פורום אוצר החכמה

בתחילה הייתה תחושה של פעמי משיח.
לאחר מכן התרגלנו לשגרת הקורונה.
כעת מדברים על יציאה וחזרה לשגרה.
אז נחזור למה שהיה קודם, רק עם פחות כך וכך יהודים שנפטרו?
יש לנו לקחים לחיים, כאלו שישנו אותנו, כאלה שלא היינו בהם בתחילת אדר?
תובנות?
הסתכלות שונה?
או ששוב נשוב לשגרת הסוס שוטף במלחמה?
האם יש לכם תובנות שכדאי להמשיך לצעוד איתם? לשנות? להבין מה שלא הבנו עד כה?

היתה תחושה של 'פעמי משיח'?
אולי דיבורים על כך.

הרב מבריסק אמר פעם שכתוב בנביא מה יעשו כשישמעו שהמשיח מגיע,
יתחבאו בנקיקי הסלעים מפחד ד' והדר גאונו.
כולם מכירים את ה'והריחו ביראת ד' של המשיח.

ההתנהגות של אנשים - באופן כללי - בתחילת ימי הקורונה השתנתה לטובה במשהו,
אדרבה, ספר לי, אשמח לשמוע.
באיזה תחום?

מי כעמך ישראל, ואיני בא לקטרג חלילה על עם ד',
אך להרגשתי תחושות אמיתיות של פעמי משיח אמורות להגיע עם חיזוק והתעוררות ממשיים
שניתן להרגיש אותם ברקע.
לדאבון לבי, לא נוכחתי בכגון דא, אף לא בתחום של בין אדם לחבירו.

מן הסתם, הדבר הכי משמעותי של תקופת הקורונה,
מעבר להשלכות השונות שהתרחשו, ומעבר לפגיעה בבריאות ובכלכלה וכו',
הינה השהיה הממושכת בבית עם המשפחה.
אני משוכנע שישנם שהדבר תרם להם ולמשפחתם המון,
וישנם להיפך,
ובנקודה הזאת - רושמם של הימים יהיה ניכר זמן ארוך.

נוטר הכרמים כתב:היתה תחושה של 'פעמי משיח'?
אולי דיבורים על כך.

הזכירו כאן בשם יענקל מילר, 'תמיד לפני שמשיח בא קורים דברים כאלה'...

התגלה שחתונות מצומצמות זה לא דבר מוזר, אלא דבר מעניין מאוד.

כמו תמיד.
ישנם כאלו ששמעו פעמי משיח
וישנם כאלו שלא שמעו.
"הריאלסטיים" שבינינו לא שמעו.
" החפץ חיים" לדוגמה, אילו היה בדורנו היה שומע גם שומע.

המצב הזה נמשך כבר אלפיים שנה.
ישנם כאלו שכמהים באמת ובתמים, מצפים בכל לב לישועה, וכל רחש מעיר את ליבם, "הנה, עכשיו זה מגיע".
וישנם כאלו שטרודים בשאלות הרות גורל:
האם נכון היה לסגור את המוסדות לפני הוראת משרד הבריאות או אחריה?
האם יתברר סוף סוף שהרב של המפלגה שלי רואה טוב יותר מהרב של המפלגה השניה?
ופעמי קול מבשר לא זכו לשמוע.

יצא חיזוק נורא - המצורף כאן במכתב הנוגע לקירות הלב, בענין החיזוק בכבוד בתי כנסיות ובתי מדרשות.

ש. ספראי כתב:אז נחזור למה שהיה קודם, רק עם פחות כך וכך יהודים שנפטרו?

נדמה שבתקופת הקורונה אחוז התמותה ירד.

שמעתי מאיש החברא קדישא בירושלים שהתמותה הוכפלה

יש לי הרגשה בענין זה, אולי יסכימו עמדי.

במשך הדורות היו הרבה שיטות בענין הנהגת הכלל. היו מלכים ושרים, עבדים ואנרכיה, קומוניזם וקיסר, ועוד הרבה, שאני לא מכיר אותם, או שאני לא מכיר המילה בעברית לתאר אותם. כל אחד מהם היה נראה בתקופתו מובן מאליו, שעל אף מגרעותיו, כך צריך להיות. עד שבאה ההיסטוריה וביטלה אותה, וחידשה משהו חדש.
כתב הרמב"ם (הל' מלכים יא:ד) וכל הדברים האלו של ישוע הנצרי ושל זה הישמעאלי שעמד אחריו אינן אלא לישר דרך למלך המשיח ולתקן את העולם כולו לעבוד את ה' ביחד. שנ' כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה' ולעבדו שכם אחד. כיצד. כבר נתמלא העולם כולו מדברי המשיח ומדברי התורה ומדברי המצוות ופשטו דברים אלו באיים רחוקים ובעמים רבים ערלי לב והם נושאים ונותנים בדברים אלו ובמצוות התורה אלו אומרים מצוות אלו אמת היו וכבר בטלו בזמן הזה ולא היו נוהגות לדורות ואלו אומרים דברים נסתרות יש בהם ואינן כפשוטן וכבר בא משיח וגלה נסתריהם. וכשיעמוד המלך המשיח באמת ויצליח וירום וינשא מיד הם כולן חוזרין ויודעים ששקר נחלו אבותיהם ושנביאיהם ואבותיהם הטעום.
והדברים ידועים
ונראה מזה שחלק ממהלך העולם היא לגלות כל מיני שיטות ואמונות, והכל כדי להפריך אותם לבסוף. כך הופרכה שיטת העבודה זרה אצל רוב העולם, שמעתה אין הו"א להאמין בהבלים כאלה. כמו"כ ענין מלכות של הקיסרים למיניהם אינה עולה על הדעת. אמנם כהיום חרתו על דגלם ענין החירות והיחיד, עם הדמוקרטיה שכל אחד בעולם יש לו הזכות הבלעדית להחליט עבור עצמו. דבר זה יש בו אמת וגם שקר, אמנם אנחנו כ"כ מורגלים אליה שכמעט א"א לנו לחשוב אחרת.
ד"ז קיים בעיקר בארה"ב, והם השפיעו על כל העולם בזה. החירות היא האליל שלהם, הכל הולך סביב החירות, ומניעת החירות של איש אחד הוא דבר נורא מאד. רואים כהיום בחדשות, שאלו הפטריוטים המלובשים דגל אמריקאי, מפגינים עם הרובים שלהם נגד ההסגר של המדינה ונגד החיוב שלהם להתנהג באופן שימנע המוות ממליוני אנשים. החירות הוא ערך על, והכל באה למטה מזה. יש להם שיטה שלמנוע מאיש לקנות כל רובה שרוצה, הוא פגיעה במציאותו, וכאילו לקחו לו את החיים.
אמנם יש קיצונים ויש מיושבים יותר, אבל הכל הולך סביב השיטה הזאת. הם הציבו לזה אופי דתי ג"כ, שזכיות האיש הפרטי ניתנו לו מאת הבורא, ולכן א"א לקחתו ממנו.
זאת אחד השיטות של ההיסטוריה, ואינו שונה משיטת המלכות ושיטת העבו"ז, כולם לא באו אלא ליישר דרך למשיח, שנראה לבסוף איך שכולם נכשלו, וצריכים מלך אחד על העם, העושה רצון בוראו ולא רצון עצמו (מלכות, דלית ליה מגרמיה כלום), וכולם יבינו את המאזן המדוקדק בין כל הזכיות והאפשריות, איך כולם פונים למקום אחד, והוא עבודת הבורא ית', ואין שמחה ושלום והנהגה ישרה חוץ מעבודת הבורא.כמו שהיום מבינים כולם שההורג את חבירו הוא חייב מיתה, כמו"כ יבינו אז שהמדליק נר בשבת אינו ראוי לחיות.
'שיטת החירות' של אמריקא היא בעוכרה בימים אלו. כאשר כל איש שפוי מבין שאין דרך למנוע או להאט התפשטות מחלה זו בלתי אם נבין שכולנו שותפים לדבר גדול, ואסור לו לאדם פרטי לומר 'אני דואג עבור עצמי, והשאר ידאגו עבור עצמם', וצריכים להתנהג באופן המתחשבת עם אחרים. דבר זה הוא בניגוד גמור ל'שיטת החירות' של ארה"ב, ובסופו של דבר יביא לידי ביטול גמור של האליל האמריקאי.
אני (וכולנו) מקוה שזה יהיה התחנה האחרונה, ומעתה נתבטלו כל האלילים בעולם, ואנו עומדים מוכנים לקבל את פני החיים החדשים של משיח צדקנו ועבודת ה' גרידא, שמעתה לא נשאר שום מהלך להנהגת העולם הנתונה בידי בשר ודם, ואין לנו על מי להשען אלא על אבינו שבשמים, שפירושו שזה גופא הוא גילוי המשיח, שכל העולם יבינו שהאיש החשוב הוא זה שהכניע את עצמו לעבודת הבורא, וזה שלא הכניע את עצמו לזה, בוז יבוזו לו. במקום שהיום מי שיש לו יותר כסף או כח וכדו', הוא האיש הנערץ, עוד מעט וערכו של אנשים כאלו ירד פלאים. ומי שוויתר מעצמו עבור אחרים, מי שמנע מעצמו להתפטם בתאווה יתירה, מי שרתם את מוחו כדי להבין צרכיו של אחר, והעיקר מי שעמל למעלה מכוחותיו הטבעיים להבין באמת ובעומק את רצון בוראו בעולמו, הוא הוא הראוי לשבח, ושאר כל העולם לא נועדו אלא לצוותא לזה.
ונזכה ונחיה ונראה........

אני מוצא את עצמי מסכים עם כל מילה (כמעט). ישר כח!

גא"מ.

יפה מאד.
נשמח יחד לתובנות נוספות.

בתשבוה לשואל באישי.

אנחנו מורגלים לתערובת טוב ורע, ואיננו מצפים כלל שתהיה מהלך הפועלת לטובת כל אחד ואחד. ע"כ יש שהחליטו שמהלך הדמוקרטיה (או מהלך אחר), עונה על הדרישות העיקריות שלנו, ונוותר על הבעיות שלהם.

אין הדבר כן!

יש מהלך שאפשר לחיות על ידו לנצח ולהגיע לשיא התועלת! והקב"ה הועידה אותה לנו בתורתו וע"י נביאיו. אין בין עוה"ז לימות המשיח אלא שיעבוד גליות, זאת אומרת שאז לא תהיה שום שלטון כ"א מהלך ישראל, דיקטטור, אבל דיקטטור עם התורה, שאינו מנהיג את הציבור לתועלת עצמו כ"א לתועלת הענין. וה'ענין' הוא עבודת ה'.

ככל שהעצמאיות גוברת, והאנשים עובדים רק עבור עצמם, מן ההכרח שיהיו בעיות ותקלות בדרך, דרכים הרבה יש בהנהגת העולם, אמנם כל הדרכים בחזקת סכנה (קרדיט: הרמ"מ מקאצק זצ"ל), רק דרך התורה בשלימותה תבטיח לנו שלימות, ולזה אנו מצפים.

מי שרואה במצב הנוכחי את הכשלון של אמונת ה'חירות', אין לו לפחד מחזרה להצאר מרוסיה או השליט מקושטא, העולם מתקדמת בכיוון הגאולה השלימה, שנזכה אליה בעתה ובזמנה, ולא נסתפק בחיקויים חלשים.

תוכן כתב:

ש. ספראי כתב:אז נחזור למה שהיה קודם, רק עם פחות כך וכך יהודים שנפטרו?

נדמה שבתקופת הקורונה אחוז התמותה ירד.

מוכחש על ידי אנשי חברא קדישא

במישור הפרטי יש אנשים שהקורונה תרם להם לטובה בהרבה מובנים, ברוחניות ובגשמיות, ואני מכיר אישית כמה כאלה. ויש ל"ע להיפך.
ובמישור הכללי ודאי שנתודע לנו שיש אופנים אחרים לחיות ולא בדיוק כפי שהורגלנו עד כה.
בספר הנפלא במחיצתו של רבי גד'ל כתוב עמ' רי מביא סיפור שפעם באמצע ימי המחנות שאל את חביריו האסירים איזה מידות טובות נוציא מהשנים שהיינו במחנות ובגטו? ואנו כל אחד חלקו זהה אמר מידת הזריזות מחמת שהורגלו לקום ולעבוד בזריזות יתירה, וא' אמר הסתפקות במועט, וא' אמר רחמנות מחמת שראו כזה אכזריות, וענה להם ואני אומר שכל זה היפך מן האמת, נצא מכאן עם מידת העצלות והאכזריות, כי כל מה שעושים מחמת לחץ אינו מרגיל ולכן נהיה עצלים שאין כמותן, ואם לפני המלחמה כשלא היה למישהו דגים לשבת כולם רצו לעזרו, עכשיו יאמרו ומה בכך שאין לו דגים והרי עברנו כמה וכמה שבתות בלי דגים ובלי מאומה. וכן הסתפקות במועט נשתמש לאחרים ולעצמינו נרצה להשלים כל מה שהיה חסר לנו וכו' עיין שם דברים נפלאים.
ודון מינה ואוקי באתרה שהרבה דברים טובים לא נקח ממצב זה.
והנה יש אנשים שבכל דבר חושבים שהוא פעמי משיח וודאי שכל מה שעברנו עלי' במשך השנים מקרבינו לגאולה אבל את פעמי משיח איך נידע מה היא. וודאי דגם חובה תמיד לקיים נחפשה דרכינו ונחקורה אבל אי אפשר במישור הכללי לידע על מה באה עלינו הצרה הזאת ואין אתנו נביא וחכם היודע עד מה, ואולי במישור הפרטי צריך כל אחד לתקן מעשיו עד מקום שידו מגעת.
אמנם ודאי שידענו שמצב זה יעבור וגם יעבור וכמו כל צרה שלא תבא שבא לזמן מסוים כפי מה שנגזר מאת הבורא ואח"כ חלף ועבר בלי זוכר, ומה שאפשר וחובה לחיות ולהוציא מזה הוא קבלת רצונו של הקב"ה בכל שלב ושלב וההרגל בזה דאם רצונו שנהיה בבית ונסתדר במצבים כאלו אז זהו עבודתינו בעת הזאת .
ואסיים בעוד סיפור מהספר הנ"ל בעמ' קטז: וכה סיפר על עצמו: פעם רציתי להקל על עצמי מהעבודה כאשר אמר לי הרשע להעלות ערמות אבנים כבדה למקום גבוה אמרתי לו אני חושב שיותר כדאי להעלות האבנים לכאן, השיבני הצורר 'אתה עבוד ואני כבר אחשוב'. חשבתי לעצמי להבדיל לעבודת השם על האדם לעשות את שלו בלי לחשוב חשבונות ואת החשבונות ישאיר להקב"ה אתה תעבוד והוא כבר יחשוב.

תובנה נוקבת, מהקורונה ומעוד פרשיות מסעירות לא שגרתיות.

אפתח בסיפור ששמעתי לפני כמה שנים מנכדו של הרב של שכונת בקעה בירושלים, הגאון רבי אברהם דב אויערבאך בהגרחי"ל זצ"ל, אח מרן הגרש"ז,
ת"ח מופלג בזכות עצמו, זכיתי להכירו מעט, היה אש להבה ופיקח עצום.

סבא שלו סיפר לו שבזמן מלחמת תש"ח היה מצב של שידוד מערכות ובלבול עצום, והדבר לא פסח על היכלי התורה.
מלבד הדאגה והפחד, וכל נוראיות המצב על כל מוראותיו היה המון עידכונים ופרשניות, על מה שמתרחש ועל מה שהולך לקרות.
הוא תיאר שבהיכל ישיבת עץ חיים לא היה שייך ללמוד. היתה אוירה של נייעס ודיבורים בכל הזמן. אנשים לא יכלו להתרכז, והיו עסוקים כל המעל"ע במה שקורה.
היו שנים בירושלים שישבו ולמדו כרגיל ממש, כאילו לא אירע מאומה, רבי יוסף שלום אלישיב ורבי שלמה זלמן אויערבאך.
כמו התיאורים: 'מסביב יהום הסער', והם בתוך משנתם.

הוא סיפר, פניתי לאחי ושאלתי אותו, תגיד לי בכנות אחי יקירי, מילא, הרב אלישיב, מובן, זה האיש וזה שיחו, הוא שקוע בד' אמותיו בסדר יומו המקודש מתייחד עם תורתו וזר לא יקרב, אבל אתה הרי מעורב בין הבריות, הינך טיפוס מתעניין וסקרן, איך זה שאתה מצליח להתנתק כל כך.

השיב הגרש"ז, אתה יודע, בער'ל, שאני אוהב להתעסק עם פסיקת ההלכה, בהלכה יש הרבה צדדים וצידי צדדים, אבל אוהבים מסקנות, לא מתעכבים על "הוה אמינא'עס".
כל הדיווחים מהשטח והעדכונים החמים זה רובא דרובא בגדר 'הוה אמינא', את התמצית - המסקנות אני גם שומע, זה מגיע אלי בסופו של דבר. אז אני החלטתי שאני חוסך לעצמי את העיסוק בזה.

היו תחזיות ופרשנויות, הפחדות והרגעות, ויכוחים וכעסים, רודפים ומוסרים, 'רוצחים' ומבוהלים,
ואת הכל נשאה הרוח.

ומה נשאר?
המאמצים של כל אחד ואחת בתורתו בתפילותיו ובמצוותיו (זה ב'וחי בהם' וזה ב'ובכל נפשך'),
לפום צערא אגרא.

ההתמודדות של כל יחיד בשיפור מידותיו,
בבית פנימה וחוצה לו.
בסבלנותו, באיפוקו, באורך רוחו.
בקבלת המצב באהבה, בנשיאה בעול המתייסרים,
ובהכלת השונה והמרגיז.

נקוה שהצלחותינו מרובים מכשלונותינו,
ושנצליח הלאה עד לגמר המהיר בביאת גו"צ.

נוטר הכרמים כתב:השיב הגרש"ז, אתה יודע, בער'ל, שאני אוהב להתעסק עם פסיקת ההלכה, בהלכה יש הרבה צדדים וצידי צדדים, אבל אוהבים מסקנות, לא מתעכבים על "הוה אמינא'עס".
כל הדיווחים מהשטח והעדכונים החמים זה רובא דרובא בגדר 'הוה אמינא', את התמצית - המסקנות אני גם שומע, זה מגיע אלי בסופו של דבר. אז אני החלטתי שאני חוסך לעצמי את העיסוק בזה.

ר' דוד ליב שווארץ

קצת אנשים יכלו להכיר את עצמם, את תפילתם, את לימודם, כשהם ביחיד ולא ברבים. לראות האם באמת הוא יכול להתפלל גם כשהוא לא בציבור ולא בתוך קהל רב. מבחן המודד העצמי חשוב באמצע החיים.
דבר שני לגבי שמחות הנישואין ישכעת כמה התארגנויות בנושא להעלות מודעות בציבור. השאלה המרכזית העומדת בפני אותם אנשי מעשה האם הציבור באמת מעונין בשינוי או שהוא רוצה שהשכן ישנה והבן דוד ישנה והא יפטיר כדאשתקד.
ימים יגידו אם יצא מהלך טוב נגד אותו לוקוס המכלב ממונם של ישראל.

ליטוואק פון בודאפעסט כתב:בתשבוה לשואל באישי.

אנחנו מורגלים לתערובת טוב ורע, ואיננו מצפים כלל שתהיה מהלך הפועלת לטובת כל אחד ואחד. ע"כ יש שהחליטו שמהלך הדמוקרטיה (או מהלך אחר), עונה על הדרישות העיקריות שלנו, ונוותר על הבעיות שלהם.

אין הדבר כן!

יש מהלך שאפשר לחיות על ידו לנצח ולהגיע לשיא התועלת! והקב"ה הועידה אותה לנו בתורתו וע"י נביאיו. אין בין עוה"ז לימות המשיח אלא שיעבוד גליות, זאת אומרת שאז לא תהיה שום שלטון כ"א מהלך ישראל, דיקטטור, אבל דיקטטור עם התורה, שאינו מנהיג את הציבור לתועלת עצמו כ"א לתועלת הענין. וה'ענין' הוא עבודת ה'.

ככל שהעצמאיות גוברת, והאנשים עובדים רק עבור עצמם, מן ההכרח שיהיו בעיות ותקלות בדרך, דרכים הרבה יש בהנהגת העולם, אמנם כל הדרכים בחזקת סכנה (קרדיט: הרמ"מ מקאצק זצ"ל), רק דרך התורה בשלימותה תבטיח לנו שלימות, ולזה אנו מצפים.

מי שרואה במצב הנוכחי את הכשלון של אמונת ה'חירות', אין לו לפחד מחזרה להצאר מרוסיה או השליט מקושטא, העולם מתקדמת בכיוון הגאולה השלימה, שנזכה אליה בעתה ובזמנה, ולא נסתפק בחיקויים חלשים.

דבריך משוללי הבנה. אולי תוכל להסביר מהו המהלך הנצחי שלך בצורה פשוטה? ובקשר לצאר מרוסיה, אתה בטוח שהיית רוצה לחיות תחת שלטונו?

אל תפחד, אנחנו לא חוזרים להמשטר ההיא, עוברים משיטה לשיטה, עד לתכלית בשלימות, שהיא למעלה מכולם, למעלה מדמוקרטיה ולמעלה מכל שיטה אחרת. עוד יבא יום ודבריך כלפי הצאר יופנו אל בדמוקרטיה בשאלה תמהונית, 'אתה רוצה לחזור לדמוקרטיה?'

ליטוואק פון בודאפעסט כתב:אל תפחד, אנחנו לא חוזרים להמשטר ההיא, עוברים משיטה לשיטה, עד לתכלית בשלימות, שהיא למעלה מכולם, למעלה מדמוקרטיה ולמעלה מכל שיטה אחרת. עוד יבא יום ודבריך כלפי הצאר יופנו אל בדמוקרטיה בשאלה תמהונית, 'אתה רוצה לחזור לדמוקרטיה?'

חזק ביותר.

כל דברי הליטוואק באשכול יפים.
רק למען הדיוק ההיסטוריוני, או ההיסטורי פילוסופי, אציין שלמען האמת אין חילוקים עצומים בין המשטרים מאז ומעולם (כהדא דאמרת, אותה גברת בשינוי אדרת).

בארצות המזרח תמיד היה הכח ביד היחיד השולט, והעם היה משולל כח לחלוטין, ומאידך הרויח שלוות נפש ביודעו שהכח בידי אחד ודי. ועד היום נשאר כן. לפעמים הוא נקרא מלך, לפעמים צאר, לפעמים "המזכיר הכללי של המפלגה", ולפעמים "המנהיג הרוחני העליון". ולפעמים בפשטות "הנשיא פוטין", כמעט כמו "הנשיא טראמפ".

ואילו בארצות המערב הכח היה בידי האריסטוקרטיה, שבדרך כלל התיימרה לשקף את העם. היה יותר פיזור סמכויות, ומאידך האזרח הקטן באמת היה משולל כח, אלא שמאבקי כח בין בעלי הכח היו דבר קבוע.

לפעמים קראו לזה אסיפת הסנאט והקונסולים (רומי), לפעמים זה היה פריצים אבירים ואצילים ונסיכים ודוכסים וכומרים ובישופים ושאר ירקות. ובימינו הם בעלי ההון, הפוליטיקאים והשדרנים והמשפטנים. ותמיד תמיד כל בעלי הכח מתחככים ביניהם על תחומי השליטה והכח.
האזרח הקטן משולל כח, מכינים לו הצגה פעם בארבע שנים, אבל הספקטרום שנותנים לו לבחור בינו הוא צר מאוד, ונקבע מראש על ידי המשפטנים הפוליטיקאים השדרנים בעלי ההון ושאר מובילי דעת הקהל, שהם בעצם האריסטוקרטיה השולטת.

מה שהתקדם הוא "ערכים" כמו חופש הביטוי (חוץ מדיבור בגנות תועבה הידועה וכדומה), ועוד כיוצא בו. וגם המאבק נעשה בדרכים עדינות יותר, כמו הכפשה או השלכה לכלא של היריב (חוקר פרטי, תפירת תיק וכו'), ולא ברצח קצר ותכליתי.

דבריך (ודברי הליטוואק) מראים שאין לכם מושג מה זה לחיות תחת שלטון אבסולוטי.
לא צריך לחלק את העולם לאזורים אלא זו עובדה פשוטה שעד למהפכה הצרפתית שבה נשבר כח הכנסיה במערב ועמה החלה רוח שלטון העם, או דמוקרטיה, העולם נשלט ע"י מלכים, רודנים, שליטים וכו' שתפסו את השלטון ועשו בעם כרצונם, בדרך כלל ע"י השלכת פחד שכן כל מי שהמרה את פיהם, או סתם כך לפי המצב רוח שלהם עשו בו כרצונם. מדי פעם זרקו לעם שהיה בסך הכל עבד עבדים נרצע איזה עצם פה ושם. כיוון שרוב העם היו בורים חסרי השכלה וחסרי כח התארגנות בדרך כלל קיבל מרות זאת לא בגלל שהיה טוב להם, אלא מחוסר ברירה או מחוסר יכולת לעשות משהו בנדון. אם רצו לעשות מהפכה ונכשלו סופם היה רע ומר. כאמור רוב השליטים היו אנשים רעים חסרי לב שלא היה איכפת להם לחיות חיי פאר על חשבון שאר העם שחי בדרך כלל בחיי עניות נוראים. בדרך כלל מאחרי כל זה עמדו כהני הדתות שנתנו גיבוי לשליט והוא בתמורה נתן להם חופש פעולה לעשו כרצונם בעוד הם מעלימים עין ממעשיו שכן רובם ככולם היו אנשים פרוצים ביותר בעלי תאוות נוראיות. הנכם מוזמנים לשלול את הדברים אך אלה עובדות ידועות ובדוקות והדבר מתועד היטב. היה פה ושם איזה יוצא מן הכלל אך זה היה נדיר. כמובן כיוון שלא היה אמצעי תקשורת העם לא ידע מה בכלל הולך בחצר המלכות.
נכון שגם בשלטון דמוקרטי יש בעיות, אך מה היה עדיף לכם: לחיות תחת שלטון אותומני שפתאום השליט יכול להחליט באופן שרירותי להגלות את כל הגברים לדמשק ולקחת את כל הנשים לארמונו ולעשות בהם כרצונו? זה היה מעשים שבכל יום. האם אתם מעונינים בשלטון יווני שיאמר לכם לחקוק על קרן השור שאין לנו חלק... או בשלטון רומי שיסרוק את בשרכם במזלגות של ברזל? מסופקני. האם אתם יודעים איך זה היה לחיות תחת הצר ניקולאי? פתאום דופקים לכם על הדלת ולוקחים את ילדכם הנחמד בן החמש לעשרים וחמש שנה לצבא. האם אתם חושבים שהייתם יכולים לשבת על הכבישים כאות מחאה על כך? היו עורפים לכם את הראש על המקום.
אך המשפט המענין ביותר בדבריך הוא זה: האזרח הקטן משולל כח, מכינים לו הצגה פעם בארבע שנים, אבל הספקטרום שנותנים לו לבחור בינו הוא צר מאוד, ונקבע מראש על ידי המשפטנים הפוליטיקאים השדרנים בעלי ההון ושאר מובילי דעת הקהל, שהם בעצם האריסטוקרטיה השולטת.
אין כזה דבר אזרח קטן, אנשים קטנים מתחברים לקבוצות גדולות וכאשר המספרים גדולים הם יכולים לשנות ולהשפיע. האם אתה רוצה לומר שתוצאות הבחירות נקבעים מראש? נכון שיש שחיתות בכל גוף שלטוני, ונכון שלפעמים מחפשים בנרות את אלו שהחליטו להתלבש עליהם, אך האם אתה משווה זאת לאיך שעשו משפט הרודנים? למשל סאדאם חוסיין היה הורג בעצמו בדם קר כל מי שחשד בו שאינו נאמן, או תראה את שליט סוריה שלא בוחל בהרעלת תושביו בכימיקלים והורג בהם ללא רחם כיוון שמתנגדים לשלטונו. האם זה עדיף לך?
אך שאלת השאלות, אם כדבריך, מדוע החרדים משתתפים בתהליך הבחירות? שיקבלו את מרות איזה מפלגה שנבחרה בין בשחיתות בין ביושר, בין ע"י המשפטנים והפוליטיקאים והשדרנים ובעלי ההון? הלא לדבריך אין הבדל בין המשטרים וזה רק אותה גברת בשינוי האדרת. הלא אתה מעדיף לחיות תחת שלטון רודני שכן אז תרויח שלוות נפש ביודעך שהכח בידי אחד ודי. אתה כתבת דברים אלו, הלא כן?

מכאן
viewtopic.php?f=51&t=10765&p=129752&hilit=%D7%94%D7%90%D7%9C%D7%99%D7%9C+%D7%A9%D7%94%D7%9B%D7%96%D7%99%D7%91#p129749
ואילך

מקדש מלך כתב:כל דברי הליטוואק באשכול יפים.
רק למען הדיוק ההיסטוריוני, או ההיסטורי פילוסופי, אציין שלמען האמת אין חילוקים עצומים בין המשטרים מאז ומעולם (כהדא דאמרת, אותה גברת בשינוי אדרת).

בארצות המזרח תמיד היה הכח ביד היחיד השולט, והעם היה משולל כח לחלוטין, ומאידך הרויח שלוות נפש ביודעו שהכח בידי אחד ודי. ועד היום נשאר כן. לפעמים הוא נקרא מלך, לפעמים צאר, לפעמים "המזכיר הכללי של המפלגה", ולפעמים "המנהיג הרוחני העליון". ולפעמים בפשטות "הנשיא פוטין", כמעט כמו "הנשיא טראמפ".

ואילו בארצות המערב הכח היה בידי האריסטוקרטיה, שבדרך כלל התיימרה לשקף את העם. היה יותר פיזור סמכויות, ומאידך האזרח הקטן באמת היה משולל כח, אלא שמאבקי כח בין בעלי הכח היו דבר קבוע.

לפעמים קראו לזה אסיפת הסנאט והקונסולים (רומי), לפעמים זה היה פריצים אבירים ואצילים ונסיכים ודוכסים וכומרים ובישופים ושאר ירקות. ובימינו הם בעלי ההון, הפוליטיקאים והשדרנים והמשפטנים. ותמיד תמיד כל בעלי הכח מתחככים ביניהם על תחומי השליטה והכח.
האזרח הקטן משולל כח, מכינים לו הצגה פעם בארבע שנים, אבל הספקטרום שנותנים לו לבחור בינו הוא צר מאוד, ונקבע מראש על ידי המשפטנים הפוליטיקאים השדרנים בעלי ההון ושאר מובילי דעת הקהל, שהם בעצם האריסטוקרטיה השולטת.

מה שהתקדם הוא "ערכים" כמו חופש הביטוי (חוץ מדיבור בגנות תועבה הידועה וכדומה), ועוד כיוצא בו. וגם המאבק נעשה בדרכים עדינות יותר, כמו הכפשה או השלכה לכלא של היריב (חוקר פרטי, תפירת תיק וכו'), ולא ברצח קצר ותכליתי.

זה נכון שגם היום ישנה קבוצת בעלי כח שבפועל היא שקובעת, אבל היום אותם בעלי כח מגיעים מיותר שכבות באוכלוסיה.
לצורך משל תביט על ההיסטוריה היהודית. במדינה דיקטטורית יהודים נרמסים לחלוטין, ואילו במדינה דמוקרטית יהודים מצליחים להשתלב בתוך קבוצת בעלי הכח ולהשפיע על החיים של שאר היהודים.
אותו הדבר הזכויות של החרדים בארץ, או של כל מיעוט אחר בעולם.

דעת לנבון נקל, שלא ניסיתי לטעון שאין שום חילוק בין היום לפעם. אלא להאיר זרקור על תופעה מרתקת, לפיה רוח האנוש הבסיסית אינה משתנית, ומאז ומעולם נחלקו המזרח והמערב לשתי שיטות של חלוקת הכח, והדבר אקטואלי אלפי שנים. בלי קשר לשם או לשיטה, לרמת ההשכלה או לתרבות.

אגב, גם במדינות דיקטטוריות יהודים הגיעו רחוק מאוד. ע"ע הרב יצחק אברבנאל, או להבדיל זיס אופנהימר, ועוד (העובדה שיריביו גברו עליו, הוא מנת חלקו של כל בעל שררה, שיריביו מורידים אותו בסופו של יום לבאר שחת. אלא שכאן הנשק נגדו היה אנטישמיות).

הרב זאב ערבות. אין לי את הכח להתנצח בנושא, אבל העוולות שאתה מתאר אינם קשורות בהכרח לדמוקרטיה או דיקטטורה. הן משקפות בעיות חוליים ומתחים שקיימים באותן חברות. גם במשטרים דיקטטוריים היו לקבוצות מיעוט כח להשפיע, וגם במשטרים דמוקרטיים הקבוצות הללו חסומות בתקרות זכוכית שונות. ברור שמשטרים דיקטטוריים מתאפיינים בדרך כלל גם ביותר אכזריות בשיטות הטיפול ביריב. את הנקודה הזאת כבר הזכרתי. ואין כאן מקום להאריך.

תודה על הקישור. הנקודה העיקרית היא שיש מה שנקרא שלטון ההרגל. כל עוד רוב ככל העולם היה נשלט ע"י רודנים מסוג זה או אחר (אפילו בצרפת ואנגליה הנאורות היו עורפים ראשים בסיטונאות) באמת לא היה משנה רודן זה או אחר ולא היתה אופציה וזה מה שהיו רגילים (גם בשואה התרגלו לתנאים מחוסר ברירה), אך כעת שהתרגלנו לשלטון שפחות או יותר יש כללים מסודרים, ופרט למצבים מיוחדים או ביטחוניים האזרח הרגיל יכול לישון בשקט (איני מתיחס כאן לאלימות ופשיעה) ביודעו שיש איזה סדרת חוקים מסודרים שכל עוד הוא שומר עליהם לא יחפשו לתפור לו תיק. אלה ששומעים עליהם בחדשות הם בדרך כלל אנשים בעלי כח שלטוני וממוני ואותם מחפשים בנרות. מסופקני אם יציקו לסתם אזרח מן השורה שומר חוק. ויש אפילו מערכת בתי דין מסודרים שניתן לפנות אליהם בשעת הצורך (איני מתיחס כאן לערכאות שזה נושא אחר, אך גם לשם נגשים לפעמים). כך שלאחר שהתרגלנו לחיי חק מסודרים שבהם לא יכולים סתם כך לערוף את ראשכם, מסופקני אם יש מישהו שקורא שורות אלו שהיה מעוניין לחזור לשלטון רודני מסוג כלשהו בגלל שזה נותן לו חיי שלווה.

מקדש מלך כתב:דעת לנבון נקל, שלא ניסיתי לטעון שאין שום חילוק בין היום לפעם. אלא להאיר זרקור על תופעה מרתקת, לפיה רוח האנוש הבסיסית אינה משתנית, ומאז ומעולם נחלקו המזרח והמערב לשתי שיטות של חלוקת הכח, והדבר אקטואלי אלפי שנים. בלי קשר לשם או לשיטה, לרמת ההשכלה או לתרבות.

אגב, גם במדינות דיקטטוריות יהודים הגיעו רחוק מאוד. ע"ע הרב יצחק אברבנאל, או להבדיל זיס אופנהימר, ועוד (העובדה שיריביו גברו עליו, הוא מנת חלקו של כל בעל שררה, שיריביו מורידים אותו בסופו של יום לבאר שחת. אלא שכאן הנשק נגדו היה אנטישמיות).

הרב זאב ערבות. אין לי את הכח להתנצח בנושא, אבל העוולות שאתה מתאר אינם קשורות בהכרח לדמוקרטיה או דיקטטורה. הן משקפות בעיות חוליים ומתחים שקיימים באותן חברות. גם במשטרים דיקטטוריים היו לקבוצות מיעוט כח להשפיע, וגם במשטרים דמוקרטיים הקבוצות הללו חסומות בתקרות זכוכית שונות. ברור שמשטרים דיקטטוריים מתאפיינים בדרך כלל גם ביותר אכזריות בשיטות הטיפול ביריב. את הנקודה הזאת כבר הזכרתי. ואין כאן מקום להאריך.

אם אין לך כח להתווכח אז מדוע אתה כותב דברים שאין להם שחר? מה זה רוח האנוש הבסיסית? להיות נשלטים ע"י רודנים? זה מה שהיה אז לא היה ברירה, אך כעת שיש לך ברירה לחיות בארץ ישראל או בקוריאה הצפונית תחת רודן, במה אתה בוחר? לפי דבריך רוח האנוש הבסיסית צריכה להוביל אותך לצפון קוריאה. (במאמר מוסגר, האם אתה מנסה לומר שאדם לא יכול להשתנות? שמעת פעם על בעלי תשובה?)
מאיפה אתה ממציא את הרעיונות האלו של חלוקת מזרח ומערב? ומה עם האינדיאנים והאינקא ביבשת אמריקה לפני שגילה אותה קולומבוס? האם יש לך מושג מה היה סגנון השלטון שם? אלא פשוט במשך 300 השנים האחרונות שלטון העם (או דמוקרטיה) גבר על שלטון הרודנים בהרבה מקומות ובעקבותיו ההתפתחות המדעית, משמע רוח האנוש הבסיסית השואפת לחיות ללא שלטון רודני גברה. וכן, שלטון רודני כן קשור ישירות להשכלה, לרודנים נח שלא תהיה השכלה שכן כך קל להם יותר לשלוט, עובדה היהודים שכן למדו תמיד היו להם לרועץ.
והעובדות שאני מביא כן קשורות, האם ראית בשלטון דמוקרטי רגיל את הזוועות שגרמו רודנים? היטלר היה רודן, סטאלין היה רודן, יש לך מקבילים בעולם הדמוקרטי? במשטרים דיקטטוריים לא היה כח לאף אחד להשפיע פרט לאנשי הדת. זה שהיו פה ושם איזה יחידים כמו האברבנל וכדומה היה מאורע נדיר ובסופו של דבר לא עזר להם ואין להביא מהם ראיה. האם האברבנל הצליח לעמור את האינקויזיציה?

ש. ספראי כתב:בתחילה הייתה תחושה של פעמי משיח.
לאחר מכן התרגלנו לשגרת הקורונה.
כעת מדברים על יציאה וחזרה לשגרה.
אז נחזור למה שהיה קודם, רק עם פחות כך וכך יהודים שנפטרו?
יש לנו לקחים לחיים, כאלו שישנו אותנו, כאלה שלא היינו בהם בתחילת אדר?
תובנות?
הסתכלות שונה?
או ששוב נשוב לשגרת הסוס שוטף במלחמה?
האם יש לכם תובנות שכדאי להמשיך לצעוד איתם? לשנות? להבין מה שלא הבנו עד כה?

לצערנו הרב, כב' היה צריך לכתוב: מה יוצא לנו מהקורונה. הקב"ה עדיין לא הסיר את הנגף, החיידק חי, בועט, ונושם, רק שבורא עולם 'מווסת' אותו למי וכמה שהוא רוצה.

השאלה בהחלט צריכה להישאל וכבר עכשיו, ולא אחרי גאולת ה' בכלל ומהקורונה בפרט.
[אני אמתין לקרוא את הדברים שכב' הרב 'מבשל' לנו במקומון הידוע שלנו...]

זאב ערבות, אתה עונה על טענה שלא העליתי. כל כל כל כל כל כל המהלכים הם בעייתיים. מתחילים בכוונה טובה, ומתדרדרים מהר. לא, אין רצוני לחזור להמהלכים הישנים, כמו שאין רצוני להשאר בדמוקרטיה. בסופו של דבר נבין את הבעיא של הדמוקרטיה והחופש של ארה"ב. הקאראנא הראה לנו בעליל שהחירות האמריקאי היא בעוכרו של כל המדינה, ומטעמו א"א לסגור אותה טוב, וא"א לעשות כמו שעשו בדרום קארעא וכדו'.

יבא משיח ויראה לך שיש מהלך של מלך אחד לעם, שנועד על ידי ה' בעצמו להנהיג את העם, ולא לצורך עצמו (כמו כל רודני הדורות) אלא לשם תכלית נעלה.

ונראה שהוצדק האימרא העממית "ככל שקשה להוציא את ישראל מהגלות, כמו"כ קשה להוציא את הגלות מישראל". התפיסה הגלותית שיש לכולנו, דיירי א"י וחו"ל כאחד, צריכים לעקר ולשרש, שנבין שאין חיים רק קיום רצונו ית'.

סליחה שלא הבנתי את דבריך. איני בא להגן על הדמקורטיה, אך עם כל בעיותיה היא טובה לאין ערוך מכל שלטון דיקטטורי מכל סוג שהוא. החופש של ארה"ב הוא זה שמאפשר לך לשבת בלייקווד בשלווה וללמוד על מי מנוחות ולקבל אולי תמיכה. זה שהמדינה לא התנהלה כראוי זו אשמתו של הממשל ברשותו של נשיא שוטה, שלא רק שלא ידע כיצד להתנהל בשעת משבר, אלא אף עשה מהלכים שגויים. זו לא אשמת הדמוקרטיה אלא אשמת אלו שבחרו בכזה נשיא. ממשל אובמה הכין פרוטוקולים לשעת מגפה והוא ביטל אותם בשנת 2018, וכן הוקצה תקציב עבור מכונות הנשמה ומסכות והוא ביטל אותו עם כניסתו לנשיאות באומרו שאין צורך לבזבז כספים עבור דברים שאין בהם תועלת. רשימת מחדליו כ"כ גדולה שחבל לבזבז על כך את הזמן. הסיבה שמדינות כמו טייוון ודרום קוריאה וניו זילנד לא נפגעו כמעט בגלל שנקטו צעדים נכונים מיד בהתחלה והחשוב מכל יש להם ציבור ממושמע! זה הדבר הכי חשוב, והנה כבר דוסקס הנושא הזה כאן שהציבור הישראלי בכללותו חושב שהוא יודע יותר טוב, ובפרט לקח לציבור החרדי זמן להפנים שהקורונה הזו זה לא משחק ילדים אלא נגיף קטלני, זו עובדה שאי אפשר להתכחש אליה ולא משנה כעת מה גרם למחדל הזה, ודרך אגב איני מוציא את עצמי מן הכלל ואף אני זלזלתי בהתחלה למרות שבני משפחתי התריעו בי.
בקשר לביאת משיח צדקינו, אחכה לו בכל יום שיבא, אך צריך לחיות במציאות של היום ובהתאם לבחור את המקום הנראה המתאים ביותר בו ניתן לקיים את המצוות וללמוד באין מפריע וזו כבר בחירה אישית ולכל מקום יש יתרונות וחסרונות (לארץ ישראל מהבחינה התורנית והרוחנית אין חסרונות משלה, אלא במציאות הקיימת יש סיבות לא לרצות לגור בה).

מה שיוצא לנו מהקורונה, בין השאר, הוא שעלינו לבחון את עצמנו אם אנו מקיימים את מה שהקב''ה מצווה עלינו או את מה שההרגל הקהילתי שלנו מצווה אותנו.

בד''א? האם יהיה בנו את העוז להתפלל בבית ולשרוף חמץ ע''י שליח ולמכור חמץ דרך הטלפון ולהקל בחומרת חמץ שנמכר במכירת חמץ אחרי הפסח, ולהימנע מטבילה במקווה גברים וכו' וכו', וכל כך למה? כי כך ה' ציווה אותנו, מפני חשש פיקוח נפש דרבים, או שמא ההרגלים (הקדושים!) שלנו יגרמו לנו להתחכם ולהתעקש ולעמוד על דעתינו.

כנלענ''ד.

דומני, ששורש המחלוקת שנתעוררה כאן, בין זאב ערבות לבין ליטוואק פון בודאפעסט, הוא בשאלה מה עדיף: להיות חכם בבית הסוהר, או להיות שוטה בן חורין. הנה נוסח קיצוני יותר של השאלה: האם עדיפים חיי עבד, או שמא עדיף מוות מתוך בחירה. ימיה של השאלה הזו עתיקים כידוע.

התוה"ק, שכידוע מתעבת מצד אחד את העבדות המשעבדת את האדם אל איזה פרעה בן אנוש (אשר על כן נתנה לנו את חג החירות), אך גם מתעבת את המוות מצד שני (אשר על כן קבעה כי המת הוא אבי אבות הטומאה), אינה עונה ישירות על השאלה העתיקה הנ"ל המתלבטת בין עבדות למוות כלומר בין רע לרע, ובמקום זאת התוה"ק מציעה את האפשרות השלישית, הטובה מכולן: "ובחרת בחיים". אמור מעתה: התוה"ק מנחה מצד אחד שהחיים עדיפים על המוות, אבל מצד שני היא גם מנחה שהדמוקרטיה עדיפה על הדיקטטורה. רק ככה אפשר ליהנות משני העולמות: גם מעולם החירות וגם מעולם החיים.

מצד שלישי, אם העם בוחר במלוכה דיקטטורית "ככל הגויים [הדיקטטוריים] אשר סביבותי", אז על זה מפטירה התוה"ק: "שום תשים עליך מלך", כי אכן מה שווה היא הדמוקרטיה אם היא נכפית על עם שחפץ בדיקטטורה? ובלבד שהבחירה של העם בדיקטטורה, תיעשה באמת מתוך בחירה. אבל דיקטטורה שנכפית על עם שלא בחר בה, זאת לכאורה הקללה הגדולה ביותר (בתוך מסגרת החיים), וזאת גם דעת התוה"ק שמברכת אותנו בברכה הגדולה ביותר (שהיא כאמור הדרך השלישית הנ"ל): "ובחרת בחיים".

ומדוע שלא אהיה חכם בן חורין אם ניתנת לי האפשרות? בדרך כלל אדם נולד ומת תחת שלטון דיקטטורי ואף פעם לא ניתנה לו בחירה. תשאל את אלו שניסו לצאת מברית המועצות ויספרו לך (שלא נדבר על כך שלא נתנו לקיים מצוות בגלוי).
בקשר לבחירת העם, האם העם בחר את שאול ודוד? וברגע שנבחרו וכידוע המלוכה הולכת בירושה, הלא היו כמה מלכים רשעים ביותר, האם היה דרך להפטר מהם?

נכנסתי לאכול ורוויתי נחת, אני מפחד לכתוב את מה שאני חושב, חלקם פה כבר יצאו מהקורונה אולי חלו ונתרפאו חלקם חושבים שכבר אין וחלקם מתעסקים כבר עם מסקנות, בשולי הדברים נוגעים בוויכוחים הישנים איפה טוב יותר ישראל חו"ל, הרצינות התהומית של הכותבים מישראל על הטוב שבה והכותבים מחו"ל על הטוב שכאן, אני ינסה לעלות לירח ולכתוב משם איפה יותר טוב, מה שברור שלכל אחד טוב איפה שהוא נמצא גם אם הוא לא מרגיש כך, בכל אופן בענין הקורונה נדמה לי שצריך להמתין עם מה יצא לנו כי עדיין זה לא יצא מאיתנו להתראות בערב פסח תשפ"א להמשך דיון חכם במה יצא לנו

היה צריך להיות מה יצא לנו עד עתה. אך הויכוח הוא לא איפה טוב יותר. מבחינה תורנית א"י טוב יותר ולו רק משום שרק שם ניתן לקיים מצוות נוספות שאין אפשרות לקיים בחו"ל. יש עוד דברים סגוליים שקשה יותר להבחין בהם כגון אווירא דא"י מחכים ואין ספק שבישראל חיי התורה תוססים יותר. זו פשוט מציאות. אלא שהמציאות לפעמים מכתיבה שצריכים לחיות במקום אחר, ומי שעושה זאת רק משום שטוב לו מכל סיבה שהיא, איני סבור שיש לזאת היתר. וכלל לא ברור כדבריך שלכל אחד טוב איפה שהוא נמצא, יש הרבה שלא טוב להם היכן שהם נמצאים - כל אחד והסיבה שלו, עובדה אנשים עוברים ממקום למקום כל הזמן. בזמנו כתב מישהו בפורום שהשווער קנה לו דירה יפה באחת משכונות ירושלים במקום שסבר שהוא טוב בשבילו והנה כעבור זמן נוכח לדעת שקשה היה לו שם לשמור על העיניים כשהולכים ברחוב ועבר למקום אחר.
אך דבר אחד בוודאי יצא לנו מהקורונה: שבן לילה החיים יכולים להתהפך מהקצה אל הקצה ולוקח זמן להסתגל למציאות חדשה, ובמקרה של הקורונה נראה שישאיר את חותמו לאורך זמן אם לא ימצא חיסון בקרוב. כלומר המגפה הזו מלמדת אותנו יותר מכל מה זו אחריות ציבורית, ואפילו אם יש למישהו סיבות טובות לא להתחשב בציבור, טובת הכלל גוברת והוא צריך לוותר על רצונותיו.

מה שהתכוונתי לכל אחד טוב איפה שהוא נמצא רק מבחינה אחת כי הקב"ה עושה רק טוב ולהיכן שכל אחד יתגלגל גם כן הוא קבע וממילא הכל טוב

הבעייה בארה"ב זה בכלל לא הדמוקרטיה (אגב דוקא שאר ארצות המערב מתנהגים יותר על פי רצון העם ולפי שכל ומדע, שמה יש דמוקרטיה. בארה"ב יש אוליגרכיה באישור בית המשפט העליון ותחת הדגל של 'חופש הביטוי' - פשוט א"א למגר תופעות שחיתות כי יש לעשירים חופש לעשות בממשלה כרצונם). הבעייה היא הקפיטליזם. וגם יש שפע של טפשות וסכלות, נצרות אדוקה ועוד. ויש כאן שידוך של השקר והשלימזל בין הכנסייה והביזנס אינטרסים. אכן אמריקה אינה מודל מוצלח של דמוקרטיה.

לפעמים דוקא האנשים הפשוטים תופסים את הבאגים במערכות גדולות,
אני ממש לא תופס מה בא הרב ליטוואק לומר לנו,
האם כעת בזכות הקורונה הולכת להיות פרומיל של התפוררות במה שמכונה היום השיטה הדמוקרטית?
האם אמריקא הולכת להשתנות בנקודה הזאת?
אני מדבר כמו נודניק אחרי דרשת שבת הגדול אבל שאלה פשוטה: מה למעשה??
הרי בדיקטטורות כמו איראן צ. קוריאה וכו' טוענים שהמצב גרוע שבעתיים,
אם למעשה בעיני בשר רגילות אין תחליף, הרי שלא יהיה כעת שום תחליף, ואני מתכוין משהו ממשי היינו שישתנה דבר - ולו הקטן ביותר -
אם מדובר רק בדרוש וקבל שכר, הרי אפשר למצוא הרבה דברים שהקרונה חידשה המציאה גילתה וכו' וכו'
ממש תמוה הדרשת שלום זכר הזאת והדיון שבעקבותיה

שינוי ב'דעת הקהל', וגדול ועצום הוא.
אכן, יש עוד כמותו (אף שאינם ענין כללי כדוגמתו), ואשכול זה נועד לפָרטם.