פורום אוצר החכמה

מבודד מחשש "קורונה", ונזקק ל"הנשמה" או טיפול רפואי מהיר - מותר אסור או צריך לטפל בו.
לכאורה הרי עדיין אינו בגדר חולה ודאי, אלא ספק,
וגם בחולה ודאי,
הרי הנדבקים ממחלה זו אם הינם צעירים בד"כ זה לא מסוכן [כך לפי העיתון עכ"פ..].
וצ"ע.

שאלה: רופא שהוזעק לטפל בחולה במחלה מסוכנת ומדבקת, האם עליו לטפל בחולה תוך סיכון עצמי, או שמותר לו להשתמט מהטיפול בנימוק שמחובתו לדאוג לבריאותו ולחייו?

תשובה: חובתו של הרופא לטפל בחולים אפילו אם הם חולים במחלה מדבקת. והטעם לכך, שכבר למדנו, שמצוות "לֹא תַעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ" מחייבת אדם להציל את חבירו מסכנה. וכאשר ההצלה דורשת מן המציל להכניס את עצמו לסכנה ממשית, על-פי ההלכה אין חובה להסתכן, אבל מידת חסידות להסתכן כדי להציל. ואם כן רופא שמתפרנס מעבודתו, וקיבל על עצמו את כל מה שמקובל בעולם הרפואה, אינו יכול לטעון: במחלה מדבקת איני רוצה לטפל. משום שבעצם קבלתו את תפקיד הרופא – התחייב לנהוג במידת חסידות הכוללת הסתכנות מסוימת למען הצלת חיי החולים.

ועוד, שגם לצורך פרנסה מותר לאדם לסכן מעט את נפשו, ולעבוד בעבודות שדורשות הפלגות מסוכנות או טיפוס על עמודים ומקומות גבוהים, או עבודה עם חומרים מסוכנים. קל וחומר שמותר לרופא להסתכן בפרנסתו כדי להציל חיי-אדם. ואם התחייב לכך בהיכנסו לתפקיד, חובתו לקיים את הבטחתו.

וכן ברור שבתי-החולים צריכים לחייב את הרופאים לטפל בחולים במחלות מדבקות, משום שלא יתכן מבחינה ציבורית, שאותם חולים ייעזבו לנפשם עד שתצא נפשם. ועל כן נשכרו הרופאים, כדי שיטפלו בחולים, ומי שאחרי נקיטת כל אמצעי הזהירות המקובלים אינו רוצה לטפל בהם, צריך להתפטר מתפקידו כרופא.

ומסופר על גדולי ישראל, וביניהם רבי ישראל מסלנט, שבעת שפרצה מגפת החולירע, ארגן חבורה שהוא עמד בראשה, והוא עם בני החבורה טיפלו בכל החולים. ופעמים רבות, בזכות המצווה דווקא אותם שטיפלו בחולים ניצלו מן המגפה. והטעם לכך הוא, שלא יתכן שחולים מסוכנים ייעזבו לנפשם.

ואמנם, נחלקו הפוסקים האם יש מצווה לבקר את מי שחולה במחלה, כאשר יש סיכון סביר שהמבקר את החולה יידבק ממחלתו. לדעת בעל "כנסת-הגדולה" מצווה לבקר, ואילו לדעת בעל ה"שולחן-גבוה" אסור לבקר. אבל ברור שהציבור ככלל חייב לדאוג שמישהו יטפל בחולה. ולתפקיד זה מיועדים הרופאים והאחיות, ועל כן הם אינם רשאים לומר, שמצד מצוות שמירת הנפש אינם רוצים לטפל בחולים אלו.

אמנם רופאה שנמצאת בתחילת הריון, שנקראה לטפל בחולה אדמת, פטורה מלטפל בו. משום שאם תידבק באדמת, ישנם עשרים אחוזים שתפיל את עוברה או שייוולד בעל מום. ומאחר שישנם עוד רופאים, אין סיבה שדווקא היא תטפל בחולה האדמת. ועוד, שגם כאשר קיבלה על עצמה להיות רופאה, מן הסתם לא התחייבה להיכנס לסיכון מיוחד הנוגע לתקופת ההריון (עיין ציץ אליעזר ט, יז, ה; ובמאמר הרב זילברשטיין אסיא ז, ע' 3-7).[הרב אליעזר מלמד]

כל שהמציל אינו זקן ואין לו בעיות בבריאות, יציל ויכנס לבידוד, ואפ' אם השני ודאי חולה. כיון שאין לו סיכון כפי הרשום בטבלה שצירפתי [לקוח מ
https://www.worldometers.info/coronavir ... ographics/]

ממידע בדוק שהגיע לידי, כונני ההצלה החרדיים די מוגבלים ע"י הרשויות מהגעה לבתים גם במקרי פיקוח נפש של ממש, כאשר הדיווח על החולה כולל תסמין של קוצר נשימה, וזאת מחשש הידבקות בקורונה

אינני יודע כמובן מה היא דעת התורה וההלכה בנושא עדין ורגיש זה, וכמדו' שרק גדולי הפוסקים בעלי שימוש רב יכולים להורות בשאלות קשות מעין אלו.
אך עכ"פ חשוב מאוד להביא לידי ביטוי את דעת התורה בענין זה, שיתכן ואינה חופפת לכללי הקורונה. הדבר נוגע למקרים של ודאי פיקו"נ המוטל לפנינו.

דעת ותבונה כתב:ממידע בדוק שהגיע לידי, כונני ההצלה החרדיים די מוגבלים ע"י הרשויות מהגעה לבתים גם במקרי פיקוח נפש של ממש, כאשר הדיווח על החולה כולל תסמין של קוצר נשימה, וזאת מחשש הידבקות בקורונה

אינני יודע כמובן מה היא דעת התורה וההלכה בנושא עדין ורגיש זה, וכמדו' שרק גדולי הפוסקים בעלי שימוש רב יכולים להורות בשאלות קשות מעין אלו.
אך עכ"פ חשוב מאוד להביא לידי ביטוי את דעת התורה בענין זה, שיתכן ואינה חופפת לכללי הקורונה. הדבר נוגע למקרים של ודאי פיקו"נ המוטל לפנינו.

זו השאלה שפותח את האשכול הארוך הזה.

מצו"ב תשובה מפורטת ונפלאה, עם דעתם של הרופאים בנידון, מאת מו"ר מרן הגאון הגדול רבי יצחק זילברשטיין שליט"א.
לתועלת הלומדים.

דרופתקי דאורייתא כתב:מבודד מחשש "קורונה", ונזקק ל"הנשמה" או טיפול רפואי מהיר - מותר אסור או צריך לטפל בו.
לכאורה הרי עדיין אינו בגדר חולה ודאי, אלא ספק,
וגם בחולה ודאי,
הרי הנדבקים ממחלה זו אם הינם צעירים בד"כ זה לא מסוכן [כך לפי העיתון עכ"פ..].
וצ"ע.

ראה לעיל בסמוך שהבאתי תשובתו המפורטת בטוטו"ד ממו"ר מרן הגאון הגדול רבי יצחק זילברשטיין שליט"א.

שאלת ההנשמה איננה חדשה, כבר לפני שנים רבות ההוראה היתה בשום אופן לא לעשות הנשמה מפה לפה, אלא באמצעות 'אמבו', כלומר מכשיר שנכנס לפה ומחזיק את הלשון, ומנפחים בו אוויר באמצעות בלון מובנה, כך שאין חשש הדבקה.

דרופתקי דאורייתא כתב:

דעת ותבונה כתב:ממידע בדוק שהגיע לידי, כונני ההצלה החרדיים די מוגבלים ע"י הרשויות מהגעה לבתים גם במקרי פיקוח נפש של ממש, כאשר הדיווח על החולה כולל תסמין של קוצר נשימה, וזאת מחשש הידבקות בקורונה

אינני יודע כמובן מה היא דעת התורה וההלכה בנושא עדין ורגיש זה, וכמדו' שרק גדולי הפוסקים בעלי שימוש רב יכולים להורות בשאלות קשות מעין אלו.
אך עכ"פ חשוב מאוד להביא לידי ביטוי את דעת התורה בענין זה, שיתכן ואינה חופפת לכללי הקורונה. הדבר נוגע למקרים של ודאי פיקו"נ המוטל לפנינו.

זו השאלה שפותח את האשכול הארוך הזה.

אכן, אך מאחר ומן המידע שבידי אין מדובר בשאלה תאורטית אלא בכללים מעשיים של מד"א, שומה עלינו להתריע בפני הנוגעים בדבר שיאפשרו לארגוני ההצלה לטפל בכפוף לגדרי ההלכה.
כיום ההנחיה אומרת שככל והמוקדן במד"א חושש כי מדובר בקורונה, ואפילו במקרי חירום ברורים ומידיים - אסור לאנשי ההצלה להיכנס לבית בלי מיגון על כל הגוף! ברור שמדובר בפיקו"נ ממש, כי בעצם החולה אמור לחכות עד שיבוא אמבולנס מתחנת מד"א עם חובשים ממוגנים, ובד"כ מדובר בהמון זמן!
את המידע הנ"ל שמעתי מבכיר באחד מארגוני ההצלה.
בדקתי גם בהנחיות משה"ב, מצו"ב.

התקנה היא כדי למנוע חשש פיקוח נפש מאנשי ההצלה, [וגם כדי שח"ו לא יעבירו את המחלה לחולים אחרים שהם מטפלים בהם], ופשוט וברור שאסור לאדם להכניס עצמו לפיקוח נפש כדי להציל אחרים.
לגופו של ענין, איני בר סמכא ואינני מתמצא כלל בענין, אבל אולי יהיה כדאי לארגוני ההצלה להכין כוננים שיעמדו ממוגנים, ויהיו נכונים לכל קריאה הדורשת התמגנות.

מחולת המחנים כתב:התקנה היא כדי למנוע חשש פיקוח נפש מאנשי ההצלה, [וגם כדי שח"ו לא יעבירו את המחלה לחולים אחרים שהם מטפלים בהם], ופשוט וברור שאסור לאדם להכניס עצמו לפיקוח נפש כדי להציל אחרים.
לגופו של ענין, איני בר סמכא ואינני מתמצא כלל בענין, אבל אולי יהיה כדאי לארגוני ההצלה להעמיד כוננים שיהיו ממוגנים, ויהיו נכונים לכל קריאה הדורשת התמגנות.

גם אני איני בר סמכא כלל, אבל לא הבנתי אפי' תחילת דבריך. האם כל חולה שמדווח על תסמיני התקף לב |(ובהם קוצר נשימה) הוא בספק אמיתי של קורונה??
אתה כותב שאסור לסכן את עצמו כדי להציל אחרים, האם החשש הרחוק מאוד מאוד שהמתנדב ינזק כתוצאה מהקורונה (מי יימר שהחולה נדבק, מי יימר שהמתנדב ידבק, מי יימר שיפתח סימפטומים, מי יימר שיהיה מהאחוז הקטן של מקרים קשים) מצדיק להשאיר חולה וודאי במצב פיקו"נ??

גם ההנחה שאסור לאדם לסכן את עצמו אינה נכונה לגמרי כאשר מדובר להכניס עצמו לספק פיקו"נ בכדי להציל ודאי פיקו"נ.

מחולת המחנים כתב:ופשוט וברור שאסור לאדם להכניס עצמו לפיקוח נפש כדי להציל אחרים.

כ"כ ברור ופשוט? לחלק מהפוסקים גם זה בכלל החיוב לא תעמוד על דם רעך (כשההצלה ודאי והחשש ספק). ראה שו"ע חו"מ סי' תכו ובנו"כ.

סגי נהור כתב:

מחולת המחנים כתב:ופשוט וברור שאסור לאדם להכניס עצמו לפיקוח נפש כדי להציל אחרים.

כ"כ ברור ופשוט? לחלק מהפוסקים גם זה בכלל החיוב לא תעמוד על דם רעך (כשההצלה ודאי והחשש ספק). ראה שו"ע חו"מ סי' תכו ובנו"כ.

אמנם הדבר שנוי במחלוקת הפוסקים.
ואדמוה"ז בשו"ע הלכות נזקי גוף ונפש ס"ז כתב: "ואפילו ליכנס בספק סכנה, יש אומרים שצריך כדי להציל את חבירו ממיתה ודאית, ויש חולקין בזה, וספק נפשות להקל".
ובאו"ח סי' שכ"ט ס"ח סתם להלכה: "ומכל מקום אם יש סכנה אין לו לסכן עצמו כדי להציל את חבירו, מאחר שהוא חוץ מן הסכנה, ואף שרואה במיתת חבירו, ואע"פ שהוא ספק וחבירו ודאי, מכל מקום הרי נאמר וחי בהם, ולא שיבא לידי ספק מיתה על ידי שיקיים מה שנאמר לא תעמוד על דם רעך".

בכל אופן במקרה דידן הוא עלול ג"כ לגרום לספק פיקוח נפש למטופלים אחרים, ומאן יימר שיש לו רשות להכניסם לספק נפשות.

מחולת המחנים כתב:

סגי נהור כתב:

מחולת המחנים כתב:ופשוט וברור שאסור לאדם להכניס עצמו לפיקוח נפש כדי להציל אחרים.

כ"כ ברור ופשוט? לחלק מהפוסקים גם זה בכלל החיוב לא תעמוד על דם רעך (כשההצלה ודאי והחשש ספק). ראה שו"ע חו"מ סי' תכו ובנו"כ.

אמנם הדבר שנוי במחלוקת הפוסקים.
ואדמוה"ז בשו"ע הלכות נזקי גוף ונפש ס"ז כתב: "ואפילו ליכנס בספק סכנה, יש אומרים שצריך כדי להציל את חבירו ממיתה ודאית, ויש חולקין בזה, וספק נפשות להקל".
ובאו"ח סי' שכ"ט ס"ח סתם להלכה: "ומכל מקום אם יש סכנה אין לו לסכן עצמו כדי להציל את חבירו, מאחר שהוא חוץ מן הסכנה, ואף שרואה במיתת חבירו, ואע"פ שהוא ספק וחבירו ודאי, מכל מקום הרי נאמר וחי בהם, ולא שיבא לידי ספק מיתה על ידי שיקיים מה שנאמר לא תעמוד על דם רעך".
.

כמדו' שמדובר במקרה ברור של 'אשר התרתי אסרת ואשר אסרתי התרת'.
חשש סכנה מקורונה למתנדב הצלה צעיר, בפרט כאשר לא ידוע כלל כי החולה הוא נשא קורונה, הוא רחוק מאוד מאוד, את"ל שהוא קיים בכלל, אלא שבגלל האזהרות הנוראות על הקורונה (שכבודם במקומם מונח, ואיני מזלזל בהם ח"ו, אולם אינם עומדים כלל כנגד אדם מחרחר מחוסר נשימה המוטל לפנינו), הוא יעמוד מן הצד ולא יגיש עזרה לאדם שעבר התקף לב ומוטל לפניו?? אתמהה!!

דעת ותבונה כתב:חשש סכנה מקורונה למתנדב הצלה צעיר, בפרט כאשר לא ידוע כלל כי החולה הוא נשא קורונה, הוא רחוק מאוד מאוד, את"ל שהוא קיים בכלל, אלא שבגלל האזהרות הנוראות על הקורונה (שכבודם במקומם מונח, ואיני מזלזל בהם ח"ו, אולם אינם עומדים כלל כנגד אדם מחרחר מחוסר נשימה המוטל לפנינו), הוא יעמוד מן הצד ולא יגיש עזרה לאדם שעבר התקף לב ומוטל לפניו?? אתמהה!!

יש חשש אחר, הרבה יותר ריאלי:
אם המתנדב הזה ייכנס לחשש הידבקות - יכניסו אותו לבידוד שבועיים.
ואם כל המתנדבים יעשו כך - תוך כמה ימים לא יהיו לנו אנשי הצלה!!!

דעת ותבונה כתב:

מחולת המחנים כתב:

סגי נהור כתב:

מחולת המחנים כתב:ופשוט וברור שאסור לאדם להכניס עצמו לפיקוח נפש כדי להציל אחרים.

כ"כ ברור ופשוט? לחלק מהפוסקים גם זה בכלל החיוב לא תעמוד על דם רעך (כשההצלה ודאי והחשש ספק). ראה שו"ע חו"מ סי' תכו ובנו"כ.

אמנם הדבר שנוי במחלוקת הפוסקים.
ואדמוה"ז בשו"ע הלכות נזקי גוף ונפש ס"ז כתב: "ואפילו ליכנס בספק סכנה, יש אומרים שצריך כדי להציל את חבירו ממיתה ודאית, ויש חולקין בזה, וספק נפשות להקל".
ובאו"ח סי' שכ"ט ס"ח סתם להלכה: "ומכל מקום אם יש סכנה אין לו לסכן עצמו כדי להציל את חבירו, מאחר שהוא חוץ מן הסכנה, ואף שרואה במיתת חבירו, ואע"פ שהוא ספק וחבירו ודאי, מכל מקום הרי נאמר וחי בהם, ולא שיבא לידי ספק מיתה על ידי שיקיים מה שנאמר לא תעמוד על דם רעך".
.

כמדו' שמדובר במקרה ברור של 'אשר התרתי אסרת ואשר אסרתי התרת'.
חשש סכנה מקורונה למתנדב הצלה צעיר, בפרט כאשר לא ידוע כלל כי החולה הוא נשא קורונה, הוא רחוק מאוד מאוד, את"ל שהוא קיים בכלל, אלא שבגלל האזהרות הנוראות על הקורונה (שכבודם במקומם מונח, ואיני מזלזל בהם ח"ו, אולם אינם עומדים כלל כנגד אדם מחרחר מחוסר נשימה המוטל לפנינו), הוא יעמוד מן הצד ולא יגיש עזרה לאדם שעבר התקף לב ומוטל לפניו?? אתמהה!!

לדאבוננו היו כאן בשבוע שעבר כאלו שזלזלו בחומרת הנושא של המגפה.
בכל מקרה הדבר נתון להכרעת המומחים, ולא ניתן ללהג בזה בלי להבין בדברים אלו.

לא עשיתי מחקר, אבל ידועים לי כמה מאנשי ארגוני החסד וההצלה למיניהם שנדבקו או עכ"פ הוכנסו לבידוד.

המפורסמים מביניהם:
יואל גלאט (נהג אמבולנס במד"א שנדבק בתחילת המגיפה והדביק את ב"ב) - ב"ה השתחרר מבית הרפואה.
אלי ביר - יו"ר הצלה - עדיין מאושפז וביקשו להתפלל עליו.
מאיר אשכנזי - סמנכ"ל מד"א-הצלה דרום - שטיפל בבחורים שחזרו מקראון-,הייטס - בבידוד.

תחשבו מה יקרה אם כל כונני מד"א והצלה "ימסרו את נפשם" ויאושפזו או עכ"פ יוכנסו לבידוד...

עזריאל ברגר כתב:לא עשיתי מחקר, אבל ידועים לי כמה מאנשי ארגוני החסד וההצלה למיניהם שנדבקו או עכ"פ הוכנסו לבידוד.

המפורסמים מביניהם:
יואל גלאט (נהג אמבולנס במד"א שנדבק בתחילת המגיפה והדביק את ב"ב) - ב"ה השתחרר מבית הרפואה.
אלי ביר - יו"ר הצלה - עדיין מאושפז וביקשו להתפלל עליו.
מאיר אשכנזי - סמנכ"ל מד"א-הצלה דרום - שטיפל בבחורים שחזרו מקראון-,הייטס - בבידוד.
תחשבו מה יקרה אם כל כונני מד"א והצלה "ימסרו את נפשם" ויאושפזו או עכ"פ יוכנסו לבידוד...

1. אלי ביר אושפז בארה"ב, אין כל קשר בין מקצועו לאשפוזו...
2. באופן כללי בודאי מן הראוי להתמגן עובר לעשייתן, אך אם אירע ויש אירוע ואין כוננים ממוגנים באיזור, וזה שאינו ממוגן עומד מן הצד,יש לצדד שהרי"ז שופך דמים.

הנהגת מרן הגר"ח מבריסק: