כרם כתב:כמדומני שענין ההנצחות (שהוזכר לעיל) מקורו בראשונים, לפי זכרוני באיזה תשו' הרשב"א, ומדין מפרסמין עושי מצוה.
עוקר הרים כתב:כרם כתב:כמדומני שענין ההנצחות (שהוזכר לעיל) מקורו בראשונים, לפי זכרוני באיזה תשו' הרשב"א, ומדין מפרסמין עושי מצוה.
כמדומני ש"מפרסמין עושי מצוה" לא קאי על האדם עצמו המקיים את המצוה, כי אם על אחרים.
המתנדב איזה דבר לביהכ"נ כגון פרוכת וטסי כסף וכיוצא בזה ורוצה לכתוב שמו עליו אין הצבור יכולים לעכב עליו שגם התורה כותבת ומפרסמת העושה מצוה (רשב"א)... כתב אמונת שמואל סימן ל"ה גבאי צדקה ששכר פועלים לסייד או לכייד במעות צדקה אין לכתוב בביהמ"ד זאת נעשה בפקודת פלוני גבאי וכו' דדוקא מי שעושה בעצמו או מקדיש ממונו כותבין עכ"ל והובא בא"ר עי"ש בסימן ק"נ.
כרם כתב:עוקר הרים כתב:כרם כתב:כמדומני שענין ההנצחות (שהוזכר לעיל) מקורו בראשונים, לפי זכרוני באיזה תשו' הרשב"א, ומדין מפרסמין עושי מצוה.
כמדומני ש"מפרסמין עושי מצוה" לא קאי על האדם עצמו המקיים את המצוה, כי אם על אחרים.
במשנה ברורה סי' קנד ס"ק נט:המתנדב איזה דבר לביהכ"נ כגון פרוכת וטסי כסף וכיוצא בזה ורוצה לכתוב שמו עליו אין הצבור יכולים לעכב עליו שגם התורה כותבת ומפרסמת העושה מצוה (רשב"א)... כתב אמונת שמואל סימן ל"ה גבאי צדקה ששכר פועלים לסייד או לכייד במעות צדקה אין לכתוב בביהמ"ד זאת נעשה בפקודת פלוני גבאי וכו' דדוקא מי שעושה בעצמו או מקדיש ממונו כותבין עכ"ל והובא בא"ר עי"ש בסימן ק"נ.
בפרט בימינו שמפזרין הרבה כסף על תכשיטי בית הכנסת, שאין נחוץ כל כך, וכונתם לשם שמים כדי לקיים 'זה אלי ואנוהו', בודאי מצוה להתנאות בכתיבת נביאים הקדושים
מדברי המשנ"ב לא מוכח שזה דבר ראוי לפרסם אלא רק שאין הציבור יכולים לעכבכרם כתב:עוקר הרים כתב:כרם כתב:כמדומני שענין ההנצחות (שהוזכר לעיל) מקורו בראשונים, לפי זכרוני באיזה תשו' הרשב"א, ומדין מפרסמין עושי מצוה.
כמדומני ש"מפרסמין עושי מצוה" לא קאי על האדם עצמו המקיים את המצוה, כי אם על אחרים.
במשנה ברורה סי' קנד ס"ק נט:המתנדב איזה דבר לביהכ"נ כגון פרוכת וטסי כסף וכיוצא בזה ורוצה לכתוב שמו עליו אין הצבור יכולים לעכב עליו שגם התורה כותבת ומפרסמת העושה מצוה (רשב"א)... כתב אמונת שמואל סימן ל"ה גבאי צדקה ששכר פועלים לסייד או לכייד במעות צדקה אין לכתוב בביהמ"ד זאת נעשה בפקודת פלוני גבאי וכו' דדוקא מי שעושה בעצמו או מקדיש ממונו כותבין עכ"ל והובא בא"ר עי"ש בסימן ק"נ.
אב-י כתב:הגמ' בבבא מציעא בדף כג' ע"ב אומרת שתלמיד חכם ששואלים אותו האם אתה יודע מסכת פלונית אע"פ שיודעה אם אין בכך נפק"מ לשואל יכול הת"ח לומר לו לא, וביאר רש"י שם שזה מפני מדת ענוה. והנה מדוע היום כל אחד שגומר מסכת עושה סיום בריש גלי והיכן מדת ענוה? וא"ת שבגמ' שבת כתוב שאביי היה עושה יו"ט לת"ח שגמר מסכת, היינו שאביי עשה זאת, אבל שהת"ח עצמו יעשה לעצמו יו"ט היכן מצינו ומה עם מדת ענוה כדאיתא בגמ' ב"מ?
רחמים כתב:1. כל ההנהגה הזו נאמרה פעם שהגמ' היתה ההלכה למעשה וממילא כיון שהת''ח רצה להיות מיראי ההוראה לא היה מגלה שהוא יודע מסכת כדי שלא ישאלו אותו ויצטרך להורות.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 311 אורחים