פורום אוצר החכמה

ס''ט כתב:בהבדל אחד קטן. אין גם אחד המכנה 'מרן בעל הפסקי תשובות', או 'מרן בעל הנטעי גבריאל'. משא"כ רבים וטובים ונכבדים (מהמון העם ובני תורה כאחד!) האומרים 'הגאון הגדול פוסק הדור והדרו מרן בעל הילקוט יוסף'.

וכ"ש וק"ו הנחשב בעיני רבים כ'פוסק כל הדורות', אשר מימות מרן הב"י לא קם כמותו, מרן מלכא זצוק"ל, אשר גם כלפיו כוונו הדברים דלהלן:

באופן כללי נראה לי שמסתבר שכל מי שמביא כמויות כ"כ גדולות של ציונים על כל דבר, קשה להאמין שרמת הדיוק שלו תהיה שווה לזה שבורר וחוזר ובורר את כתיבתו, כך שמסברא ניתן לצפות שיביא גם דברים פחות דומים וגם שיטעה לפעמים, ויותר פעמים מאחרים הבוררים.

וש"י מד"נ.

נוה הלבנון כתב:הילקוט יוסף אצל המון רב נחשב יותר מהמשנ"ב והחזו"א גם יחד.
אז אפשר לשתוק?

עט סופר כתב:בנוגע למהרשד"ם אכן מאד יש להצטער עליה, כיון שכל מי שקורא את דברי המהרשד"ם בפשיטות נראה שהבנה הפשוטה היא כדברי הארץ חיים והחזון איש, ולפו"ר נראה שהוא כשגגה מפי השליט בציץ הקודש. אם כי אני מסייג את דברי, שהאבן ישראל היה רב גוברא, ודרכו היה להודות על האמת, וראה את דברי החזו"א, ומ"מ סבר שכוונת כדברי הציץ הקודש, ומה שאני הקטן לא ירדתי לסוף דעתו אינו ראיה.

אוהב אוצר כתב:

נוה הלבנון כתב:הילקוט יוסף אצל המון רב נחשב יותר מהמשנ"ב והחזו"א גם יחד.
אז אפשר לשתוק?

לשתוק? מה פתאום! ממש זו לא דרכה של תורה לשתוק שמוצאים דברים כאלו .
אני, בתור יהודי מאמין בבורא עולם שלא כל אחד זוכה שספריו יתפרסמו בכל העולם וילמדו בהם וזו זכות גדולה שאומרת דרשני.
ברור לי שלהרבה אנשים [במיוחד ממגזרים מסוימים] אין את האמונה הזאת. [בגלל אלף תירוצים של יצר לשון הרע ורכילות ומחלוקות]

[אני מאמין שיש כאן מישהו שמסוגל להגיב ולומר שגם הקוראן מפורסם בעולם... ה"י]

שש משזר כתב:

אוהב אוצר כתב:

נוה הלבנון כתב:הילקוט יוסף אצל המון רב נחשב יותר מהמשנ"ב והחזו"א גם יחד.
אז אפשר לשתוק?

לשתוק? מה פתאום! ממש זו לא דרכה של תורה לשתוק שמוצאים דברים כאלו .
אני, בתור יהודי מאמין בבורא עולם שלא כל אחד זוכה שספריו יתפרסמו בכל העולם וילמדו בהם וזו זכות גדולה שאומרת דרשני.
ברור לי שלהרבה אנשים [במיוחד ממגזרים מסוימים] אין את האמונה הזאת. [בגלל אלף תירוצים של יצר לשון הרע ורכילות ומחלוקות]

[אני מאמין שיש כאן מישהו שמסוגל להגיב ולומר שגם הקוראן מפורסם בעולם... ה"י]

עד כה לא רציתי להתערב.
אבל דוקא את ההדגשה בדבריך, צרמה לי כ"כ, עד שהחלטתי להדגיש עד כמה אתה כמגשש באפילה [במחכת"ה] מרוב דבקותך במשנת בית יוס"ף.

האם - לדעתך - מרן הגאון האדיר בעל 'פסקי תשובות' [או"ח] גדול יותר מהחזו"א, בגלל שיש יותר אנשים שמשתמשים בפסקי תשובות מאשר בספר חזו"א?! תמה תמה אקרא, איך אתה כותב טענות שטחיות [בדומה לטענת כמה, על שטחיות הילקו"י], שוב ושוב, מבלי למצמץ!

הלוא אמרו דברים קולעים אל השערה:
א - ילקוט יוסף הוא בעיני רבים מהמון העם כתורה מסיני שא"א להרהר אחריו. ולאור הנ"ל זה בעיה.
ב - בעל הילקוט יוסף הוא בעיני רבים מהמון העם כפוסק הדור. ולאור הנ"ל זה בעיה.
ג - בתשובתו תקף את תוקפיו 'שלא ראו מה שהוא ראה'. ולאור הנ"ל איפכא מסתברא, וזה בעיה.

תענה על כל טענה, תחת מלחפש אם מישהו תוקף שלא כהוגן.

נהר שלום כתב:

נוה הלבנון כתב:

עתניאל בן קנז כתב:לכל המעירים והמגיבים.

אני מייעץ לשם השוואה, לבדוק את אמינות הציטוטים בשאר מלקטי זמננו המפרוסמים, [כמו ה'פסקי תשובות', או 'נטעי גבריאל - המוכר יותר לתושבי ארה"ב]. ודומני שאחוז הציטוטים שאינם מדויקים הוא רב יותר... וכן הוא דרך הדברים למי שמרבה בציטוטים מכל מיני מקורות 'מכל צבעי הקשת'.

ולעולם לא ראיתי ושמעתי שמישהו יצא למחות על דבריהם, ולכל היותר, כל המכיר את הנושא יודע שלא לסמוך מבלי לבדוק בדיקה חוזרת...

מה נעשה שה'ילקוט יוסף' הפך לרב הראשי. ובמיוחד שהוא בן של הגרע"י, שרבים לא הזדהו עם צורת לימודו ופסיקתו. כך שיש הנאה מיוחדת להכות על קדקדו.

וה' יבחון הלב אם לעקל או לעקלקלות...


[כל זה מבלי לסתור את הטענה לכשעצמה, שיש הרבה 'אי דיוקים' בציטוטים, שאכן הנני מזדהה עמה, וכפי שהעלתי לעיל].

ואני דווקא נוכחתי בדרשתו של אחד הרבנים המכהן בקודש באחד מהקהילות החשובות בירושלים, שעמד קהל עם ועדה ותקף בחריפות נוראה ספר אחד [מהספרים או מהסגנון שהזכרת].
והוא גם הסביר למה הוא תוקף ברבים.
משהו צעק על כבוד התורה? לא.
כ"א הבין שאם יש ספר עם כאלה שיבושים -למרות שהספר המדובר הוא אחד הספרים החשובים והנפוצים - מצווה לפרסם.

הילקוט יוסף אצל המון רב נחשב יותר מהמשנ"ב והחזו"א גם יחד.
אז אפשר לשתוק?

מי הרב?

אוהב אוצר כתב:מה גם שהרב נוה הלבנון מפיץ את תורתו באשכול נפרד. [אם ספרים כפולים מורדים מאוצר החכמה, לא כ"ש אשכולות?]

ישבב הסופר כתב:עתה באתי. כשלעצמי לא ראיתי בזיון ת"ח באשכול, אך אם הניק אוהב אוצר ראה בזה בזיון ורצה למחות על כבוד ת"ח זכותו לכך.
וברצוני רק להעיר, שעברתי על ההודעות באשכול הארוך, ויש לא מעט תגובות בעלות תוכן תורני מובהק. ומי שבא לענות עליהם יצטרך להתמודד איתם בדברים של טעם.
ואילו הניק אוהב אוצר שנזדעק כאן בתגובות רבות להציל כבודו של הרב נשוא האשכול שליט"א, ובכל זאת בין כל הודעותיו באשכול זה, אין גם אחת שאסור לקוראה בבית הכבוד...

אוהב אוצר כתב:מה גם שהרב נוה הלבנון מפיץ את תורתו באשכול נפרד. [אם ספרים כפולים מורדים מאוצר החכמה, לא כ"ש אשכולות?]

נוה הלבנון כתב:והאשכול שלי בפורום הסמוך דן בשאלה ההלכתית נטו,.

אוהב אוצר כתב:אהה, כאן זה לא נידון הלכתי נטו. יצא המרצע מן השק.

אוהב אוצר כתב:אהה, כאן זה ל נידון הלכתי נטו. יצא המרצע מן השק.

ס''ט כתב:לענין נוסח חתימת ברכת על המחיה, דעת רוב הראשונים שהוא "על הארץ ועל המחיה", ולעומת זה כמה ראשונים סוברים שהוא "על הארץ ועל המחיה ועל הכלכלה". (יובא להלן).

עכ"פ בשום אחד מספרי הראשונים, ולא בבית יוסף, לא התברר הטעם למה דוקא נוסח זה ולא אחר (משתי הנוסחאות הנ"ל).

בספר יבי"א (ח"ח סי' י"א אות ל"א) כתב שגירסת הראשונים "על הארץ ועל המחיה": הרמב"ם, הרי"ף, הרא"ש, הראבי"ה, האו"ז, הרוקח, ספר הפרדס הגדול, סידור רש"י, פסקי רבי אליהו מלודריש, הסמ"ג, חידושי הרא"ה לברכות (מ"ד ע"א), ספר המאורות, המחזור ויטרי והתשב"ץ.

והביא בשם ספר חסד לאלפים הטעם לחתימה הנ"ל, ולא "על המחיה ועל הכלכלה", משום מה שאמרו בברכות (מ"ט ע"א) שאין חותמין בשתים.

אח"כ כתב, שהסידורים שהדפיסו בחתימה תוספת "ועל הכלכלה" לא צדקו בזה, שעשו מעשה נגד כל הראשונים, ובנוסח שיש בו פקפוק משום אין חותמין בשתים. ע"כ תוכ"ד.

והנה, מה שמנה לחידושי הרא"ה הנ"ל, תמוה, שכן מפורש כתב הרא"ה שם: "הילכך בפירות א"י ואפילו הבאים משם לכאן מסתברא דחתמינן על הארץ ועל פירותיה, ובחמשת המינין חתימינן על המחיה ועל הכלכלה".

גם מה שכתב שהחותמים בעל הכלכלה הוא נגד כל הראשונים, תמוה, שכן מלבד הרא"ה הנ"ל, כן הוא מפורש גם ברשב"א (ברכות מ"ד ע"א), ובטור (סי' ר"ח), ובר"ד אבודרהם (מהדו' ורטהיימר עמ' שכ"ט), ובספר פסקי תלמיד הרשב"א (ברכות סי' ל"ד), ובאגור (סי' רע"ח). וכן מוכח מתלמיד הרא"ש בעל צידה לדרך (מאמר א' כלל ד' פכ"ד) בזה"ל: "מי שאכל מזונות ושתה יין ואכל משבעת המינין, כוללם כולם בברכה אחת וכו' ומסיים בה בא"י על הארץ ועל המחיה ועל הכלכלה ועל הארץ ועל הפירות", עכ"ל. ופלא על בקיאותו של היבי"א שנעלם ממנו כל זה.

עכ"פ כאמור עד החסד לאלפים לא נזכר בשום מקום דנוסח "על המחיה ועל הכלכה" יש בו משום אין חותמין בשתים. (והנני להוסיף, שכן ראיתי גם בגינת ורדים הספרדי).

ואולם יש להודיע, כי כבר נמצאו ראיות רבות לסתור את ההסבר הנ"ל של החסד לאלפים (והגינת ורדים), ובשום אופן לא שייך לומר כי "על המחיה ועל הכלכלה" יש בו משום אין חותמין בשתים. (אם יהיה צורך אעלה הראיות בנפרד, בשביל לא להאריך פה יתר על המידה).

וצריך לומר כי מחלוקת הראשונים אם להוסיף "ועל הכלכלה" או לא, הוא רק ענין של ברירת נוסח מתוקן, שרוב הראשונים סוברים כי יש להעדיף נוסח קצר ונאה "על הארץ ועל המחיה", ושאר ראשונים סוברים כי נוסח ארוך ומבורר בתוספת "ועל הכלכלה" עדיף טפי (ויש עוד להאריך בביאור זה).

עכ"פ נחזור ונאמר כי בראשונים ובבית יוסף לא נזכר כלל וכלל שבתוספת "ועל הכלכלה" יש חשש (שהוא איסור מדינא דגמרא) של אין חותמין בשתים.

ואולם בעל ילקוט יוסף בספרו עין יצחק (מהדו' תשס"ט, ח"ב עמ' שצ"ז) הביא כי דעת רוב הראשונים לחתום על הארץ ועל המחיה (בלי ועל הכלכלה), והעתיק מהם הרבה לשונות, והקדים לבאר מדנפשיה כי בודאי יש בזה משום אין חותמין בשתים, כי על הכלכה "הוא ענין נוסף" כלשונו.

אלא שבהמשך דבריו (עמ' שצ"ח ד"ה ואנא) כתב: "דמי שגרס על הארץ ועל המחיה, היינו שאין להוסיף ועל הכלכלה, משום דאין חותמין בשנים, כי מחיה וכלכלה הם ב' דברים, וכפי שהסבירו להדיא כמה מן הראשונים הנ"ל". עכ"ל. אבל לא מיניה ולא מקצתיה, כי בכל דברי הראשונים שהעתיק (או ציין) שם, לא נזכר כלל ועיקר כי מחיה וכלכלה הם ב' דברים, ואף אחד לא הזכיר סברא זו דאין חותמין בשנים גבי תיבות ועל הכלכלה שבחתימה. (גם לפני זה מנה להרא"ה בין החותמים על הארץ ועל המחיה, דבר שכבר התברר כלא נכון וכנ"ל, ובודאי נמשך במרוצה אחר דברי היבי"א מבלי לבדוק מאומה).

ואחרון הכביד, מה שכתב עוד שם (עמ' ת' ד"ה ואנא): "ומצינו לכמה ראשונים שביארו כן להדיא, כמו שכתבו הסמ"ג והמרדכי והרוקח והריקאנטי, וכן מבואר להדיא בדברי מרן הב"י, שיש בדבר משום אין חותמין בשתים". אולם שוב ושוב נחזור ונאמר – ל ה ד " ם !
____________________

רק דבר אחד יש להבהיר: שהנה בתוך דבריו שם (עמ' שצ"ז) כתב בזה"ל: "וכן כתב בספר הרוקח (הלכות סעודה סי' ש"מ): בא"י על הארץ ועל המחיה. אין חותמין בשתים. והא דמברכין מקדש השבת ישראל וראשי חדשים, קודשא בריך הוא מקדש לשבת וישראל לראשי חדשים, ובכל אחד כתיב קדוש, ע"כ".

מכאן יאמר האומר כי לפחות ברוקח מבואר הדבר שיש לחתום רק על הארץ ועל המחיה (בלי ועל הכלכלה), משום אין חותמין בשתים.

אולם הבה נעתיק דברי הרוקח במושלם, וזה לשונו:
"מהו להזכיר בה מעין המאורע, אמר רבי אבא ב"ר זבינא רבי זעירא הוה מזכיר מעין המאורע. וכן אני עושה כשאני הקטן אוכל בשבת בלא לחם ומברך מעין שלש, על המחיה ועל הכלכלה, עד ובנה עיר מקדשך במהרה בימינו, רצה והחליצנו ה' אלקינו וכו', כי אתה הוא בעל הישועות ובעל הנחמות טוב ומטיב לכל, בא"י על הארץ ועל המחיה. אין חותמין בשתים, והא דמברכין מקדש השבת ישראל וראשי חדשים, קודשא בריך הוא מקדש לשבת, וישראל לראשי חדשים, ובכל אחד כתיב קדוש". עכ"ל הרוקח.

והנה הוא לא דיבר כלל מענין חתימת על המחיה ועל הכלכלה, וכל דבריו מורים כי יש כאן שתי הלכות נפרדות, האחת דין הוספת מעין המאורע בברכת מעין ג', השניה הא דאין חותמין בשתים לא קאי אברכת מקדש השבת וישראל וכו'. והטעם שראה לנכון לצרף הלכה זו כאן, לפי שבשתי סוגיות במסכת ברכות, דף מ"ד ע"א, ודף מ"ט ע"א, הזכירה הגמרא עניני ברכת מעין ג', ובד בבד זכרה ג"כ דברכת מקדש ישראל וכו' אין בה משום אין חותמין בשתים, יעו"ש בשתי הסוגיות ההקשר בין הענינים. ועל כן ראה גם הרוקח לצרפה כאן. ומצוי הרבה בספרו צירופי הלכות שלא מן הענין העיקרי, וכמו שכתוב בהקדמת המו"ל שם בזה"ל: "עוד צריך הקורא לדעת שבספר זה אין סדר למשנה, כי רבינו זי"ע לא ידענו דרכו, ובהרבה מקומות יכניס דינים מלוקטים אשר לכאורה אין עיקרם לכאן", עכ"ל. ובנידון דידן כאמור הדבר מובן היטב, שאגב המוזכר בסוגיות עשה כן. אבל אין שום קשר בדבריו בין דין של אין חותמין בשתים לחתימת מעין שלש, רק צירוף שתי הלכות נפרדות כדרכו, אך בעל עין יצחק חיבר סיפא דהלכה א' עם רישא דהלכה ב', ויצא מה שיצא...

נהר שלום כתב:כשכתב מרן כל הראשנים התכוון הראשונים שהביא לפני

טריד בגירסיה כתב:

נהר שלום כתב:כשכתב מרן כל הראשנים התכוון הראשונים שהביא לפני

כשתוקף אותם "שעשו מעשה נגד כל הראשונים" מתכוין רק הראשונים שהביא לפנ"ז?

מה שנכון נכון כתב:ברא"ה לעיל מיניה בד"ה אמר ליה אביי גרס רק "על המחיה" ולזה כיון היבי"א, ובאמת צ"ב מלשונו להלן שגרס גם "ועל הכלכלה", ועמד בזה המגיה לרא"ה הוצאת אהבת שלום הערה 450.

בענין הרשב"א והרוקח ההערה הנ"ל תסוב גם על דברי השעה"צ רח,נב שכתב בין אלו שאין גורסים ועל הכלכלה "וכן הוא ברוקח וכל בו ורבנו ירוחם, וכן משמע גם כן בחידושי רשב"א".

ומאידך גם בדעת הב"י בשם הסמ"ג מהבה"ג ראה בברכת ה ח"ב עמוד קיט שהעיר שעיקר הכונה שם לשלול דעת אלו שמשמיטים "על הארץ" בחתימה, ואין ברור שיש קפידא לדעתם בהוספת ועל הכלכלה.

ס''ט כתב:

מה שנכון נכון כתב:ברא"ה לעיל מיניה בד"ה אמר ליה אביי גרס רק "על המחיה" ולזה כיון היבי"א, ובאמת צ"ב מלשונו להלן שגרס גם "ועל הכלכלה", ועמד בזה המגיה לרא"ה הוצאת אהבת שלום הערה 450.

הכל יודעים שהרא"ה נתחבר על הרי"ף, והדיבור המתחיל הוא לשון הרי"ף, כבכל הספר, והרי"ף באמת בחר בנוסח הקצר בלתי "ועל הכלכלה". אבל אח"כ הרא"ה עצמו כתב "חתימינן על המחיה ועל הכלכלה", וזהו מנהגו שלו כנוסח הארוך, דלא כהרי"ף. וכן יש להוסיף עוד ממה שכתב הרא"ה בהמשך שם: "ומאן דאכיל דייסא ופירות ושתי חמרא כאיל לכולהו וכו', וחתים בכולהו על הארץ ועל המחיה ועל הכלכלה ועל הפירות ועל פרי הגפן". הרי שריהטת לשונו של הרא"ה פעם אחר פעם כחתימה הארוכה עם "ועל הכלכלה". ומעתה לק"מ קושיית המגיה. ודברי היבי"א תמוהים שהביא את לשון הרי"ף שבדיבור המתחיל, וייחסו להרא"ה, דלא כנוסח הרא"ה עצמו המופיע בדבריו שלו פעם אחר פעם.

בספר ילקו"י (שובע שמחות ח"א עמ' רמ"ח) כתב בזה"ל: "ואין לבן תורה ספרדי לשנות ממנהג רבותיו ואבותיו, שכבר כתבו גדולי האחרונים שמנהג מכוער הוא להתייחד מיד לאחר החופה".

ואולם לכשיבוקש הדבר בנימוקיו שם, מי המה גדולי האחרונים שכתבו כי מנהג מכוער הוא, כה נמצא (עמ' ר"נ): "ובפרט שהוא מנהג מכוער לעשות היחוד בפרהסיא מיד אחר החופה, וכמ"ש כעין זה בערוך השולחן (סי' נ"ה אות ט"ו), שהחופה היינו לשון כיסוי והבדל מאחרים, ובזה היא נשואה לגמרי, והביאה לא תעכב, והכל יודעים כלה למה נכנסה לחופה, אך אין צריך עדי יחוד ועשרה אנשים לברכות נישואין, ושתכף יבעול ומכוער הדבר, וכל מין חופה שנהגו לעשות זהו קנין הנישואין" וכו'. עכ"ל. (ההדגשות אינן במקור).

ומה מאד מתמיהים הדברים.
ראשית כל, אין כאן כלל גדולי האחרונים! רק ספר יחיד מדורות האחרונים.
וגם הוא כלל וכלל לא הזכיר כי יחוד בעלמא בסתר הינו מכוער ח"ו, רק אם יצריכו ביאה, ואיך ניתן ללמוד מזה לנ"ד.
ומה מאד יש להצטער שעל חומרא קדושה של הב"ש (לחוש לסברת הרמב"ם והשו"ע) מזלזלים ח"ו בלשון "מנהג מכוער", בלתי שום מקור כלל! ובעוה"ר מאז נתפרסם הילקו"י נתקעו דבריו בראש ההמון, וכולם מצפצפים "מנהג מכוער, מנהג מכוער", ואנשי לבב נבוני דבר עיניהם רואות וכלות.

גם זו לטובה כתב:נא להמשיך ולדון רק בגופם של דברים ולא להיגרר אחר אוהב אוצר ונהר שלום, אשר יצא שכרם בהפסדם, ולשיטתם נכשלים באבק לשה"ר.

ס''ט(משובש) כתב:

מה שנכון נכון כתב:ברא"ה לעיל מיניה בד"ה אמר ליה אביי גרס רק "על המחיה" ולזה כיון היבי"א, ובאמת צ"ב מלשונו להלן שגרס גם "ועל הכלכלה", ועמד בזה המגיה לרא"ה הוצאת אהבת שלום הערה 450.

הכל יודעים שהרא"ה נתחבר על הרי"ף, והדיבור המתחיל הוא לשון הרי"ף, כבכל הספר, והרי"ף באמת בחר בנוסח הקצר בלתי "ועל הכלכלה". אבל אח"כ הרא"ה עצמו כתב "חתימינן על המחיה ועל הכלכלה", וזהו מנהגו שלו כנוסח הארוך, דלא כהרי"ף. וכן יש להוסיף עוד ממה שכתב הרא"ה בהמשך שם: "ומאן דאכיל דייסא ופירות ושתי חמרא כאיל לכולהו וכו', וחתים בכולהו על הארץ ועל המחיה ועל הכלכלה ועל הפירות ועל פרי הגפן". הרי שריהטת לשונו של הרא"ה פעם אחר פעם כחתימה הארוכה עם "ועל הכלכלה". ומעתה לק"מ קושיית המגיה. ודברי היבי"א תמוהים שהביא את לשון הרי"ף שבדיבור המתחיל, וייחסו להרא"ה, דלא כנוסח הרא"ה עצמו המופיע בדבריו שלו פעם אחר פעם.

בענין הרשב"א והרוקח ההערה הנ"ל תסוב גם על דברי השעה"צ רח,נב שכתב בין אלו שאין גורסים ועל הכלכלה "וכן הוא ברוקח וכל בו ורבנו ירוחם, וכן משמע גם כן בחידושי רשב"א".

הרוקח באמת גרס בלי "ועל הכלכלה", וצדקו דברי שעה"צ. הערתנו לעיל היתה שהעין יצחק כתב בשם הרוקח שביאר טעמו משום אין חותמין בשתים, ולזה הערנו דלהד"ם. (הקושיא מהרשב"א ידועה).

ומאידך גם בדעת הב"י בשם הסמ"ג מהבה"ג ראה בברכת ה ח"ב עמוד קיט שהעיר שעיקר הכונה שם לשלול דעת אלו שמשמיטים "על הארץ" בחתימה, ואין ברור שיש קפידא לדעתם בהוספת ועל הכלכלה.

גם הערה זו ידועה. ומעתה דאתא לידן, הנני להוסיף שיבוש נוסף מהעין יצחק הנ"ל (עמ' שצ"ח ד"ה וכן) וזה לשונו: "וכן כתב מרן הב"י בסימן ר"ח בשם הסמ"ג, שחותם על הארץ ועל המחיה, ושכן כתב רבינו משה (הרמב"ם), וכן כתב בה"ג לעיקר, ולא לחתום על הארץ ועל המחיה ועל הכלכלה, ע"כ".

והנה תיבות "על הארץ" אינן מופיעות בהנ"ל, רק הוא הוסיף כן מדנפשיה ושם בפי הגדולים ובב"י הנ"ל מה דאינו. אך האמת דהם כתבו שלא לחתום על המחיה ועל הכלכלה, וכוונתם דעיקר דבעי לאדכורי שם ארץ וכו'. אבל ע"י השינוי ותוספת הלשון הנ"ל, נפסדה ההבנה העיקרית והשתבש הענין, וכזאת לא יעשה.

ס''ט כתב:ואחרון הכביד, מה שכתב עוד שם (עמ' ת' ד"ה ואנא): "ומצינו לכמה ראשונים שביארו כן להדיא, כמו שכתבו הסמ"ג והמרדכי והרוקח והריקאנטי, וכן מבואר להדיא בדברי מרן הב"י, שיש בדבר משום אין חותמין בשתים". אולם שוב ושוב נחזור ונאמר – ל ה ד " ם !

ס''ט כתב:אלא שבהמשך דבריו (עמ' שצ"ח ד"ה ואנא) כתב: "דמי שגרס על הארץ ועל המחיה, היינו שאין להוסיף ועל הכלכלה, משום דאין חותמין בשנים, כי מחיה וכלכלה הם ב' דברים, וכפי שהסבירו להדיא כמה מן הראשונים הנ"ל". עכ"ל. אבל לא מיניה ולא מקצתיה, כי בכל דברי הראשונים שהעתיק (או ציין) שם, לא נזכר כלל ועיקר כי מחיה וכלכלה הם ב' דברים, ואף אחד לא הזכיר סברא זו דאין חותמין בשנים גבי תיבות ועל הכלכלה שבחתימה. (גם לפני זה מנה להרא"ה בין החותמים על הארץ ועל המחיה, דבר שכבר התברר כלא נכון וכנ"ל, ובודאי נמשך במרוצה אחר דברי היבי"א מבלי לבדוק מאומה).
רק דבר אחד יש להבהיר: שהנה בתוך דבריו שם (עמ' שצ"ז) כתב בזה"ל: "וכן כתב בספר הרוקח (הלכות סעודה סי' ש"מ): בא"י על הארץ ועל המחיה. אין חותמין בשתים. והא דמברכין מקדש השבת ישראל וראשי חדשים, קודשא בריך הוא מקדש לשבת וישראל לראשי חדשים, ובכל אחד כתיב קדוש, ע"כ".

מכאן יאמר האומר כי לפחות ברוקח מבואר הדבר שיש לחתום רק על הארץ ועל המחיה (בלי ועל הכלכלה), משום אין חותמין בשתים.

אולם הבה נעתיק דברי הרוקח במושלם, וזה לשונו:
"מהו להזכיר בה מעין המאורע, אמר רבי אבא ב"ר זבינא רבי זעירא הוה מזכיר מעין המאורע. וכן אני עושה כשאני הקטן אוכל בשבת בלא לחם ומברך מעין שלש, על המחיה ועל הכלכלה, עד ובנה עיר מקדשך במהרה בימינו, רצה והחליצנו ה' אלקינו וכו', כי אתה הוא בעל הישועות ובעל הנחמות טוב ומטיב לכל, בא"י על הארץ ועל המחיה. אין חותמין בשתים, והא דמברכין מקדש השבת ישראל וראשי חדשים, קודשא בריך הוא מקדש לשבת, וישראל לראשי חדשים, ובכל אחד כתיב קדוש". עכ"ל הרוקח.

והנה הוא לא דיבר כלל מענין חתימת על המחיה ועל הכלכלה, וכל דבריו מורים כי יש כאן שתי הלכות נפרדות, האחת דין הוספת מעין המאורע בברכת מעין ג', השניה הא דאין חותמין בשתים לא קאי אברכת מקדש השבת וישראל וכו'. והטעם שראה לנכון לצרף הלכה זו כאן, לפי שבשתי סוגיות במסכת ברכות, דף מ"ד ע"א, ודף מ"ט ע"א, הזכירה הגמרא עניני ברכת מעין ג', ובד בבד זכרה ג"כ דברכת מקדש ישראל וכו' אין בה משום אין חותמין בשתים, יעו"ש בשתי הסוגיות ההקשר בין הענינים. ועל כן ראה גם הרוקח לצרפה כאן. ומצוי הרבה בספרו צירופי הלכות שלא מן הענין העיקרי, וכמו שכתוב בהקדמת המו"ל שם בזה"ל: "עוד צריך הקורא לדעת שבספר זה אין סדר למשנה, כי רבינו זי"ע לא ידענו דרכו, ובהרבה מקומות יכניס דינים מלוקטים אשר לכאורה אין עיקרם לכאן", עכ"ל. ובנידון דידן כאמור הדבר מובן היטב, שאגב המוזכר בסוגיות עשה כן. אבל אין שום קשר בדבריו בין דין של אין חותמין בשתים לחתימת מעין שלש, רק צירוף שתי הלכות נפרדות כדרכו, אך בעל עין יצחק חיבר סיפא דהלכה א' עם רישא דהלכה ב', ויצא מה שיצא...

המעיין כתב:יש פה משהו לא מובן. אע"פ שבתחילה היתה כאן התקפה אישית על משפחת הרבנים יוסף, שגם אני בעניותי הגבתי נגדה, כעת עבר האשכול לדיון על הערות על הספר ילקוט יוסף, דבר שמקובל בעולם ההלכה, ודווקא החרדים לכבודו של המחבר מתעקשים למשוך את זה כל הזמן לעניין האישי, ולא לתת לעניין הזה לשקוע לתהום הנשייה, ולאפשר לדיון להתפתח כדרכה של תורה.

נהר שלום כתב:

ס''ט כתב:ואחרון הכביד, מה שכתב עוד שם (עמ' ת' ד"ה ואנא): "ומצינו לכמה ראשונים שביארו כן להדיא, כמו שכתבו הסמ"ג והמרדכי והרוקח והריקאנטי, וכן מבואר להדיא בדברי מרן הב"י, שיש בדבר משום אין חותמין בשתים". אולם שוב ושוב נחזור ונאמר – ל ה ד " ם !

ל ה ד " ם! דברים אלו לא נכתבו בעין יצחק ועשה את מרן הראש"ל פוסק הדור ויוסף הוא המשביר ח"ו שקרן וכזאת לא יעשה אוי לו ואוי לנפשו ה' ירחם עלינו

ס''ט כתב:

נהר שלום כתב:

ס''ט כתב:ואחרון הכביד, מה שכתב עוד שם (עמ' ת' ד"ה ואנא): "ומצינו לכמה ראשונים שביארו כן להדיא, כמו שכתבו הסמ"ג והמרדכי והרוקח והריקאנטי, וכן מבואר להדיא בדברי מרן הב"י, שיש בדבר משום אין חותמין בשתים". אולם שוב ושוב נחזור ונאמר – ל ה ד " ם !

ל ה ד " ם! דברים אלו לא נכתבו בעין יצחק ועשה את מרן הראש"ל פוסק הדור ויוסף הוא המשביר ח"ו שקרן וכזאת לא יעשה אוי לו ואוי לנפשו ה' ירחם עלינו

במצורף להלן ד"ה ואנא דאמרי.

עין יצחק עמוד ת.PDF