הודעהעל ידי תולדות » א' נובמבר 18, 2012 8:08 am
הרב מוהר"ר משה איוויער הגאון הגדול הצדיק החסיד המפורסם המקובל איש אלקי, שהיה מתפרנס את עצמו ממלמדות עם תינוקות בעיר ווילנא, נפטר בעיר וואשילישאק בשנת תקל"א כ"ו טבת, חבר ציונים על ספר "צורת ביהמ"ק" להגאון בעל ספר "תוספות יום טוב" לפי דעת רש"י ז"ל ולפי דעת הרמב"ם, ראשי המפרשים הקדמונים וכו' נדפס בעיר הוראדנא בשנת תקמ"ט, [הגאון הזה היה בדורו של הגאון רבינו אליוה ז"ל מווילנא, והיה אהוב ונכבד ביניו עד מאד, ורבות יספרו מגדול חכמתו בכל חלקי התורה, ומקדושת הליכות מדותיו, וזכרו ימלא רגש קדש את כל יודעי שמו, מענותו הרבה לא רצה לקבל עליו רבנות והוראות וכדומה], ופעם אחת אירע לו בעת שהלך בדרך מצא שנפסלה אחת מציציותיו וישב על הארץ והמתין אולי יזדמן לו איש עובר אורח מהמוכרי ציצית, ואח"כ נזדמן איש סוחר כזה ותיכף ומיד קם בשמחה רבה ואמר לו כמה אתה חפץ עבור ציצה זו אמר לו בדרך שחוק חמשה רו"כ ושילם לו תיכף ברוב שמחה ואמר לו המוכר כי לא אמר לו רק בדרך הלצה כי אינו רוצה לקבל ממנו רק מטבע קטנה ויקבל ממנו החמשה רו"כ ולא רצה לקבל הימנו ואמר לו הצדיק קודם נסיעתו ממנו, דע, אחי כי אילו היה יותר מעות לי הייתי נותן לך עבור המצוה היקרה הזאת אך מה לי לעשות כי איש עני אני. (עוד מעשה ממנו שפע אחת הלך בדרך ונכנס לכפר לבית ישראל. ושם היה חתונה והצדיק היה נחבא בין העניים כדרכו ובתוך כך ראו אנשי הבית כי נחסר לה כלי אחת וחשדו אותו באשר שהוא היה עני חדש, ועם כל זה לא רצו להכות לאיש ישראל ועלו בהסכם כל המחותנים שיעשו להגנב הזה רק בזיון מה עשו כפתו אותו על הארץ וכולם הלכו במחול סביבותיו כדי שיתבייש מזה ובתוך כך בא אורח אחד מן הארץ אשר היה מכיר בו, וצעק, אחי הלא הוא ר' משה אוויער ונפחדו כולם ובקשו ממנו מחילה הצדיק הזה עמד ובכה ויתחנן לפני האיש המכיר בו ואמר לו מה עששית זאת הלא מה מאד היה שמחתי בעת שהייתי מונח על הארץ אשרי עיני כי ראיתי כי אחי עם ה' היו שמחים בו מד כמה נחת קבלתי מזה בכל רגע ואתה באת ושבת משוש שמחתם של אחי אהובי כמוה היה ההפסד לי אם הייתי מונח על מקומי בלי צער אשר מזה היוהם נהנים, ואני לא חסרתי כלום. (עיין המעשות הזה בספר "אמונת התחיה") (ועיין ספר קריה נאמנה).
נערך לאחרונה על ידי
תולדות ב ש' נובמבר 24, 2012 8:54 pm, נערך פעם 1 בסך הכל.