אשת נידה טומאה / לא תקרב ותבואה. כל הבועל אותה / הוא חייב מיתה, וגם חייב כרת / ואף אֵל בו עוברת.
והנה חיוב כרת לבועל נדה מפורש במקרא (ויקרא כ יח), אך מהו חיוב המיתה שנקט הכותב בצמוד לחיוב הכרת, שמתוך כך משמע, כי מדובר כאן בשתי מיתות שונות? והרי לא מצאנו שהבועל נדה חייב (בנוסף על 'כרת') מיתה בידי שמים או מיתה בידי אדם. ומפורש במשנה, כתובות, ג א: "הבא... על הנדה... אע"פ שהן בהכרת אין בהן מיתת בית דין".