שבת דף צ': חמירא סכנתא מאיסורא

[מיללער]

בגמ:

מקק ספרים ומקק מטפחת: א״ר יהודה מקק דסיפרי, תכך דשיראי, ואילא דעינבי, ופה דתאני, והה דרימוני כולהו סכנתא

שאלתי, לכאורה מדובר במיני תולעים שהם שרצים ואסורים לאכלם, א"כ למה נקט הענין של הסכנה, הלא אסור לאכלם מטעם האיסור שבו? ואולי בא ללמדינו הענין של 'חמירא סכנתא מאיסורא' ואפי' באופן שמטעם האיסור אין לחשוש [מיעוט שאינו מצוי ממילא לא צריך בדיקה, פחות מכשיעור, או ביטול ברוב וכדו'] אבל מטעם הסכנה בוודאי שאין להקל בשו"א.

ואולי יותר מזה, שר' יהודה בא ללמדינו 'טעם' האיסור של אכילת שרצים, שסכנה יש בם.

ולא ראיתי מי שהעיר בזה עדיין.

[בברכה המשולשת]

כך שאלו אותי גם בשיעור, ולא היה לי תירוץ, ועכשיו שראיתי את דברי כתר"ה (בתירוץ הראשון), אורו עיני.
ייש"כ

[מיללער]

בגמ:

מקק ספרים ומקק מטפחת: א״ר יהודה מקק דסיפרי, תכך דשיראי, ואילא דעינבי, ופה דתאני, והה דרימוני כולהו סכנתא

שאלתי, לכאורה מדובר במיני תולעים שהם שרצים ואסורים לאכלם, א"כ למה נקט הענין של הסכנה, הלא אסור לאכלם מטעם האיסור שבו? ואולי בא ללמדינו הענין של 'חמירא סכנתא מאיסורא' ואפי' באופן שמטעם האיסור אין לחשוש [מיעוט שאינו מצוי ממילא לא צריך בדיקה, פחות מכשיעור, או ביטול ברוב וכדו'] אבל מטעם הסכנה בוודאי שאין להקל בשו"א.

ואולי יותר מזה, שר' יהודה בא ללמדינו 'טעם' האיסור של אכילת שרצים, שסכנה יש בם.

ולא ראיתי מי שהעיר בזה עדיין.

לגבי אם דבר שיש בו משום סכנה אם הוא בטל בששים או ברוב, דיוני בה האחרונים ביור"ד סי' קט"ז (עיי"ש בטו"ז סק"ב), אבל לגבי ספק בדבר שיש בו סכנה הביא שם הרמ"א שיש להחמיר יותר בספק סכנה מספק איסור.

[מיללער]

בגמ:

מקק ספרים ומקק מטפחת: א״ר יהודה מקק דסיפרי, תכך דשיראי, ואילא דעינבי, ופה דתאני, והה דרימוני כולהו סכנתא

שאלתי, לכאורה מדובר במיני תולעים שהם שרצים ואסורים לאכלם, א"כ למה נקט הענין של הסכנה, הלא אסור לאכלם מטעם האיסור שבו? ואולי בא ללמדינו הענין של 'חמירא סכנתא מאיסורא' ואפי' באופן שמטעם האיסור אין לחשוש [מיעוט שאינו מצוי ממילא לא צריך בדיקה, פחות מכשיעור, או ביטול ברוב וכדו'] אבל מטעם הסכנה בוודאי שאין להקל בשו"א.

ואולי יותר מזה, שר' יהודה בא ללמדינו 'טעם' האיסור של אכילת שרצים, שסכנה יש בם.

ולא ראיתי מי שהעיר בזה עדיין.

לגבי אם דבר שיש בו משום סכנה אם הוא בטל בששים או ברוב, דיוני בה האחרונים ביור"ד סי' קט"ז (עיי"ש בטו"ז סק"ב), אבל לגבי ספק בדבר שיש בו סכנה הביא שם הרמ"א שיש להחמיר יותר בספק סכנה מספק איסור.

בדף היומי היום פסחים קט"ו ע"ב תוס' ד"ה קפא כתבו שקפא הוא מין תולעת ועל אף שמדין איסור אכילת תולעים סמכינן ארובא שאין בהחזרת תולעת אעפ"כ משום חומרת הסכנה מטבלינן החזרת בחרוסת, והן הן הדברים שהערנו פה.

[מיללער]

מצאתי שהמרחשת בח"א סי' כ' דן בארוכה בענין האיסור שיש לסכן א"ע ואם דבר שיש בו משום סכנה אם לא מיקר ממשקה ישראל (מים מגולין לנסך ע"ג המזבח וכדו')

וכן אם דבר שאסור לאכלו מפני הסכנה (בשר ודגים לדוגמא) אם מיקרי דבר איסור לגבי דיני תורה.

[עושה חדשות]

לגבי אם דבר שיש בו משום סכנה אם הוא בטל בששים או ברוב, דנו בזה האחרונים ביור"ד סי' קט"ז...

בהאי ענינא, ראיתי כעת בשו"ת מהרי"ל החד' סי' פו -

שאילה. הלא סכנתא חמירא מאיסורא ולמה אין נזהרים לייחד כלים למאכל דגים, כי שמא אינו בטל בס'.
תשובה. ומה שכתבת מבשר ודגים אין שייך בס', כבר נחלקו בה הגדולים בנימוקי מה"ר סעדיל ז"ל, וה"מ בעין שנתערב אבל הפליטה אומ' בקבלה שאין סכנה ולהכי אין לנו כלים מיוחדים במדינות הללו, אבל בארץ הדמים ואגפיה רגילים ליזהר לכתחילה בכלים. והיה זה שלום.