תוך כדי דיבור כתב:ראיתי את הספר לפני כמה שנים, והיה די ברור בעיני שזהו כתב פלסתר מובהק ושמחברו אינו אלא מאחיז עיניים בדברי שבח מדומים.
כביכול אינו אלא בא להציע דברי שני הצדדים לפני הרבנים בעולם כדי שהללו יחוו דעתם לכאן או לכאן וכו' וכו', שיש כאן שאלה שצריכה ליבון, ושהראי"ה יבאר את רעיונותיו הנשגבות שלא יטעו הקוראים וכו' וכו', כמו שכותב את כל זה בהקדמה - אבל הרי כבר בשער הספר כתב במפורש: "ומדבריו למדנו שיטתו בי"א עיקרי יהדות", דהיינו שהדברים כבר נשפטו ולדידו באמת אין כאן שאלה. על אחת כמה וכמה כשרואים שאותם "לקוטי מאמרים" מדברי הראי"ה שנועדו "להציג את שיטתו", לאמיתו של דבר אינם אלא לקט שברי מאמרים וציטוטים שנבחרו בקפידה רבה, כאשר המכנה המשותף היחיד שלהם הוא שקל מאד להוציאם מהקשרם או לסלפם באמצעות ציטוט חלקי והשמטת קטעים משלימים (כמו הפיסקה המפורסמת על הנפש של פושעי ישראל), ובעיקר להציגם מאליהם כזרים ומוזרים בעיני הקורא שאינו רגיל בהגותו של הראי"ה ואינו יודע להעריך את מקומם ומשמעותם של הדברים במשנתו ופועלו, ושהם צריכים תלמוד במקורם המלא ואי אפשר להבינם בהעברה בעלמא של חצי משפט.
לקינוח הביא המלקט את המכתב מתר"פ של סיעת הגריח"ז כנגד 'אורות' (אגב מה בדיוק הופך אותו ל"פשקוויל"? העובדה שהוא כנגד הראי"ה?), כאילו עכשיו יכול לומר שהציג את שני הצדדים (כך הוא טוען בהקדמה) - בעוד שעדיין אין כאן אלא צד אחד בלבד, שהרי גם שברי הציטוטים שהביא מהראי"ה, שמונים אחוז מתוכם הם הם הציטוטים שנאחזו בהם הקנאים שוב ושוב כדי לטעון כנגד הראי"ה, ונשברו וקוטעו כבר על ידם למטרה זהה, כך שבעצם גם כשמביא את דברי הראי"ה הרי לפנינו מלאכת הקנאים. ואולי כחלק מאותה אחיזת עיניים הוא טרח לשבש בכל פעם את שמו של הרב זוננפלד ל"זינפעלד", למרות שכתושב ירושלים הוא אינו אמור לטעות בכגון דא. ויש עוד רמזים ודקירות בתחילה ובסוף אבל די בזה. [ז"א יש עוד מה לומר אבל לא כאן המקום. ובכלל לא כאן מקום להנ"ל, והחע"ב].
ומה בדיוק יש לצד הסנגוריה? "ראיה" מהסופר התמים שמחה רז? נו. אם כבר לנסות, אפשר להזכיר שבספר מוקדם יותר שלו (כשנתיים לפני כן - מילא אם היה אחרי כן) יש מכתב ברכה מרבי אריה לוין. באמת מי יודע, אולי כלימוד זכות נסבור שהמחבר נפל מן הירח ובאמת לא ידע שום דבר מי ומה, ורק בשגגה בעלמא יצאו מתחת ידו דווקא חצאי משפטים של קטעים מסויימים מאד מכל רחבי כתביו של הראי"ה. אכן, אולי רק במקרה, כשיצא מהשטיבל בשחרית, ראה פתאום איזה דף מתבדר לעברו ברוח והעתיק ממנו בתום לב גמור את כל שברי הציטוטים. או שמא בדיוק היה קרוע אצלו הדף עם המאמר על הנפש של פושעי ישראל ולכן לא ידע מה כתוב בהמשך...
בקיצור, אחר שהספר מונח לפנינו, ומגמתו ניכרת גם ניכרת בצורה חד משמעית, אין עוד צורך ואין משמעות ל"ראיות" צדדיות כהנ"ל, קל וחומר שאין מקום להסתנוורות מכל מיני תארים שלא נכתבו אלא כדי להסוות את העוקץ. עיניים בקודקוד לראות שדברי רבי יוסף ליב זוסמן אמת ויציב.
יש לציין שהרב חיים הורביץ לא היה "תושב ירושלים" כל חייו, אלא שנים רבות היה בחו"ל, ולכן יתכן ולא ידע איך כותבים את שמו של הרב זוננפלד.
באחד מספריו המצוי באוצר החכמה, הוא מזכיר את חתנו גרשון אפרת, הנשוי לבתו רחל.
כלומר, כפי שחשבתי מראש, ר' חיים הורביץ מחבר 'תוספות חיים' הוא ר' חיים הורביץ שנכדיו ספרו באוזני שידוע במשפחתם שהוא היה מקושר מאוד לרב קוק ולרב חרל"פ.
מן הסתם עדותם חזקה יותר מאשר רשימותיו של נער צעיר (=הרב זוסמן, בעת כתיבת דבריו) שלא הכיר מקרוב את ר' חיים הורביץ אלא רק נתקל בקונטרס ברחוב ולפי תומו חשב שמדובר במסמך של קנאים.
לא יתכן שת"ח הדבוק ברב קוק, יוציא כתב פלסתר נגדו, ולא מסתבר שיבחר לחתן אחד מתלמידיו של הרב קוק (גרשון אפרת), שאחיו (משה אפרים אפרתי) היה מחסידיו הגדולים של הרב קוק ולמד אצלו 15 שנה, וכן לא מסתבר שיקבל הסכמה לאחד מספריו מר' אריה לוין.
(הוכחה נוספת לכך שהוא לא היה מהקנאים, שהרי הקונטרס הזה ומחברו לא נזכרים בספרים של הקנאים, משמע שלא היה אחד מהם, כי הם הרי היו ששים ומקדמים בברכה כל ת"ח שהתבטא נגד הרב קוק).
ואם דברינו נכונים, חובה במהדורה הבאה של 'מבחירי צדיקיא' (אם תהיה כזאת) לתקן את דבריו של הרב זוסמן על הרב הנ"ל, שבעצם הינם לעז על יהודי כשר, ת"ח חשוב, שהואשם בדבר שהיה רחוק ממנו. (אם כי כמובן שהרב הצדיק והקדוש הרב זוסמן זצוק"ל כתב את דבריו בתום לב, וגם דבריו החריפים יכולים להיות נכונים כלפי מעשים אחרים של הקנאים).