פורום אוצר החכמה

ליטוואק פון בודאפעסט כתב:מפורסם הסיפור שבין הנצי"ב לבעל נכדתו הגר"ח, שהגר"ח לא בא ביום ראשון של חג הסוכות לברך על אתרוגו של הנצי"ב, והנצי"ב הבין שהטעם הוא שחשש שלא ליטול אתרוג מא"י בשביעית.
ביום טוב שני של גליות, שלח הנצי"ב שליח להעיר את הגר"ח מוקדם בבקר, והגר"ח נבהל להגיע לסוכתו של הנצי"ב. ראוהו שמה שקוע בסוגיא ונהירין עיניה ואמר לו בשמחה, "ביררתי את השאלה שלך, ואין בעיא!" הגר"ח הרגיע את עצמו שאין כאן סכנה אלא חידוש בלימוד, ובקש לברך ברכת התורה, והנצי"ב התאונן שבשעה ?? בבקר עדיין לא בירך ברכת התורה.
יפה מאד
אבל מה היתה השאלה בדיוק? האם יש מקור אמין לפרטי הסיפור? הוא חשש משום שהיה אחרי הביעור והאתרוגים אסורים באכילה? או שחשש משום שמור ונעבד (מאיזה סבה, השנה רוצים לפרסם את חומר האיסור הזה! ראיתי מודעות שלשיטת רש"י והרמב"ם שמור ונעבד אסור, והוא סילוף שיטתם כנודע לכל)? או בעיא אחרת? מי מכיר?

ע"ד מסחר האתרוגים בשנה זו שהיא שנת שביעית אין דעתי נוחה כלל, ועוד בשני שביעיות שעברו בעוד לא היה פרי אילנות ביד ישראל היה לי דו"ד את הגאון מהר"ש סאלאנט נ"י איך להשתמש באתרוג מאה"ק, כי לפי דעת הרמב"ם (פ"א מהל' תרומות) דקיי"ל קדושה שניה קידשה לעתיד לבא וא"כ הא דתרומות ומעשרות כמו חלה הוי דרבנן משום דבעינן ביאת כולכם אבל שביעית הוא מדאורייתא כמש"כ הכ"מ שם וא"כ קיי"ל אין קנין לעו"ג בא"י ופירות יש להן קדושת שביעית ואסור להוציאן מא"י לח"ל ואסור לסחור בהם ואסור ליתן דמי אתרוג למי שלא שמר את המעות לאכלן בקדושת שביעית כדאיתא בסוכה (ל"ט) וע"כ כאשר כבר הוציאו סוחרי אתרוגים מא"י השתדלתי שישלחו לי אתרוג באופן שאשלם דמיו אחר החג ותיכף אחר החג צויתי לטגן את האתרוג ולאכול בקדושת שביעית ואח"כ שלחתי את המעות ושוב אינו חל קדושת הפירות כדאיתא בע"ז (ס"ב), כ"ז היה אז ועתה שהאתרוגים המה פירות שביד ישראל ודאי עלינו להנהיג בהם קדושה שלא להוציאם לחו"ל ואין לנו לעשות בהם סחורה ואף ע"ג שהתירו הגאונים העבודה מרוב דוחק ושלא מדעתי ורצוני כלל, מכ"מ קדושת שביעית נוהג בם, ועלינו המשתדלים להקים ישוב א"י עלינו לשמור קדושתה, וה' יהיה עמנו ויגיה חשכנו ויעמידנו על קרן אורה, ולשוב למצות קדושת הארץ ומעשרות וכל פרטי הקדושה במהרה, ונודה לה' חסדו ואמונתו לבית ישראל בגבורה: ידידו נפתלי צבי יהודא ברלין.