בקשת פשט גמרא בחיוב המלקויות במקיף את עצמו

[גאולה בקרוב]

שאלה שבני נ"י שאל, ולא מצאתי עדיין תשובה ברורה:
מכות דף כ, אחד המקיף ואחד הניקף לוקה.
ושואלת הגמ' על מלקות הניקף מצד לאו שאין בו מעשה.
לשיטה אחת, התירוץ "במקיף את עצמו".
והנה, יל"ע מדוע חייב שתי מלקויות.
והרי אם היה מקיף אחריני, אמרינן ש"ניקף" אין בו מעשה.
ולמה לא נאמר שגם במקיף עצמו - הרי הצד של "ניקף" אין בו מעשה?

[עשוי לנחת]

מנין לך שיש כאן ניתוק בין שתי החלקים? הוא גם מקיף ע"י עשייתו, והוא גם ניקף בגלל פעולתו, כלומר יש כאן אמנם שתי דברים; עצם הפעולה, והתוצאה שהוא נהיה ניקף, אלא שעשה זאת בפעולה אחת, אך מכיון שהוא עשה את שניהם הרי הוא חייב שתיים.

[גאולה בקרוב]

נבוא חשבון: מקיף הוא הפועל, וניקף הוא הראש שעליו התבצע האיסור.
כשיש פעולה של מקיף- אזי הניקף הוא פסיבי, ופטור למרות איסורו.
כשעושה על עצמו- מה השתנה? גם ה"ניקף" פסיבי!

אולי אפשר לבאר יותר טוב מה בעצם כתוב כאן.

[גאולה בקרוב]

ובהדגשה אצל הגרא"ו, שמקיף וניקף שני איסורים הם, ולכן חייב שמונים.

קובץ הערות סימן ח:
... דמקיף וניקף שני איסורין הן, דמשו"ה המקיף לעצמו לוקה שמונים, כמבואר ס"פ אלו הן הלוקין [מכות כ' ע"ב] עיין שם.
מיהו ברש"י מכות כ' [ע"ב ד"ה דאמר לך] פירש בלשון אחד, דגם בהקפה חדא איסורא הוא. ולפי"ז קשה, המקיף לעצמו למה ילקה שמונים.

[יאיר]

מסתבר שב'מקיף עצמו' מסתכלים בזה שגם מה שהוא ניקף, הוא ע"י מעשה.

[עוקר הרים]

בנידון זה הוקשה לי פעם, דבגמ' שם יש תירוץ נוסף של מסייע בידיים למקיף, דהיינו שמכופף השערות לפני המספריים. ולא זכיתי להבין מה החילוק בין מסייע למקיף עצמו, הלא מקיף עצמו - אין לך מסייע גדול מזה.

[גאולה בקרוב]

יש מקיף עצמו, שפועל בידים את האיסור,
ויש חידוש עצום של "מסייע", שאינו מקיף עצמו, רק מטה ראשו לכיוון המקיף.

וכתב החזו"א לבאר היכן יש "מעשה" ב"מסייע", שהרי רק בהתחלה היטה עצמו, וביאר שבגלל שהראש נוטה מצד טבעו לשוב למצבו הרגיל, הרי כל הזמן שמתאמץ להשאירו על מקומו הרי זה כמעשה.
[ובס"ד אתמול חשבתי דבר נחמד, שהוא כעין מה שמצאנו שהנמנע מלאו לא נחשב למצוה, אבל אם בא דבר עבירה לידו ומתאמץ להמנע, נחשב כמצוה ממש.
וה"ה כאן, שההתאמצות נגד טבעו נחשבת כמעשה]

[עוקר הרים]

דבריך מתחילתן ועד סופן אמורים רק כדברי החזו"א (עדיין לא ראיתים) כפי שכתבת, דהמעשה הוא הטיית הראש, וא"כ זה אכן חידוש עצום.
אבל במחכ"ת, מדברי רש"י שם דכתב: מסייע - מזמין השערות למקיף, נראה דאוחז את השער בידו ומושיטו למקיף, וא"כ יש כאן מעשה ב'ידים' ממש. ולפי"ז הדרא קושיין לדוכתיה, מדוע רבא שפי' מקיף עצמו לא ס"ל דרב אשי, הרי בשניהם הוי מעשה בידים, ומה צריך לכל מעשה הפעולה של מקיף.

[תוכן]

נניח שלא היה איסור מקיף אלא איסור ניקף, האם מובן לך שמקיף את עצמו ילקה? וא"כ ה"ה כאן.

[עוקר הרים]

נניח שלא היה איסור מקיף אלא איסור ניקף, האם מובן לך שמקיף את עצמו ילקה? וא"כ ה"ה כאן.

וה' יאיר את עיני בהבנת רזי כוונתך...

[גאולה בקרוב]

לעוקר הרים:

צודק, אכן כדאי לראות את לשונו הזהב של החזו"א.

הנקודה היא כך: המעשה הגמור של הטית הראש היא בתחילה, להטות הראש לספר, ואז מתחיל להקיף, אבל באיסור ההקפה עצמו היכן המעשה של הניקף? לכן הוצרך החזו"א לדבריו.