גוראריה כתב:לשום ולסוכר יש ב' מעלות: גם דבר הנותן טעם וגם משתמר.
עם זאת ידוע מה שאמרו בשם גדולים ש'כאילו' פ"ד תעניות עוזר ל'כאילו' עברות. כל הכועס כאילו עובד ע"ז וכד'.
זקן ששכח כתב:גוראריה כתב:לשום ולסוכר יש ב' מעלות: גם דבר הנותן טעם וגם משתמר.
עם זאת ידוע מה שאמרו בשם גדולים ש'כאילו' פ"ד תעניות עוזר ל'כאילו' עברות. כל הכועס כאילו עובד ע"ז וכד'.
ווארט נחמד. האם יש לו אבא? קרא נא בשמו. אנחנו כבר בודאי אחר הברית...
גוראריה כתב:דרך אגב
מה מקור מנהג החטיפות?
חכם באשי כתב:גוראריה כתב:דרך אגב
מה מקור מנהג החטיפות?
איזו שאלה משונה?...
הרי זו "סגולה גדולה ועצומה" להחזיק בכמה שומין וסוכרין!
וחיישינן שמא יקדימנו אחר,
ועל כן מקדימין וחוטפין, דוחפין ונוטלין, כאותו כהן שנטל מלחם הפנים (עי' יומא לט ע"א)...
לאחרונה השתתפתי בפדיון הבן, ולא נטלתי מהשום והסוכר, וראיתי אנשים בעלי צורה לועזים עלי, וכנראה טענו שצריך לבדוק אחרי...
סענדער כתב:מקור החטיפות ראיתי פעם ב''לב שמחה'' להרה''ק מגור זי''ע, בסוף הכרך הראשון שיצא לאור, [נ''ל דברים] , ומדמה זאת לדה''ג 'האי עלמא כבי הילולא דמיא , חטוף ואכול וכו'
זקן ששכח כתב:גוראריה כתב:לשום ולסוכר יש ב' מעלות: גם דבר הנותן טעם וגם משתמר.
עם זאת ידוע מה שאמרו בשם גדולים ש'כאילו' פ"ד תעניות עוזר ל'כאילו' עברות. כל הכועס כאילו עובד ע"ז וכד'.
יאיר כתב:שער "רוח הקודש" לר' חיים ויטאל (תיקון כז' דף כג למוציא שז"ל).
מר בר רב אשי כתב:האם נכון שכל הענין הוא מטעם המובא בספרים (כמדומה ספרי ר' צדוק הכהן זי"ע) שאכילה בפדיון הבן כאילו צם פ"ד תעניתים
וכדי לזכות ציבור גדול הנהיגו לחלק שום וסוכר שהוא מחזיק זמן רב
וגם ענין החלה הגדולה מטעם זה
האם משהו יודע מקור הגון לכל הענינים האלה
מורה צדק כתב:ראיתי פעם בא' מספרי פדיון הבן, שיש פ"ד פעם כאילו, כגון כאילו עובד ע"ז, והפדיון מכפר על פ"ד אלו.
גוראריה כתב:אגב, באיזה קהילות חשובות בטלו כיום כמעט לגמרי את השום והסוכר בפדה"ב.
סוקר כתב:מורה צדק כתב:ראיתי פעם בא' מספרי פדיון הבן, שיש פ"ד פעם כאילו, כגון כאילו עובד ע"ז, והפדיון מכפר על פ"ד אלו.
כאילו ראית. ואם ראית, כאילו כתוב פ"ד פעמים כאילו.
חכם הרזים כתב:היה כאן מקום לטעות שמקור מעלת בסעודת פדה"ב שהיא נחשב כפ"ד תעניתים מקורה מהאריז"ל
ובאמת זה אינו.
וכבר כתב הרב המאסף לכל המחנותה"שדי חמד" שאין לזה מקור הויא אמירה נאה בפי העולם עכ"ל
חיים כתב:חכם הרזים כתב:היה כאן מקום לטעות שמקור מעלת בסעודת פדה"ב שהיא נחשב כפ"ד תעניתים מקורה מהאריז"ל
ובאמת זה אינו.
וכבר כתב הרב המאסף לכל המחנותה"שדי חמד" שאין לזה מקור הויא אמירה נאה בפי העולם עכ"ל
משולש כתב:ר' מרדכי מנשכיז ע"ה
סופר כתב:כפי הידוע לי הגרח"ג שליט"א אינו מניח לקיים זה המנהג וחושש בו משום דרכי האמורי.
מעשה נאה עד מאד, אשר נוכחתי בו אצל מו''ר ג''ן נעול זיע''א (ר' גדליה נדל).
באחד מימי הפורים העעל''ט, היינו מסובין בבני ברק על שולחנו של מו''ר נ''ע, ועל ידו ישב שכנו - ידידו, ר' יודל שפירא.
בתוך הדברים, נכנס לבית חתנו של ר' יודל, (א.ה. הלא הוא בעל ה'ערבי נחל' המפורסמים שר' חיים ממליץ עליהם בחום...), והשיח לפי תומו כי הוא שב עתה ממסיבת פדיון הבן בבית החו''ב זללה''ה (ר' חיים גריינימן), וכאשר הכניסו - כנהוג - את הבכור הנפדה על מגש הכסף, המעוטר בעשרות חבילות שי נאות של שן שום וקוביית סוכר, נטל חו''ב את כל חבילות השי והשליכם ארצה, ואמר בזה''ל: נו, דרכי האמורי. עכ''ל.
ויתקומם עד מאד הצ'אלמער השוכן בקרבו של ר' יודל מימי חורפו על הדבר הזה, ויחר אפו, ויזעק זעקה גדולה ומרה על אשר השמיע חתנו הנז'.
ויאמר: הן בעיני ראיתי אצל גדולי ירושלם מקדמת דנא כדברים האלו, הגרי''ח זוננפלד וחבריו, אשר חילקו השום והסוכר בפדיוני בכוריהם, ואיך ייאמר עליהם כי בדרכי אמוריים יילכו? ישתקע הדבר!
חיוך האיר את פניו של מו''ר למראה חרונו של ידידו, ויען ויאמר: נאמן עלי הדיין, צדקו דבריו של ידידנו חו''ב.
וישתומם ר' יודל כשעה חדא, ויאמר לר' גדליה: באר דבריך!
ויען מו''ר ויאמר:
מצינו כי נחלקו עורך השולחן ופורס המפה על עניין הכפרות. כי הרחיקם רבנו יוסף משום דרכי האמורי, ובעיני רבי משה הוטבו, ולא אבה החרימם.
ועתה, הידע מרן כי כך נהגו האמוריים? אם ידע הרמ''א הפכם?
לא כי אלא, ראה מרן כיצד נהגו אנשי מקומו במנהג הכפרות, כי המירו עניין התשובה בסיבוב הגבר מעל לראשם, ובאמירת איזה פסוקים, וחשבו כי בזה קיימו דרכי התשובה, וישליכו עניין תיקון הארחות מאחרי גוום.
והיה כי יראה מי מהם איזה שחרות בנוצת הגבר, יחשוב כי אפסה תקנתו ונדחתה תשובתו, ולזה ייקרא דרכי האמורי, בלא ספק.
ואמנם, לא כך היתה דרכו של רבנו משה, ודרכי תלמידיו שומעי לקחו, כי הגירו דמעות כמים בסבבם העוף מעל לראשם, ובשעת שחיטתו וכיסוי דמו הרהרו בליבם, כי כך ראוי ליעשות באיש אשר המרה פי בוראו, ומה יועיל הון ביום עברה, ומתוך הרהורים אלו באו לידי תשובה שלימה, ולסיקול היוקשים מדרך השם, וליישור אורחותיהם מדרך עקלתון לדרך הישר, כהנה וכהנה יוסיפו בני ישראל לעשות, וזו הדרך ישכון בה אור השם.
ומעניין הכפרות לעניין הפדיונות, השיב מורנו נ''ע, כי מהיכן הגיע נוהג חלוקת השום עם הסוכר בישוע הבן? כי הגדילו המקובלים לשבח עניין סעודת פדיון הבן, ותלו בה רמזים רבים אף רמים, כעניין פ''ד תעניתים ועוד כהנה.
ולגודל המצוה רבים יחפצו ליטול בה חלק, אמנם עניים ומרודים היו בני ירושלים מעולם, ומי זה יוכל לשתף בסעודתו את כל בני היישוב? על כן היו נוטלים דבר קטן כשן השום או קוביית הסוכר, וכל איש ואיש מבאי המשתה היה נוטל אחד מהם לביתו, ומניחו בתבשילו, וכך היו כל בני משפחתו משתתפים בהסעודה הרמה.
אמנם, חייך ר' גדליה ואמר, ידידנו החו''ב, אשר בירכו אלוהיו בעושר רב, הכין אף תיכן סעודה כיד המלך לכל דכפין, וכל משתתפי השמחה היסבו אל שולחנו אל המשתה אשר עשה, ומה טעם יחטפו אל כיסם השום והסוכר? אין זה אלא מנהג חסר פשר, והן הן דרכי האמורי. כה היו דברי מו''ר, דברי חכמים כדרבונות.
וישמחו כל העם עד למאוד על הדברים האלה, וירוננו מטוב לב על ישרותם, ובעיני ר' יודל הוטבו הדברים, עד כי עמד ובדברי צחות ביאר עניין הכפרות, על פי דברי ירמיהו נביא ה' בקינת אני הגבר, וזה אשר אמר:
אֲנִי הַגֶּבֶר רָאָה עֳנִי בְּשֵׁבֶט עֶבְרָתוֹ.
אני הגבר, יאמר התרנגול הנקרא גבר, ראה עני, אין עני אלא בדעת, עני ממצוות שבידו, בשבט עברתו, שאחזו חיל ורעד משבט עברת בוראו.
אוֹתִי נָהַג וַיֹּלַךְ, חֹשֶׁךְ וְלֹא-אוֹר.
ומיראתו נטלני והוליכני וסיבבני מעל ראשו, בשעת אשמורת הבוקר שבה חושך ולא נראה עדיין אור השחר, כי זמן הכפרות הוא באשמורת.
אַךְ בִּי יָשֻׁב יַהֲפֹךְ יָדוֹ, כָּל-הַיּוֹם.
אך אם זאת יחשוב הכסיל, כי רק בי, בתרנגול, ישוב ותהא זאת תשובתו, יהפוך ידו כל היום, יסובבני מעל לראשו כל היום, לא יועיל מאומה, כי אין חפץ בעולות וזבחים, כי שמוע מזבח טוב, להקשיב מחלב אילים.
דִּבְרֵי חֲכָמִים כַּדָּרְבֹנוֹת וּכְמַשְׂמְרוֹת נְטוּעִים בַּעֲלֵי אֲסֻפּוֹת נִתְּנוּ מֵרֹעֶה אֶחָד.
השואל כתב:רציתי לשאול מה המקור
לחלוקת שום בפדיון הבן,
חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 523 אורחים