הודעהעל ידי המחקר » ו' נובמבר 02, 2012 1:26 pm
זה הקטע השלם:
ראשונה – מהשרשים בעלי בניין הכבד בעברית, אשר במקומם יבוא על הרוב בארמית שרש זהה, עם אות אחת נוספת קודם אות הדגושה: השרש אבה – "עֹדנו באבו" (איוב ח, יב) שרשו בארמית הוא אנבה, "וְאִנְבֵּהּ שַׂגִּיא" (דנ' ד, ט); המלה אתה, בארמית אנת, "אנת מלכא" (דנ' ב, כט); השורש מדע, בארמית מנדע, "ומנדעא לידעי בינה" (שם ב, כא); כסא, בארמית כרסיה, "כרסיה שביבין די נור" (שם ז, ט); ותרן יתרן, שרש יתר; ועד יעד, ודאי שרשו ידה, כי הוא ענין הודאה על הדבר כי בו הוא; וכוח שרשו יכח; השורש כח, הנה החולם הוא בא במקום קיבוץ שפתיים ודגש אחריו כנודע בדקדוק, ובארמית כרח – "ואם לא לקחתי בחזקה" (ש"א ב, טז), מתרגמינן בעל כורחיה; השורש אפוד, חולם הפ"א בא במקום קיבוץ שפתיים ודגש אחריו. גם ר' אלעזר סובר כי הדגש מורה על "אֲפֻדָּתוֹ" (שמ' כח, ח), ובארמית אפנדה, הובא השם הזה בכמה מקומות במשנה וגמרא.