גיטין דף ע. - "אמר ליה אליהו לר' נתן אכול שליש ושתה שליש והנח שליש לכשתכעוס תעמוד על מילואך", וברש"י "אכול שליש - מלא מעיך שליש ושתה שליש והנח שליש בטנך ריקם, ולכשתכעוס - וימלא בטנך כעס תעמוד על מילואך אבל אם תמלא מעיך אכילה ושתיה לכשתכעוס תבקע".
לעומת זה
עירובין פב:, מגילה ז: - "רווחא לבסימא שכיח", וברש"י "רווחא לבסימא שכיח - ריוח מצוי לדבר המתוק בתוך המעיים".
מבואר שכשאדם כועס יש תחושת התמלאות במעים, ואילו כשאדם נהנה ממתיקות המאכל יש "התרוקנות" במעים, האם יש מי שחיבר בין דברים אלו, לומר שהכעס בחינת צמצום מקטין את המעים ואילו דברים מתוקים גורמים לשמחה ובכך מרחיבים את המעים?
[כמובן שאת עצם צמצום והתרחבות הגוף בזמן שמחה או צער מצינו כבר בגיטין נו: לגבי קיסר רומי עיי"ש.]