דברים שנכתבו בעקבות 'המגיפה השחורה' (וגזירות קט"ל הידועות, ה"א ק"ח ק"ט).
ואני אומר כי עניננו היום קרוב לענין זה, ולכן פתחתי בפרשה הזאת, כדי להביאה אל זה הנסמך, והוא שאבותינו לא ראו את מוסר ה' אלהינו כמו שראינו אנחנו, אבל בזמנם היתה הארץ יושבת ושלוה, עולם כמנהגו נוהג, והנגב והשפלה יושב, עם כל זה היה קטנם עבה ממתנינו, ואם היו ביניהם קצת אנשים נפתים אחר מנהגו של עולם, לא היה מן התימה. אבל אנחנו ראינו מוסר אלהינו זה י"ג שנה, עד שנשתנו סדרי בראשית, כי ירד רע בשנה ההיא לרוב יושבי העולם, וחלו בהם חלאים משונים, אי אפשר שנמשכו למנהגו של עולם, אבל כל משכיל צריך להודות ולומר אצבע אלהים היא. כי החלאים הנוהגים בבני אדם, הם קורים בו מצד טבעו, אבל הזרים אינם נופלים בהם בטבעו, אבל עונש האלהים בהשגחה עליו.
וזהו רמוז בפרשה זו שאמר (דברים ז טו) והסיר ה' ממך כל חולי וכל מדוי מצרים הרעים אשר ידעת לא ישימם בך. ופירוש כל חולי, הם החלאים הרגילים המצויים בבני אדם, ובהם אמר והסיר ה' ממך כל חולי, לפי שכמעט הם באדם מצד שטבעו נוטה אליהם. אבל מדוי מצרים הרעים, לא אמר והסיר, כי אותם החליים לא היו מסובבים מטבע האדם כדי שיצטרך להסירם, אבל מבטיח שלא ישימם בו. והוא כאומר מכלל לאו אתה שומע הן, שאחרי שכבר הבטיח מהחליים המורגלים, לא היה צריך שיאמר אותם המדוים שאין אדם נופל בו מצד טבעו שלא ישימם עליו, אבל הוא מבטיח ומפחיד יחד, שמי שלא ישמע את דברי השם יתברך שישימם בו. והנה לשון זה הפסוק מסכים עם מה שמורה עליו השכל, והוא שהחליים הרעים והמשונים לא יחולו במקרה מצד טבע האדם, אבל הוא אצבע אלהים.
ואלה ראינו בעינינו מתפשטים וכוללים בשנה ההיא, עד שנהפך העולם בשנה אחת, יותר ממה שנהפך ונתחלף בזמן קודם במאתים שנה. וקרה בכמה מקומות כמו שקרה לדתן ולאבירם, שכמה אנשים תמו נכרתו עד שנחלתם נהפכה לאויבים. לא שאומר שהיה זה בעונם, אבל כי היה. וגם אנחנו בימים האלה ובזמן הזה, שמועות יבהלונו תמיד, שקורה בארצות אינן רחוקות ממנו מאד, כמו שקרה במקומותינו וכאשר ראינו בעינינו. ועתה אחרי זאת איך ישאר ליצרנו ולדמיון הכוזב פתחון פה, ואיך ישיאנו משאות שוא ומדוחים ויגרשונו מהסתפח בנחלת ה', הלא עינינו אשר ראו את מוסר ה' אלהינו וידו החזקה, ויאמרו לנו לבל נפנה אל רהבי הזמן כי שקר נסכם, ונקל עלינו לשוב אל השם יתברך בלב שלם כאשר גזר שכלנו, כי אין עליו ליאות בזאת ומונע ומעכב, אין שטן ואין פגע רע...
ומכל מקום אמרו וידעתם היום, ושאר הפרשה נקשרת יפה במה שפירשתי. ותתפרש גם כן בדרך ההוא, על דרך רבותינו זכרונם לברכה, שאין ספק שכאשר תקרינה בעולם מצוקות ותלאות, הוא יותר נקל לאדם לשוב לבוראו, למי שאינו שב בעתו בעונה הזאת בזמן הזה, על החיל אשר נגע השם בלבם לפשפש במעשיהם ולשוב בתשובה, הן בעבירות שבין אדם למקום הן בעבירות שבין אדם לחברו.
ומה שמייראנו יותר בעבירות שנכשלים בהם בני אדם תמיד, הם שני דברים. האחד ענין שבועות וחרמות. והשני עון שנאת חנם. ומה שמזקיקני לומר כן, מפני שאני מוצא שאחד מג' דברים הללו מכביד העבירה ועושה אותה חמורה. אחת מהם שהעבירה בעצמה חמורה מצד טבעה, כעבודה זרה ורציחה וניאוף. והשני כשאדם שוגה ונכשל בה תמיד. לפי שהדבר היותר קל שבעולם, משיכפל הרבה פעמים, נעשה חזק ביותר, כאשר נראה בחוט אחד של פשתן, שאם נכפילהו פעמים הרבה, יהיו כפליו חזקים יותר מחוט ברזל אחד. וכמו שהתחיל בפרשה הזאת (דברים ז יב) והיה עקב תשמעון, ופירשו חכמינו ז"ל (רש"י שם על פי תנחומא עקב על הכתוב שם) אם המצות הקלות שאדם דש בעקביו תשמעון. וזהו מה שאמר הכתוב (תהלים מט ו) למה אירא בימי רע עון עקבי יסובני, כלומר איני ירא מן העבירות החמורות שאיני נכשל בהם, אבל אני ירא מן העבירות הקלות, שמתוך שאדם תופש אותם לקלות, נכשל בהם תמיד, והם שבות עבירה חמורה שבחמורות. הנה אם כן ההישנות בחטא, מכבידו ומחזקו. הדבר השלישי הוא חטא שאין לאדם נטיה אליו בטבעו, כי מה שהאדם נוטה אליו בטבע יש לו קצת התנצלות, כמו שכתוב (שם נא ז) הן בעוון חוללתי ובחטא יחמתני אמי, ואמרו רבותינו ז"ל (יומא יט ב כ א) והקב"ה מאי אמר לפתח חטאת רובץ (בראשית ד ז). אבל במה שאין לו לאדם נטיה בטבע, אין לו התנצלות. ואם כל אחד מאלו הג' דברים בפני עצמו, מכביד העון ומחזקו, מה יהא כשיתקבצו שלשתן יחד.
ואני רואה שבעון שבועת שוא ושקר, נכשלים בני אדם תמיד, על שלשה דרכים הללו, שנשבעין על כל דבר תמיד, עד ששב להם למנהג קבוע ומרגלא בפומייהו, ואינן נזהרין אם נשבעים באמת או לשקר. אין ספק שעבירה זו מצד עצמה, היא מיותר חמורות שבתורה. שכתוב בה (שמות כ ז) לא ינקה, והושוה לחייבי כריתות ומיתות בית דין (שבועות לט א), לפי שהנשבע לשקר ככופר בהקב"ה, שהרי הוא כאומר שכמו שהשם יתברך אמת, כן הוא אמת מה שנשבע עליו, ואם הוא שקר, ראה מה יעלה בידו. נמצא שעבירה זו חמורה מצד עצמה, ומצד ששונים בה תמיד, שהרי אין מספר לשבועות שהרגיל בהן מוציא בפיו, וההמון בכלל שבועי שבועות להם, אין שום התנצלות בעבירה זו, מפני שאין טבע האדם נוטה אליה. נמצא שמתקבץ בעבירה זו, כל מה שיתן חומר בשום עבירה בעולם. וחרמי צבור גם כן חמורים הם הרבה, וצריכים תיקון.
ושנאת חנם גם כן על דרך זו, שהיא עבירה שמתמיד בה האדם תמיד, ואין שום תועלת והנאה לאדם בה, ואין הטבע נוטה אליה. מפני זה אמרו רבותינו ז"ל (יומא ט ב) ששקולה שנאת חנם כנגד שלש עבירות, עבודת אלילים גילוי עריות שפיכות דמים, לפי שהטבע נוטה יותר לאותן ג' עבירות, ממה שנוטה לשנאת חנם, ואם באתי לפרש היאך, יארך יותר מדאי. ולפי שהנכשל באותן עבירות, אינו נכשל בהם אלא פעם אחת בזמן מרובה, ועון שנאת חנם נכשל האדם תמיד.
אלו הדברים כלליים שנכשלים האדם בהן תמיד. אבל הדברים הפרטיים, כל אחד ואחד יודע נגע לבבו, והמצוה עליו לרפאות את שברו כפי מה שידו משגת. ומי שמשלים חק תשובתו הרי זה משובח, ומי שאינו משלים בה, אלא שהתחיל בה ולא גמרה, הרי הקל מחטאתו, שאפילו מי שמשים אל לבו דעת לשוב בתשובה, מיקל עונשו.
ויעו"ש עוד דברים חשובים בתפקיד היסורים.