היא שיחתי כתב:מצינו אגדות החורבן בהניזקין ועוד מקומות
אי''ש יהודי כתב:היא שיחתי כתב:מצינו אגדות החורבן בהניזקין ועוד מקומות
ללמוד גמרא גיטין (או כל גמרא אחרת) יש בזה מצוות תלמוד תורה, ובמסגרת האיסור לשמוח בתשעה באב התירו קדמונינו לקיים מצוות תלמוד תורה ולעסוק באגדות ה'רעות' שבגיטין ובעוד מקומות.
לקרוא סיפורי אמונה וחיזוק, אף הללו שמקורם בכתבי קדמונינו שקולמוסם נבע אך ורק לצורך, אולי יש בזה משום 'חיזוק ההרגש המוסרי ועוד כיוצ"ב' ועוד כל מיני הגדרות יפות ותועלתיות, אבל מצות תלמוד תורה -'והגית בו יומם ולילה' אין בזה [לכה"פ ק"ו מאמירת תהלים שלא הסכים הקב"ה על ידו שייחשב כלימוד תורה, יעויין בנפה"ח].
'מצווה' זו של 'לימודי שואה' אין מקורה?
(בלי להיכנס לעצם הדיון).
שים לב לסברה שהביא 'היא שיחתי' - רב אשי החליט שחשוב להביא את אגדות החורבן. מה התגובה שאתה מגיב לו? "אכן, ללמוד את הגמרא הזו, יש בזה משום מצוות ת"ת".
לא, אין מצוה. קוראים לזה 'רגש יהודי', מושג שאולי אתה לא מכיר.
מקורות הידועים לי מרבנים וגדולי תורה יש בהסכמות לקינות לת"ב על השואה וביותר בהקדמת הספר "מן המיצר" לרחמ"ד ווייסמאנדל זצ"ל
אי''ש יהודי כתב:(בלי להיכנס לעצם הדיון).
שים לב לסברה שהביא 'היא שיחתי' - רב אשי החליט שחשוב להביא את אגדות החורבן. מה התגובה שאתה מגיב לו? "אכן, ללמוד את הגמרא הזו, יש בזה משום מצוות ת"ת".
אתה משווה בין מימרות רבינא ורב אשי לסיפורי מסירות נפש גדולים ככל שיהיו מלחמת העולם השניה (ב'יד ושם' קראו לזה שואה...) או שמא למפעל ה'קדוש' 'עונג שבת' של עמנואל רינגלבלום?
אי''ש יהודי כתב:(בלי להיכנס לעצם הדיון).
שים לב לסברה שהביא 'היא שיחתי' - רב אשי החליט שחשוב להביא את אגדות החורבן. מה התגובה שאתה מגיב לו? "אכן, ללמוד את הגמרא הזו, יש בזה משום מצוות ת"ת".
אתה משווה בין מימרות רבינא ורב אשי לסיפורי מסירות נפש גדולים ככל שיהיו מלחמת העולם השניה (ב'יד ושם' קראו לזה שואה...) או שמא למפעל ה'קדוש' 'עונג שבת' של עמנואל רינגלבלום?לא, אין מצוה. קוראים לזה 'רגש יהודי', מושג שאולי אתה לא מכיר.
מן גדולי ישראל ובתוכם החזון איש, רבי יצחק הוטנר והרב מבוסטון זצ"ל למדנו שעם רגש יהודי לוהט אפשר 'לקבור' את התורה בכללותה ואת ההלכה בפרט.
אגב, מה פסול מצאת במפעלות הפרטיזנים, למשל?מקורות הידועים לי מרבנים וגדולי תורה יש בהסכמות לקינות לת"ב על השואה וביותר בהקדמת הספר "מן המיצר" לרחמ"ד ווייסמאנדל זצ"ל
הדוגמא מן הקינות היא היא הראיה להעמיד את העניין על מקומו ובזוית הנכונה. הקינות נדפסו מתוך מטען רגשי אדיר של הניצולים (ואף של בניהם) והרבנים הוסיפו את הסכמתם בעיקר משום 'יקרא דחיי'.
אולם להלכה, הקינות לא התקבלו וכפי הנראה גם לא יתקבלו בכל תפוצות ישראל, לכה"פ כאמירת ה'מי-שברך' שנתקנה לאחר פרעות ת"ח ות"ט. ולא בכדי.
אדג כתב:
א. כבר ענה לך הרב לייטנר לעניין.
ב. מפאת כבודך לא אשיב. אבל דבר אחד אומר: במחילה, על תערב גדולים וטובים כאלה בדברים אלו.
ג. דמגוגיה לשמה. הטעם שלא תיקנו לומר קינות אלו, לא מפני שאין המאורעות ראויים - אלא שאין אנו ראויים לקבוע תקנה לדורות.
---------------
לא אמשיך לעסוק בשאלה הטפשית והאומללה הזו, אשוב ואסכם, תרצה תסכים - לא תרצה, לא נורא:
לפני למעלה משישים וחמש שנה, באירופה נרצחו באכזריות נוראה ובצורה חסרת תקדים, לא רק בהיסטוריה של עם ישראל, כי אם בתולדות העולם בכלל, ששה מיליון יהודים. לא מפני מעשיהם, כספם וזהבם או מפני עלילות דברים (כפי שהיה במשך ההיסטוריה רבות), פשוט בגלל שהם יהודים.
לא כגזירת המן בשעתו, ולא כגזרת פרעה בשעתו, שאילו עמדו ואמרו אין אנו יהודים, היו מניחים להם, אלא אפילו מי שהיתה אם-אימו יהודיה - רצחו. אפילו מי שהתנצר - נהרג. לא חמלו על עולל ועל קשיש. ומהאפר ומההריסות, נעמדו קהילות שלמות ונבנו מחדש, מי באה"ק ומי חוצה לה.
כמה גדולה היא החשיבות בזכירת מאורעות אלו עבור (א) חינוך ילדינו, (ב) חינוך עצמנו, (ג) בהבנת פשט המקראות אודות הקללות (רח"ל) אם לא נשמור תורת ה', (ד) הבנת מעלת עם ישראל על כל העמים, שנתן לנו הקב"ה את תורתו, שכתוב בה "לא תרצח", ואיך שעם עִם עשרות אוניברסיטאות ומכוני מחקר הפך תוך שנים ספורות לעדת מרצחים, (ה) והעיקר, הזכירה התמידית, כי אעפ"כ "אתה בחרתנו מכל העמים, אהבת אותנו ורצית בנו", כי באמת אלו הם חסדים גדולים, ובקרוב נזכה ש"אודך ה' כי אנפת בי".
אקווה שהדברים ברורים יותר.
חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 323 אורחים