פורום אוצר החכמה

שח לי בן מושב חקלאי:

לקראת חג הפסח בד"ץ 'העדה' מקימה, מצעות מנותקים על גידולי מים.
הבד"ץ הוסיפו חומרא, שדוד המים המְאַדים, לא יעלה יותר מארבעים סאה. [יש מד מיוחד שבודק בתדירות את ליטרות המים].

מישהו יודע פשר הדבר [הלה טען שמעל 40 סאה יש דין קרקע].

נחומצ'ה כתב:הבד"ץ הוסיפו חומרא, שדוד המים המְאַדים, לא יעלה יותר מארבעים סאה. [יש מד מיוחד שבודק בתדירות את ליטרות המים].

מישהו יודע פשר הדבר [הלה טען שמעל 40 סאה יש דין קרקע].

אכן, כשיש 40 סאה דינו כקרקע, וזה חומרא נוספת על המצע מנותק.

ממתי מודדים את כמות המים?
כלי שמחזיק 40 סאה - ה"ה כקרקע, גם כשהוא ריק!

זה מה שזכרתי מהל' שבת על כלי גדול המחזיק 40 סאה, שהוי כקרקע ולא ככלי.
ולא קשור למים.

ולדברי 'המעיין' למאי נפק"מ אם נחשב כקרקע ב40 סאה.
[אולי שלא יהא בכלל כלי, ולגזירת טבילה בכלי. אך עדיין זה נשאר 'שאובים'].

מקופיא מה שנראה לי שמדובר במצע מנותק על גידולי מים - חממות גידולי מים החדשות בבית חלקיה, בהשקעה של עשרות מיליונים על ידי ר' יוחאי קוסובר ממשנת יוסף.
מיזם ראשון מסוגו בארץ, שעתיד לייצר כשמונים אלף חסות ביום!
החומרא היא; כי יסוד ההיתר לזרוע בשמיטה הרי הוא על פי החזו''א שהתיר זריעה בשמיטה באופן שהוא עציץ שאינו נקוב בתוך הבית.
ואם הדוד מים הוא יותר מארבעים סאה, כבר אינו בהגדרה של עציץ שאינו נקוב.

אך מה הרעיון בין 40 סאה, שנהפך לקרקע. ואַיֵה מקורו בהל' מקוואות?

החזו''א חושש שמא מעל 40 סאה אין דינו כעציץ שאינו נקוב, וחוזר להיות דינו כקרקע

כך כתב בדרך אמונה פ"א בציון הלכה קי בשם החזון איש.
ויש לזה יסוד באגלי טל, קוצר ס"ג אות י', שמה שאסור לזרוע מדרבנן הוא בעציץ שיש בו פחות ממ' סאה,אך ביותר מזה איסורו מן התורה

גימפעל כתב:החזו''א חושש שמא מעל 40 סאה אין דינו כעציץ שאינו נקוב, וחוזר להיות דינו כקרקע

אותו בן מושב ששח לי זאת, התלהב ש'העדה' מחמירים יותר מהחזו"א, והנה מקורו בחזו"א..

סתם שאלת תם, התורה רוצה שהאדמה תשבות, היינו קרקע עולם. אך במצע מנותק, גם אם ניתן דין קרקע, זה לא קרקע עולם.
ואם תאמר מעציץ נקוב, יש לומר שהתם יניקתו מהקרקע.

בספר תורת מיכאל להגאון ר' מיכאל פארשלעגער זצ"ל מאריך בנידון האשכול מאוד, ומביא שם הנוגע לנידון זה מסברת רבו האבני נזר זצ"ל. והוא רוצה לחלק בין אם המים שבכלי ניכר לעצמו ואינו מעורב בעפר, או שאין המים ניכר כ"כ ויש בו רקק.

אך המו"ל של כתביו לא השלימו תשובה זה, מחמת קישוי קריאתו, ראה במצורף בהערת השוליים.

מתון כתב:בספר תורת מיכאל להגאון ר' מיכאל פארשלעגער זצ"ל מאריך בנידון האשכול מאוד, ומביא שם הנוגע לנידון זה מסברת רבו האבני נזר זצ"ל. והוא רוצה לחלק בין אם המים שבכלי ניכר לעצמו ואינו מעורב בעפר, או שאין המים ניכר כ"כ ויש בו רקק.

אך המו"ל של כתביו לא השלימו תשובה זה, מחמת קישוי קריאתו, ראה במצורף בהערת השוליים.

חבל מאוד שלא התאמצו לראות מה המחבר הזה כתב בהמשך דבריו, כי ראייה זו חלשה ביותר. ומסתמא ב100 עמודים ביסס את זה יותר.