כמדומה ששאלה זו מתאימה הן ל"מטפחת" העוסק באיתור מקורות נעלמים והן ל"משפחות" העוסק בהנהגות אנשי השם, אך כיון שענייני בסיפור הוא מהפן ההלכתי, הריני ממקמו ב"מטפחת".
שמעתי לפני כשבועיים לכל היותר, ואינני מצליח להיזכר ממי, מעשה שהיה במרנא הקה"י ובנו הגר"ח שהיו לומדים יחד בשבת, וכמנהג תלמידי החזו"א שנוהגים לפעמים לגודל שקיעות בתורה, פרסו השמיכה על עצמם ועל הגמרא הגדולה שעמם, והיו שוכבים ועוסקים בתורה, עד שנזכר הקה"י שיש בדבר חשש אוהל בשבת, ולא היה יודע אם רשאי לסתור האוהל ולהשיב השמיכה למקומה. סידר לגר"ח דרך יציאה מהאוהל, ושלחו לרשכבה"ג החזו"א, שאכן הורה לאיסור. אך עד ששב הגר"ח אל אביו כבר נסתר האוהל מאליו.
לכאו' מהסוגיא בשבת דף קל"ח אכן עולה שיש איסור דרבנן בבניית אוהל כזה וסתירתו, אף שעראי הוא ואין לו מחיצות, כיון שיש בו טפח.
אם מישהו יודע מקור מודפס כלשהו למעשה זה, תהיו זו אפילו חוברת ליקוטי מעשיות, אודה אם יוכל לרשום מטה שמה והעמוד בו נדפסה, ושכמ"ה.