אהבתי את זה:
חיס כתב:שאלתו של עשיו לא הייתה על עצם החובה לעשר מלח ותבן, אלא "היאך מעשרין" - כיצד יש לחשב את ערכם של מלח ותבן. המאפיין את המלח והתבן הוא, שאפשר לחשב את ערכם בשתי דרכים: לפי שוויים העצמי ולפי ערכם בשעה שמשתמשים בהם.
המלח כשהוא לעצמו זול ביותר, אולם בתבשיל ערכו עצום, ובלעדיו התבשיל תפל. גם תבן כשהוא לעצמו ערכו מועט, והוא משמש למספוא או להסקה, אולם כאשר משתמשים בתבן ליצירת לבנים - הרי התבן מגבש את החומר ומעניק ללבנה את חוזקה.
זו הייתה שאלתו של עשיו - כיצד מעשרים את המלח והתבן, לפי שוויים העצמי או על-פי ערכם כשהמלח מעורב בתבשיל והתבן בלבנים. בכך ניסה לרמות את אביו ולהצטייר בעיניו כמדקדק במצוות. ואכן, יצחק חשב שהוא באמת מדקדק במצוות, ולכן ביקש לברכו. (ליקוטי שיחות)
וברשותכם אני אוסיף:
שבעצם עשו התכוון לעצמו...
כלומר הרי עשו מצד אחד לא היה שווה כלום שהרי היה בטלן וכל היום עושה עברות וא''כ הוא דומה למלח שערכו מועט מאוד
אבל מצד שני הרי אי אפשר שיהיה עולם בלא עשו כלומר בלא יצר הרע והס''מ שהוא שרו של עשו
נמצא שמצד זה עשו ערכו רב וכמו המלח שנותן טעם בכל התבשיל כך היצר נותן טעם בלימוד
כמאמר הזוהר הידוע, וגם נותן טעם למצוות כי ידוע שלעת''ל שלא יהיה יצר נאמר ע''ז ימים שאין בהם חפץ.
א''כ כל דיברי עשו באו לסנגר על עצמו, וגם בניו - רומי - יטענו אותה טענה לעתיד לבוא ויאמרו שכל הגשרים והשווקים והמרחצאות לא עשו אלא לצורך ישראל כלומר הם תרמו בסופו של דבר גם אם לא נתכוונו להבאת העולם לתיקונו.
וזה מה שטוען עשו שדי לו בזה שכל התיקון של העולם כולו ושל יעקב לא יכול להתקיים בלעדיו.