גילוי כתב:ב' האם מותר\רצוי לפרש אחרת מהראשונים
שו"ת משנה הלכות חלק ה סימן קסח
נתיב ד': אם גם דברי הראשונים נאמרו ברוה"ק
ד) ומהאמור דעת לנבון פשוט דגם פירושי רבותינו הראשונים כמלאכים ז"ל כרש"י ורמב"ן ודעימיה והקודמים לפניהם והבאים אחריהם (ולא ניחא לי מה שכתב על ראשון אחד אשר גובה ארזים גבהו שלא נאמרו דבריו ברוח הקודש) ברוה"ק נאמרו והגם שמצינו דפליגי בפירושיהם בפשט התו' או דברי רבותינו אין זה מכחיש ההנחה שברוח הקודש נאמרו והכל על הכלל הנ"ל דתורה לא בשמים היא ואלו ואלו דברי אלקים חיים הוא ועל הכלל דשבעים פנים לתורה וכמובן.
וכיון שכן ודאי שכל מי שאינו מאמין בפירושי רבותינו הראשונים ז"ל וגם קדושי האחרונים הרי זה מכחיש בדברי חז"ל אשר העידו דרוה"ק דחכמה לא ניטלה ולא בטלה והרי בכלל מכחיש דברי חז"ל. ועיין בשו"ת דברי חיים (ח"ב להגה"ק מצאנז יו"ד סי' ק"ה) שכ' במלמד אחד שפגע בכבוד האור החיים ז"ל ואמר שלא עשה ספרו ברוה"ק ואחר שהאריך ז"ל ג"כ בהא מילתא ע"ש כתב וז"ל אבל האמת עד לדרכו שגם בזמנינו יש לחכמי האמת שאינם נוטים אחר החומר יש להם רוה"ק וכמבואר במורה וברמב"ן ז"ל להדיא ולכן בעל אוה"ח נשבג"מ בודאי חיבר ספרו ברוה"ק, אך לא הוא לבדו רק כל מחבר אפילו בדורינו אם הוא ראוי לכך חיבר ספרו ברוה"ק היינו שהסכים בחכמתו לאמתו של תורה כמ"ש בש"ס על ר"א, וכ"כ התומים לדינא (בקיצור ת"כ סי' קכ"ג וקכ"ד) שאין לומר קים לי נגד הש"ע משום שכ' דבריהם ברוה"ק, ולכן המלמד המכחיש רוה"ק של אוה"ח הוא אפיקורוס שאינו מאמין בגדולי הדור שהעידו עליו שהי' ראוי לרוה"ק והמלמד הזה כפר בעיקר רוה"ק וליעג על דברי הש"ס ב"ב הנ"ל, ויפה עשיתם שלא עזבתם את בניכם בידו ע"ש. וסהדי לי במרומים שב"ה כיונתי לדעתו הרמה (ואגב כדאי להדגיש שהגאון ז"ל כתב שאסור ללמד הבנים במלמד כזה, ובעונ"ה מה נאמר על רוב כמה הנקראים טיטשערס בלע"ז ה' ירחם).
והיוצא לנו מזה דודאי הכופר בדברי רז"ל אפילו באות אחת מהם הרי זה כופר גמור בכה"ת כולה, וכן הדבר במי שאינו מאמין ברבותינו גדולי הראשונים וצדיקים האחרונים, ופשוט דאפילו בדורינו אנו מי שלומד תורה לשמה כגון צדיקי אמת זוכים לכוון ברוח קדשם לאמיתה של תורה, ולזה אמרו משחרב בית המקדש אין לו להקב"ה בעולמו אלא ד' אמות של הלכה, דמשחרב ביהמ"ק נסתלקה השכינה מישראל ובד' אמות של הלכה זוכה ברוח הקודש ושכינה שורה עליו, וז"ב מאד בס"ד.
ועיין עוד בשו"ת משנה הלכות חלק ה סימן קסט
נתיב ה': אם יאות לפרש הפסוקים בפירושים אחרים ממה שפי' לנו חז"ל
ה) ונבא לברר חילוק שיש בין פירושי ההלכה ואגדה דמאחר שביררנו דכל דבריהם נאמרו ברוח הקודש א"כ אדרבה תתחזק הקושיא למה נתנו רשות לכל בן תורה לפרש בדברי תורה שלא כדעת חכז"ל בפירוש התורה במקום שלא נראה לפי הפשט דבריהם וכשיטת ר' שמואל הנגיד הנ"ל. וטרם אתחיל בהא רצוני להעיר על דבר אחד מה שכתב כת"ר שיש חילוק בין חכמי אשכנז לחכמי ספרד וביחס להמדרש כאשר בעלי התוס' מיחסים לדבר מן המדרש כאילו דבר שניתן בסיני וכן נמצא בביאור הגר"א ז"ל לש"ע שמביא דבר בשם ילקוט שמעוני כאלו זו הלכה ולא כן חכמי ספרד ולאחר הסליחה במחכ"ת ח"ו לומר כן אחכמי ספרד שהם מקילים בהלכות המבוארים במד' ואדרבה כמה פעמים מצינו אשר רבינו הגדול הרמב"ם ז"ל ראש לחכמי ספרד פסק כמדרש ואפילו נגד הגמ' ולדוגמא עיין רמב"ם פ"ט ממ"א ה"ב לא שתק הכתוב מלאסור אכילה אלא מפני שאסר הבישול וכו', וכתב ה"ה לא שתק הכתוב במדרש ויקרא רבה בשני מקומות עשתה התורה וכו', ועיין לח"מ שתמה האיך שבק הרמב"ם ש"ס דילן ופסק כמדרש רבה, והאריך שם הרבה. וגם אני בענייתי במקום אחר הארכתי בדברי הרמב"ם. אבל נראה פשוט דה"ה היה פשיטא ליה דהרמב"ם שבק ש"ס דילן ופסק כמדרש רבה, ועוד מקומות רבות שפסק הרמב"ם כמדרש רבה, ושאר מדרשים. ועיין רמב"ם בפיה"מ סוף סוטה, בן עזאי לא נשא אשה, ובמשנה חלק לענין תחה"מ, ובהקדמתו לסדר טהרות, ובמורה נבוכים פ"ע לראשון, ופכ"ט לשני, וזה ברור מאד.
ומעתה פש לן לבאר דברי רבינו שמואל הנגיד דהאיך כתב דפירושים שאינם להלכה אם לא יעלו על הדעת אין סומכין עליהם, ופשר הדבר כך, ראשונה נראה דהנה ידוע שדרכם של רבותינו לדרוש בפי' התורה בדרשת דכלה, הנקרא בימי חכמי הש"ס, שנתקבצו שמה העולם ולמדו להם דרך ה' לאחינו בני ישראל וכמה פעמים דרשו להם לפי מה שהשעה צריכה לזה, וחכמינו ז"ל סמכו כל דבריהם אדברי תורה ולעולם מצאו רמז לדרשתם בתו' ובפי' הקרא בזה או בזה. והנה כבר כלל לן הרמב"ן ז"ל כי כל המאורעות בעולם משעת הבריאה ועד שעת ההפסד הכל מרומז בפ' האזינו עצמה וכ"ש בכל התורה, ואמרו רז"ל הפך בה והפך בה דכולה בה, והנה חז"ל דרשו ברוח קדשם מה שהזמן צריך להם בשעתם להלהיב לב אחינו בני ישראל לתורה הקדושה ואסמכוהו אקרא אף שלא היה זה פשוטו של מקרא ולפעמים למשוך לב השומעים וכמ"ש רהטו כ"ע בתר הגדה שמושך לב השומע אבל גם הם לא החליטו שזה הוא הפירוש המקרא ופשוטו אלא שאמרו שגם דבר זה מרומז בו אבל פשוט דלדורות אין זה פשוטו של מקרא שיהיה אסור לומר עוד כוונה ופירוש על צד היותר קרוב לפשוטו, והיו לפעמים כעין נביא שרק לדורו התנבא ולא נאמרה נבואתו לדורות הבאים והכ"נ הי' לפעמים בענין דרשות חז"ל באגדה ומדרש שאף שנאמר ברוח הקודש לצורך שעה נאמרה.
שנית נראה דחז"ל כמה פעמים דרשו המקרא דרך משל וכמה פסוקים באמת נמצאים בתורה שהם דרך משל ולא כפשוטם וז"ל הרשב"א תשובה ט' הנ"ל ואני איני מאשים וכו' כמו שלא אאשים אחד מבני עמנו כשאינו מפרש קצת מן הכתובים בפשוטיהם להתחייב אצלו כי הוא משל מפני שהענין רחוק אצלו לפי הנחת השכל ולמה נאשים אותו על ככה ועל כרחינו יש להודות בהרבה מקומות שדברו הכתובים דרך משל וכו' ע"ש. ועיין שו"ת רמ"ע מפאנו מה שפי' אהא שאמרו ז"ל דברה תורה בלשון הבאי, דברו חכמים בלשון הבאי, ועכ"פ שהתורה שהכתיב הקדוש ברוך הוא כתבה בדרך שתכלול פסוק אחד ענינים רבים וסודות נפלאות אמיתים והקיף אותם בחכמתו על כל הענינים אשר הם אמיתים ונוכל לפרש ולהבין כמה ענינים בתיבה אחת, ועל דרך זה אמרו רז"ל שבעים פנים לתורה, ועיין במדרש שה"ש הביאני, ר' יצחק אמר אמרה כנס"י הביאני הקדוש ברוך הוא למרתף גדול של יין זה הר סיני ונתן לי משם את התורה שנדרשת במ"ט פנים טהור ובמ"ט פנים טמא כמנין ודגלו ועיין מסכת סופרים פט"ז א"ר ינאי תורה שנתנה הקדוש ברוך הוא למשה נתנה לו במ"ט פנים וכו'. ובדברי הלכה אי אפשר לומר כן דכבר אמרו אחרי רבים להטות ואין לנו אלא מה שנפסק ותורה אחת יהיה לכם וע"כ דבאגדה ודרוש שבעים פנים הם, וכ"ש ע"פ סוד להבא בסוד ה', ולדעת המקובלים עוד יותר ויותר משבעים פנים הם וא"כ אף שפירשו חז"ל פירוש אחד אין זה מכחיש פי' אחרים שיאמרו בפסוק זה בדרך שנראה לאחרים בפנים אחרים דכל הפנים נאמרו בסיני.
ומקור הדברים כנראה בנוים על דברי חז"ל סנהדרין (ל"ה) אמרו שנים טעם אחד משני מקראות מהו א"ל אין מונין להם אלא אחד מנא הני מילי אמר אביי דאמר קרא אחת דבר אלקים שתים זו שמעתי כי עז לאלקים (תהלים ס"ב) מקרא אחד יוצא לכמה טעמים ואין טעם אחד יוצא מכמה מקראות דבר"י תנא וכפטיש יפוצץ סלע (ירמי' כ"ג) מה פטיש זה מתחלק לכמה ניצוצות אף מקרא אחד יוצא לכמה טעמים ע"ש וברש"י.
וביד רמ"ה סנהדרין (ק"ג ע"ב) מנשה הי' שונה חמשים וחמש פנים בתורת כהנים כדאמרינן לעיל (לד) מקרא אחד יוצא לכמה טעמים והאי דאמרינן שם כנגד שני מלכותו יש אומרים שבכל שנה ושנה הי' מחדש בו ושונה ודורשו ומפלפלי ולאו מילתא היא דהשתא הני תועבות כולהו עביד תורת כהנים יתיב ומפלפל אלא מסתברא דהכי קאמרינן שבזכות נ"ה פנים שהי' שונה האריך במלכות נ"ה שנים ע"כ.
ועוד בו שלישיה לפמ"ש דכל המאור' בעולם כולו הכל מבואר בתורתינו הקדושה עד סוף העולם פעם ברמז ופעם מפורש וא"כ פשוט שגם זמנינו ודרכי החיים שלנו מרומזים בתורה הקדושה וישנם רמזים הרומזים לזמנינו ומקומינו ואותם הרמזים ע"כ צריכים אנחנו להוציאם לאור, ר"ל חכמי הזמן וזה בכלל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש שהכל ניתן למשה רבינו ע"ה, והנה חז"ל שהיו דורות הרבה לפנינו ופירשו הכתובים דרשו במקראות הרמזים הנוגעים לזמניהם ולא היו יכולים להוציא לאור רמזי זמנינו ואפי' היו יודעים לא היו רשאים להגידם ופירשו המקרא לפי זמנם המרומז בתו' ואם כן אנחנו ע"כ צריכים לפרש במקומות הרמז לזמן הזה ואין ח"ו חולק עליהם אלא מפרש דבריהם ויש להאריך בזה.
ורביעי בקודש כי הנה ידוע כי התורה הקדושה לבד מן הנגלה שבה רמוזים בה סתרי תורה סודות עמוקים החקר אלקי תמצא והסודות אלו נמסרו לחכמי אמת דור אחר דור וכשראו חכז"ל שהלבבות מתמעטות והדעות הולכות וחולשות באורך הגלות ומשום עת לעשות לה' כמו שהתירו לרשום ההלכות ותורה שבע"פ בכלל חששו שלא תשכח תורה זו חלק סתרי התורה ועיקרי האלקיות באו לכתוב גם חלק הסתרי תורה, אך אין התיקון שמצאו לחלק הנגלה ראוי לחלק הנסתר והסודות כי הנגלה ראוי לכל אדם ללמדו ולא כן הנסתר מצד ב' טעמים, א' מצד יקרם אין ראוי וכבוד של הבית"ש שימסרו סתריו בידי אנשי מדות רעות ואפילו חכמים מחוכמים, וגם לא יצליחו בו אלא אנשים זכי השכל, ולכן גמרו לבצוע את הדין לכתוב אותם למען לא יאבדו מן הדורות האחרונים, אבל כתבו בחידות ובדרכים נעלמים שלא יוכל לעמוד עליהם אלא מי שימסרו לו המפתחות אבל פשט המקרא אינו מרמז לזה כלל.
וז"ל המקובל אלקי הרמב"ן ז"ל בהקדמה לשה"ש רז"ל דברו בחכמה זאת במדרשים ואגדות דרך משלים וחידות להסתיר הדברים האלה ולהעלימם ופיזרו אחת הנה ואחת הנה כדי להסתיר מקומם והעובר בהם לא ירגישו בהם ויקחם כפשטן ולא יתבונן פנימיות פרטן ולא ישיב אל לבו לא דעת ולא תבונה בקרבו לומר איך יתכן לחכמים שבאו לכתוב הדברים האלה על הספר להעלותן לולי כי אוצר נחמד וטוב טבוע וגנוז בתוכן עכ"ל הטהור ע"ש. ועיין מש"כ עוד בפירושו עה"ת בפ' בראשית מענין זה. ועיין מאמר על אגדות חז"ל להגאון ר' משה חיים לוצאטו זצ"ל נדפס בריש מדרש רבה מה שהאריך בזה ע"ש. ולפי זה פירושי חכמינו ז"ל שאין עולים על השכל בפי' המקרא לראשונה מעולם לא נתכוונו לפרש המקרא כפשוטו אלא לרמז בהם סודותיהם וטמנו בהם סודות נעלמים ולמי שלא זכה בהם יכול לפרש המקרא לפי פשוטו שנראה לו כיון דפירוש רז"ל אין כאן לפרש פשוטו של מקרא.
ובהקדמה לספר מעשה ה', כתב המחבר וז"ל, ואני הצעיר כאשר ראיתי המעשיות שסופרו בתורתינו וכו' ובכן יגעתי בהתאסף אלי כל מפרשי התורה והמדרשים ובחרתי מכל אשר היה לפני מה שהוא פשט הכתוב והקרוב אליו וכבר אחשוב היות ידוע לך המשכיל מה שארז"ל כי כל אשר נאמר על תורתינו התמימה ומה שעתיד להאמר עד סוף העולם הכל גלוי היה לפניו ית' בנתינתו התורה וכתב פשוטן של דברים, א"כ כל דעות שאין בהם מכשול והם נכונות למוצא דעת ותועלת נמשך מהם כולם רמז הוא ית' עליהם בתורה אם בתוספת ענין או בתוספת תיבה או אות או חסור או יתיר או באותיות קטנות או קרי או כתיב או בטעם או בראשי תיבות או בסופם או בגימטריא או באלפא ביתות המקובלות באופן שכל דבר המועיל להשגת הנפש אשר אפשר לחשוב כולם נרמזו בתורה, ולפי זה מאשר תמצאני מבוא דברי המפרשים והמדרשים חלוקים אלו ואלו דברי אלקים חיים ואפילו שתמצאני בוחר באחת מהן אין הכוונה לומר שהדעות האחרות בטלות אבל הכוונה לומר שאינם בפשט הכתוב אבל הם בכלל הרמז ואותה אשר בחרתי הוא בפשט הכתוב, זולתי במקצת ענינים אשר מצאתי בקצת מפרשים חדשים מקרוב באו והמה בעיני דעות בלתי נכונות ליחס אותם אל תורתינו הנה אז לא אביט אל צור חוצבתו וכו' ע"ש. והעולה לן דעכ"פ מפורש בכל הפוסקים כמו שכתבנו בס"ד דמאחר דכל הפירו' כלולים בתורתינו הקדושה והכל מרומז בה יש לכל אחד חלק בה לפרש ולבאר כפי מה שנראה לו מרומז בתורתינו ועיין בהקדמת אוה"ח הקדוש. ועיין רשב"ם עה"ת פ' וישב שהתוכח עם רש"י ז"ל והודה לו שאולי הי' יכול הי' עובר על פירושו עה"ת לפי פשוטו של מקרא ולפי תולדות הזמן והוא על דרך הנ"ל שהכל מרומז בתורה וכל הזמנים והמאורעות.
ומה שתמה כת"ר א"כ איפה זאת עשו כל אחד יפרש לפי דרכו ואיזה הגבלה יש לזה, הנה ודאי בזה צדקו דבריו, אמנם כבר נתנו לנו חז"ל גדר בזה דכל שהוטבעו הפירושים על יסודות התורה והאמונה ואינם מנגדים לדברי רז"ל בהלכה ויוצא מהם תועלת מהפי' הזה לזמן רב או אפילו לשעה כגון דברי מוסר שדרשו וסמכו על הכתוב וכיוצא בזה והושרש על הקדמת חז"ל הרי זה חזקתו טהור, וז"ל אוה"ח הקדוש בהקדמה עה"ת וכבר גליתי דעתי שאין אני חולק ח"ו על הראשונים אפילו במלא נימא אלא שהרשות נתונה לדורשי תורה וכו' רק לדבר הלכה לא ישנו גם לא לבדות מדעת אנוש דברים חדשים אשר לא שערום נוחלי תורה מפה אל פה אלא ע"פ הקדמותיהם אשר קבלו מאיש האלקים מהם יקחו הקדמותיהם וכו' ע"ש דבריו הקדושים. הכלל כי כל דרוש אשר מקורו טהור לתועלת נשמות ישראל ע"פ דרכי התורה ניתן לדרוש ולרמז אף שאינו פשוטו של מקרא או לפרש פשוטו של מקרא מה שלא מנגד להלכה בשום אופן כי הכל מרומז בזה.
ועיין משנה אבות פי"ג מי"א והמגלה פנים בתורה שלא כהלכה, ובפי' הרע"ב ותשב"ץ שם, אמנם בתויו"ט מגילה פ"ד מ"ט דחה דבריהם שכן מפרש ר' ישמעאל בגמ' שם ע"ש. והמאירי פי' מגלה פנים ר"ל שיכחיש הנגלה ממנה לגמרי ואומר שלא היתה כוונת השם לכך אלא שהיא משל לענין אחר והנגלה אינו כלל.
ובס' העקרים מאמר א' פ"ב אבל מי שאינו מתכוון למרוד ולא לנטות מדרך האמת ולא לכפור במה שבא בתוכה ולא להכחיש הקבלה אלא לפרש הפסוקים לפי דעתו אף על פי שיפרש אותם בחלוף האמת אינו מין ולא כופר חלילה וכו', ומכאן הותר לכל חכם לב לחקור ולפרש הפסוקים בדרך מסכים אל האמת לפי דעתו ע"כ. ופשוט דזה דוקא היכא דאינו עוקר ההלכה המקובלת.
ומה שיצא לחלק בין דורות הראשונים כרש"י והרמב"ן ז"ל והבאים אחריהם בסוד ה', לדורות אחרונים אשר אנו בה, הנה ודאי אם הראשונים כמלאכים אנו כבנ"א ואם הראשונים כבני אדם אנו כחמורים ואפילו לא כחמורו של רפב"י ומה ליתוש נגד האר"י, ומ"מ לענין לימוד התורה ולפרשה רשות נתונה לכל הדורות וזאת התורה לא תהא מוחלפת ואדרבה ח"ו טענה כזו יכולה להזיק כי יאמרו דגם בקיום המצוות ובלימוד התורה וכיוצא בזה דורות האלו אינם ראויים כראשונים ונשתנו העתים ומה שיכלו הראשונים אין ביכלתינו לקיים ועי"ז ח"ו יחליש קיום תורתינו אבל האמת הוא כי אין השתנות בתורתינו הקדושה ואם המוחות נחלשו מ"מ חייבים אנחנו לעשות שלנו ובכל דור ודור נתנה רשות ללומדי תו' האמתיים המתעמקים בה יומם ולילה לחדש בה חדושים ולא רק שנתנה רשות אלא חובה הוא לחדש ולהגדיל תורה ולהאדירה, ועל זה וכיוצא בזה אמרו יפתח בדורו כשמואל בדורו ואם כי בעונ"ה דורינו דור יתום אשר כמוהו לא נהיה מיום היתה לגוי כי בעונ"ה לקחו מאתנו כל מחמדי מאור עינינו על מוקד השריפה למען קדה"ש ית' אנחנו האודים הנשארים נחזק במתי מעט לעשות בכל מה שבידינו לפלפל ולסלסל ולפאר לרומם ולהדר ולהעמיק ולחדש בתורתנו תורת ה' תמימה כפי השגתינו והכל למען כבוד שמו ית' ובמסילה שכבשו לנו רבותינו הראשונים ז"ל נעלה כל אחד לפי שכלו והשגתו ואחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוון לבו לשמים, וכמ"ש להדיא הד"ח הנ"ל דאפילו בצדיקי זמנינו חדושיהם נעשו ברוה"ק מי שזכה וראוי לכך וח"ו להטיל דופי בצדיקי זמנינו.
ובב"ר נ"ו ז' אין דור שאין בו כאברהם ואין דור שאין בו כיעקב ואין דור שאין בו כמשה ואין דור שאין בו כשמואל ובמדר' תנחומא מקץ ו' נער הייתי גם זקנתי ולא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם (תלים ל"ז) אמר רבי שמואל בר נחמן פסוק זה שר העולם אמרו נער הייתי מימות אדם וגם זקנתי עד ימות המשיח ולא ראיתי שעזב הקדוש ברוך הוא את העולם מן הצדיקים אלא שבכל דור ודור מעמיד צדיקים דא"ר תנחום בשם רבי אחא אין העולם חסר שלשים צדיקים כאברהם שנאמר (בראשית י"ח) ואברהם הי' יהי' לגוי גדול והי' בגימט' שלושים ובגמ' שבת ק"א משה שפיר קאמרת ופרש"י רבינו בדורו כמשה בדורו ובגמ' יומא ל"ח ראה הקדוש ברוך הוא שצדיקים מועטין עמד ושתלן בכל דור ודור. ובגמ' סוכה מ"ה אמר אביי לא פחות עלמא מתלתין ושיתא צדיקי דמקבלי אפי שכינה בכל יום ובגמ' ר"ה כ"ה שכל שלשה ושלשה שעמדו ב"ד על ישראל הרי הוא כב"ד של משה ובגמ' מגילה י"א לא מאסתים ולא געלתים שהעמדתי להם בית רבי וחכמי דורות ובתזוה"ק אתפשטותיה דמשה בכל דרא ודרא בכל צדיק וחכם דמתעסק באורייתא.
ובספר חובת הלבבות כתב תוכחת הבורא ית"ש הוא בין על ידי נביא דורו אם הי' בזמן הנבואה או מתורת ה' נאמנה או מפי מורה לעבודת אלקים אשר הוא טענת הבורא בארץ על בריותיו ואין דור מן הדורות רק ממנו כמ"ש רז"ל עד שלא שקעה שמשו של משה זרחה שמשו של יהושע עד שלא כבתה שמשו של עלי זרחה שמשו של שמואל הרמתי עד שלא כבתה שמשו של אליהו זרחה שמשו של אלישע, יום שמת רבי עקיבא נולד רבינו הקדוש יום שמת רבינו הקדוש נולד רבא וכיוצא בו ועל דרך הזה ימצא בכל הדורות ובכל הארצות לא יחסר קורא על האלקים ואל עבודתו ומורה את דרכו, וכן בימינו אנו ח"ו להטיל דופי בצדיקי אמת הגם כי המה מועטים השם ירחם.