא ואם היה כדברי המשכיר בטל כל דיני ביקור חולים, כי לא מצינו בשום מקום שחלקו בין חולי מתדבק לשאינו מתדבק חוץ מבעלי ראתן דאסרו לישב בצלו, יעו"ש באורך. עכ"פ מבואר תוך דבריו דגם בחולי המתדבק איכא מצוה דבקור חולים, והא דכתב הרמ"א בעצמו ביו"ד (סי' קטז ס"ה) דיש לברוח מן העיר כשדבר בעיר יעו"ש, זה לאו משום חשש דהחולי מתדבק אלא כמ"ש בתשו' מהרי"ל (סימן נ) משום דבעידן ריתחא היא וכמבואר בש"ס ב"ק (ס ב) דכיון שניתן רשות למשחית כו' וגם משום ביעתותא יעו"ש.
אלא דפלא הוא על הרמ"א בתשו' שלא הביא דברי הרמב"ן על התורה פ' וירא (יט יז) בפסוק אל תביט, זה לשונו הטהור, ועוד בו ענין כי הראות באויר הדבר ובכל החליים הנדבקים יזיק מאד וידביקם וכן המחשבה בהם וכו', ולכן היתה אשתו של לוט נציב מלח כי באתה המכה במחשבתה כאשר ראתה גפרית ומלח היורד עליהן מן השמים ודבקה בה, עכ"ל. וכ"כ רבינו בחיי.
ועי' שדי חמד מערכת הבי"ת סוף ס"ק טז בשם כנסת הגדולה.